מצפה אריה תנינא חלק א ס

שבת להכי לא התירה התורה משום זה לתולשן בי"ט כיון דאפשר לתקנן ע"י שרייתן בחמים: ועפי"ז מיושב שיטת הרמב"ם שהבאתי למעלה שכתב דקצירה בי"ט לצורך אוכל נפש אסור רק מדרבנן והשעה"מ הקשה מש"ס דחגיגה הנ"ל דאמרינן קצירה בי"ט מי שרי ולפי האמור י"ל דהרמב"ם לשיטתי' אזיל דפסק בפ' א' מהל' י"ט דרק במלאכת הוצאה והבערה אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך אבל בשאר מלאכות לא הותר כי אם לצורך אכיל' א"כ בי"ט שחל להיות אחר השבת לדידן שאין אנו מעברין את החודש משום ירקא כיון שאין חילוק כלל בין אם יתלוש הירקי מעי"ט לבין אם יתלוש בי"ט גופא דגם אם יתלוש מעי"ט יצטרך לשרותן בחמים שרי מדאורייתא גם לתולשם בי"ט ונאכלים חיים כדרכן דמה לי מלאכת תלישה ומה לי מלאכת בישול בחמץ להכי כתב דבכה"ג שנעשה התלישה לצורך אכילה מה"ת מותר כגון בי"ט שחל להיות אחר השבת ורבנן הוא דאסרוהו כדי שלא ימנעו משמחת י"ט כנ"ל: סימן לו בפסחים דף ה' אמר רבא ש"מ מר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק יצאת וש"מ לא אמרינן מתוך שהותר' הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וכתב רש"י ז"ל ש"מ דס"ל כר' יהודה דאמר לקמן בפרק כ"ש דף כ"א אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף לי' מנותר דאי השבתתו בכל דבר סבירא לי' לוקומ' בי"ט ויבעירנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים. וע"ז הקשה בעל פ"י וכתב לתמוה דרש"י גופא כתב לקמן דף מ"ו במשנה דכיצד מפרישין דכשם שאין שורפים קדשים כמו כן אסור להאכיל' לכלבים וכן כתב רש"י בביצ' דף כ"ז ע"ב ועל החלה שנטמאת כתב רש"י ובהסקה או לתתה לכלבו ביו"ט אסור דאין מבערים קדשים טמאים מן העולם ביו"ט ואפילו ע"י אכילת בהמה וכו' דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא ע"ש בפ"י שנדחק לישב לחומר הענין. וגם בהך דאמר רבא ש"מ הבערה לחלק יצאת נדחקו רש"י ותוס' לפרש מדקרי לי' אב מלאכה ובתוס' כתבו ועוד אומר ריב"א דלמ"ד הבערה ללאו יצאת לא הוה אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עליה וע"ז הקשה הפ"י דבלא"ה שמעינן לי' בפרק אלו קשרים דף קי"ד דדרש עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין בי"ט ונוכח דהבערה אסור בי"ט ולא אמרינן מתוך כו' ועוד תמוה הא בביצ' דף י"ב פליגי בזה ב"ש וב"ה דב"ש לית להו מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך וב"ה ס"ל דאמרינן מתוך שהותרה כו' ואיך יתכן דר"ע יסביר כב"ש ועי' בפ"י שתמה ג"כ בזה: ונלפע"ד לישב די"ל עפ"י דאיתא ביבמות דף ו' ע"ב אימר דשמעית לי' לר' יוסי דהבערה ללאו יצאת הבערה גרידותא הבערה דאית בה בישול מי שמעת לי' ע"ש מבואר בהדיא בגמרא דלר' יוסי יש חילוק בין הבערה גרידתא להבערה דאית בה בישול דבהבערה שיש בה בישול מודה דהוי איסור סקיל ולפ"ז הא דסבר ר' שמעון בשבת דף ק"ו דמקלקל בהבערה חייב ויליף מדאסר רחמנא הבערת בת כהן לר' יוסי לא שמעינן רק דהבערה דאית בה בישול מקלקל חייב אבל הבערה גרידתא לא שמעינן דמקלקל חייב דהא אין ללמוד מהבערת בת כהן דשאני התם דהוי הבערה שיש בה בישול. אבל הבערה גרידתא מקלקל פטור א"כ ר"ע דקאמר דאין לשרוף חמץ ביו"ט מחמת דיש איסור הבערה ביו"ט ושריפת חמץ הוה מקלקל גמור דמאן דאליף מהבערת בת כהן על כרחך ס"ל דתיקון מצוה לא חשיב תיקון וש"מ דס"ל דגם בהבערה גרידתא בלא בישול נמי מקלקל חייב ועל כרחך לא סבירא לי' כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת דלדידי' מקלקל בהבערה גרידתא פטור ולהכי שפיר קאמר הש"ס ש"מ הבערה לחלק יצאת ואין חילוק בין הבערה גרידתא להבערה שיש בה בישול וגם בהבערה גרידתא מקלקל חייב ומשו"ה יליף ר"ע דביום הראשון הוא בערב יו"ט: והנה בביצה דף י"ב איתא תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרו לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה שלא לצורך דאי ב"ה הא אמרינן מתוך כו' אח"כ איתא תני תנא קמי' דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש. לוקה משום מבשל גיד לוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בו"ח ולוקה משום הבערה א"ל פוק תנא לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דאמרו לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ע"ש. והנה גם כאן קצת תמיה דאטו כל הני תרתי ברייתות אזלא אליבא דב"ש ונראה לפענ"ד בזה דתנא דברייתא דתני השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה וכן התנא דתני קמי' דר' יוחנן דהמבשל גיד הנשה כו' לא משום דסבירי להו כב"ש דזה באמת דוחק גדול אלא דסבירי להו דגם ב"ה דסברי דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך מ"מ מודי דבחובל ומבעיר לא אמרינן מתוך משום דיש חילוק בין חובל ומבעיר לשאר מלאכות דהנה בשבת דף ק"ו איתא תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל ר' יוחנן פוק תניא לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה חובל וצריך לכלבו מבעיר וצריך לאפרו ע"ש מצינו דברייתא דתני ר' אבהו סברה דיש חילוק בין חובל ומבעיר בין שאר מלאכות לגבי מקלקל דבכל מלאכות מקלקלין פטורין וחובל ומבעיר חייבין והנה הטעם דמקלקל פטור בשאר מלאכות הוא משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמו שכתבו התוס' כתובות דף ה' ע"ב ד"ה את"ל ובחובל ומבעיר ילפינן מהבערת בת כהן דמקלקל חייב ועל כרחך דלא בעינן מלאכת מחשבת בהני תרי מלאכות: ובענין הא דאמרינן לב"ה גבי יו"ט מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך נתקשה הפ"י בביצה שם דמנ"ל הא דלא מצינו דנילף דבר זה מאיזה דרשה וכתב בשם ספר מגיני שלמה דנפקא להו מקרא דאך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם א"כ פשטא דקרא הכי הוא דאותן מלאכות דשייכי באוכל נפש הוא לבדו יעשה לכם והותרה לגמרי ולפענ"ד יש להסביר הענין ג"כ עפ"י הסברא דהא בכל מלאכות האסורין הא בעינן שיהי' מלאכת מחשבת אבל מלאכות שאינן מלאכת מחשבת לא אסרה התורה. א"כ כל המלאכות השייכים לאוכל נפש אע"פ שהמ' מלאכת מחשבת עכ"ז כיון שהותרו לעשותן ביו"ט לצורך אוכל נפש נתבטל עי"ז חשיבותן לגבי איסור המלאכה דהא אדרבה עיקר החשיבות של המלאכה הוא בעשותה לצורך אוכל נפש ואין לך חשיבות יותר מזה ואחרי שזה התורה התירה אין לאסור כשעושה אותה שלא לצורך אוכל נפש דאז המלאכה אינה חשובה כל כך וכיון שהחשיבות של המלאכה הותרה לא הוה עלה תו תורת מלאכת מחשבת וזה הפי' מתוך שהותרה לצורך היתרה שלא לצורך דאין מקום לאסור שלא לצורך דכיון שהותרה לצורך לא חשיב תו מלאכת מחשבת. והתורה לא אסרי רק מלאכת מחשבת ולפ"ז למ"ד דמקלקל חייב בחובל ומבעיר וסבירא לי' דבמלאכת חובל ומבעיר גלתה התורה דלא בעינן מלאכת מחשבת וחלקה הכתוב מכלל שאר מלאכות דבעינן דוקא מלאכת מחשבת ומקלקל פטור יש מקום לומר דגם בזה יש חילוק ביניהם דשאר מלאכות אמרינן בהן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך אבל בחובל ומבעיר דמקלקל חייב מודי ב"ה דלא אמרינן בהו מתוך