מצפה אריה תנינא חלק א נז

למלאות הבטחתי ולהעלות בזה מה שתעלה במצודתי בעזר הצור: הנה כ"ת העיר על מה שכתבתי בספרי מצפה ארי' סי' ב' בדבר עגל שחל יום שמיני שלו ביו"ט אם מותר לשוחטו ביו"ט והבאתי מ"ש המהרש"א ביצה דף ו' ע"א דאסור מטעם מוקצה ומה שחולק עליו הישוי"ע דחשיב מוקצה מחמת יום שעבר ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות וה"נ כיון דלא בעינן מעל"ע האיסור הוא רק מחמת יום שעבר ומעלתו כתב לחלק דהא דכתבו התוס' והקדמונים גבי שבת ויו"ט דהוי מוקצה מחמת יום שעבר הוא משום דאי הוה ביה"ש שבת הא לא הוה יו"ט ואי הוה יו"ט לא הוה שבת משא"כ בנ"ד דאיסור נפל אינו נוגע ללתא דיו"ט אלא ללתא דנפל. הנה החילוק הזה קשה להכיל דגם באיסור נפל י"ל דאי ביה"ש הוא יום והוא יום ז' ללידתו הא אינו יום ח' ואם הוה לילה של יום ח' ללידתו הא לא הוי יום ז' ואם כונתו כיון דאין הדבר נוגע משום מוקצה רק מתורת נפל קא אתינא עלה מגרע גרע. שאלה גדולה יש לי לשאול הא דאמרינן ט"ב שחל להיות בע"ש מתענה ומשלים כדאיתא בעירובין דף מ"א אמאי לא נימא כיון דאיתקצאי לביה"ש דהא קיימ"ל ת"ב בין השמשות שלו אסור כיום כיפור איתקצאי לכולא יומא וכל האוכלין המה מוקצין לכל השבת כולה אלא עכצ"ל דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן והכא דמי ממש לנפל דהא ג"כ אינו נוגע ללתא דשבת והוי כעין איסור נפל: אמנם עדיין יש לעורר לפי מה שהבאתי שם בשם הפרמ"ג בפתיחה שלו שכתב להסתפק באיסור תורה אם אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר יקשה הא דאמרינן בר"ה כ' ע"א דיו"כ שחל להיות ע"ש מעברינן משום ירקא תיפוק לי' שיהיו כל המאכלים אסורין כל השבת משום מיגו דאיתקצאי ביה"ש דהא ביה"ש של יו"כ הוי איסור תורה ועוד הא ביו"כ צריך להוסיף מעט כדאיתא באו"ח הלכות יו"כ סי' תר"ח אך י"ל דמחמת זה לא הוי מעברינן הלא היו חז"ל מתירין להא והיו אומרים דלא גזרינן במוקצה ביו"כ שחל להיות בע"ש כיון דהוי אחר תענית ולא באתי אלא לעורר: ואפשר לומר עוד עפ"י מ"ש הרמב"ן והר"ן ז"ל בביצה ל"א ע"ב במתניתין דבית שנפחת נוטל ממקום הפחת דל"א מיקצה מחמת איסור רק כשהאיסור הוא בגופו או שנעשה בסיס לדבר האסור כגון נר ומטה אבל הכא הפירות בעצמם מותרים הם רק שדבר אחר גרם להו שלא הי' יכול לקחתם ע"ש א"כ ה"כ מה שאסור ביו"כ ובת"ב מחמת התענית לא הוי איסור שבגופו רק דבר אחר גרם דהיינו התענית ולהכי לא שייך בזה לומר מיגו דאיתקצאי ביה"ש איתקצאי כל היום ולפי"ז נראה לפענ"ד די"ל דמוקצה מחמת יום שעבר דינו נמי כמו מוקצה מחמת דבר אחר גרם לי' דהא אי באמת ביה"ש הוי לילה היא מותרת ורק מה שאנו אוסרין הוא רק משום חסרון ידיעתינו שאין אנו יודעין לכוין האמת משו"ה לא הוי איסור שבגופו רק כמו דבר אחר גרם רמה לי שאין אנו יכולים ליקח הפירות משום מחיצה דמה לי שחסרון ידיעתינו הוא חוצץ באכילתן וז"ב לפענ"ד: ומעתה לפי מה דאיתא במג"א סי' תקי"ח ס"ק י"ד גבי בית שנפחת דדעת המחבר נראה דאפילו במחיצה גמורה דהוי דאורייתא שרי כיון דהוי רק איסור דבר אחר גרם ואין האיסור בגופם של הפירות ודעת הרז"ה ז"ל דדוקא בכותל רעועה דלא הוי אלא איסור דרבנן אבל מחיצה גמורה אסור וכתב המג"א וז"ל ולי נראה דהכא איכא תרתי איסור דבריהם גם אין הפירות מוקצין בעצמם לפיכך שרי עכ"ל נמצא דבאיסור דאורייתא פליגי הרמב"ן והר"ן והמחבר עם הרז"ה דהמה מתירין משום דדבר אחר גרם לי' ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי ביה"ש כו' והרז"ה אוסר ולפי מה שבארתי דמוקצה מחמת יום שעבר הוי דינו כדבר אחר גרם לי' תליא נמי בהדין פלוגתא של הרמב"ן ודעימי' עם הרז"ה אי אמרינן באיסור תורה מוקצה מחמת יום שעבר דלהרמב"ן ודעימי' שרי ולהרז"ה אסור: ולפ"ז שפיר ניחא מ"ש התוס' שם בביצה בהא דעגל שנולד מן הטריפה דמיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום וע"ז תמה הישוי"ע הא הוי מוקצה מחמת יום שעבר דלא הוי מוקצה ובדרו"ח לרע"א כתב בישוב קושיא זו ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דהתוס' סוברים כהרז"ה ולהכי בכה"ג דנפל ביה"ש בודאי אסור מה"ת דהא איכא חזקת איסור אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר אע"פ דדבר אחר גרם לי'. אמנם כאשר עמדתי על החזיון בזה התבוננתי וראיתי כי מו"ח ז"ל הישוי"ע והדו"ח שגגו במחילת כ"ת בפשט דברי התוס' הנ"ל שהמה הבינו שכונת התוס' הוא הא יכול להושיט במעי אמו וישחטנה ביו"ט גופה והוא מוכן בכה"ג ותירצו דמיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן היום הואיל דביה"ש לא הוי חזי וכונתם דבין השמשות לא הוי חזי מחמת ספק יום שביעי אבל אחר עבור ביה"ש דהיינו ביו"ט שוב יכול להושיט ידו לפנים ולשוחטה ואנכי תמה אקרא היכן מצינו שרשאי ביו"ט להושיט ידו עם סכין בפנים לשחוט את העובר שבמעיה והאיך אפשר לעשות דבר כזה ביו"ט ולהזהר שלא לעשות בפנים ע"י הסכין חבורה בהאם או בהולד קודם שחיטה ונהי דבחול יכול לעשות כן מ"מ ביו"ט ודאי אסור ולדעתי ברור דאם יעשה כן ביו"ט הוי בכלל מחלל יו"ט במזיד ובפרט לפי מ"ש התוס' שם שאינו יכול לראות בפני' והוי כמו ששוחט בלילה ע"ש ועוד מה יעשה אחר שחיטת העובר וכי אפשר לעקור העובר מתוך האם בלי עשיית חבורה בהאם ובשלמא כשעושה כן בחול לא איכפת לו אבל ביו"ט פשיטא דאסור כיון דע"כ יבא לידי חילול יו"ט אחרי דאי אפשר להכניס הסכין ולשחוט ולעקור הולד בלי עשיית חבורה בהאם וגם אין לשחוט האם ולהוציא הולד כיון שהיא אינה עומדת לשחיטה מחמת שהיא טרפה וזה כל עיקר פירכת הש"ס נולד מן הטריפה מאי איכא למימר. ע"כ ברור לפענ"ד דקושית התוס' הוא דיכול לעשות כן בערב יו"ט אבל לא ביו"ט: ואל תשיבני דלפי"ז מה מהני שהי' מוכן מערב יו"ט סוף סוף נעשה מוקצה ביה"ש כיון שהגיע ליל יו"ט נסתלקה ההכנה שהרי אסור להושיט ידו בפנים ביו"ט ולשוחטה ב' תשובות בדבר חדא הא כתבו התוס' שם בד"ה השתא בשם ר' יעקב מקורבל דאע"ג דנסתלקה ההכנה משתחשך לאדם מ"מ כיון שהי' מוכן לכלבים מבעוד יום לא נסתלקה ההכנה וע"כ הטעם דאמרינן שהי' ראוי הבהמה שתמות תיכף מתחילת הלילה ביה"ש ותהא ראוי' לכלבי' כן ה"נ י"ל הכא דאם היתה מוכן מבעוד יום ע"י שאפשר שמושיט ידו בפנים ולשוחטה לא נסתלקה ההכנה שאפשר שתלד הבהמה תיכף עם חשכה וביה"ש. ושנית וזה העיקר דמה שאינו רשאי להושיט ידו לפנים ולשוחטה משום איסור חילול יו"ט ע"י חבורה לא גרע מדין בית שנפחת שכתבתי למעלה בשם הרמב"ן והר"ן ז"ל דמה שאינו יכול לבוא וליקח הפירות מחמת המחיצה הוי דבר אחר גרם וכעין זה לא אמרינן מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכל השבת א"כ הכא נמי העגל עצמו הי' מותר לשוחטה גם במעי אמה רק המניעה מצד המחיצה של האם שלא יעשה חילול שבת ע"י חבורה בהאם ופשיטא דזה הוי כמו דבר אחר גרם וע"כ שפיר הקשו התוס' וע"ז תירצו דאתמול לא הי' כלו לו חדשיו וא"כ לא הי' מוכן מאתמול ול"ד לפירות שבבית ונפחת הבית דהתם ג"כ הפירות היו מוכנים מבעוד יום מאתמול ואע"פ שביה"ש לא הי' אפשר לקחתם מחמת המחיצה כיון שדבר אחר גרם אמרינן דלא בטלה משום זה ההכנה