מצפה אריה תנינא חלק א נו

והתורה מחייבתו לשווי' כעפרא דארעא בערב יו"ט אחר שש שעות מהני שפיר הביטול דהסכימה דעתו לדעת התורה להשבית החמץ תיכף מתחילת זמן איסורא אבל אי הוי אמרינן דהשבתה הוא ביו"ט אחר שש שכבר היה חל עליו איסור חמץ מאתמול ומקודם לא ציוותה מתורה לשווי' עפרא דארעא א"כ איך מהני ביטול אחר זמן איסורא ואפילו אם הי' דעתו עוד מערב יו"ט לבטל החמץ למחר ג"כ לא מהני דלא שייך לומר הסכימה דעתו לדעת התורה כיון דעדיין ליכא דעת התורה לבער החמץ ובלי דעת התורה לא מהני דעתו לבד מה שמבטל וכשהוא מבטל למחר ביו"ט כבר הוא אחר זמן איסורא דלא מהני ביטול לכן בודאי תשביתו הוא הבערה ולא ביטול א"כ זה בזה תליא דלפי ההוי אמינא של ר"ע דאי הוה אמרינן דתשביתו הוא ביו"ט הוה הבערה ולא ביטול אבל לפי האמת דתשביתו הוא מערב יו"ט הוה תשביתו נמי ביטול: ועפי"ז יש ליישב שיטת הפוסקים היינו הרמב"ם ודעימיה ז"ל דס"ל דבחמץ ידוע לא הני ביטול והקשו הפר"ח והשאג"א מש"ס מפורשת פסחים דף ו' ע"ב דפריך וכי משכחת לה לבטליה עיין במק"ח סי' תל"א מ"ש שם ולפי הנ"ל י"ל דהטעם דס"ל דלא מהני ביטול בחמץ ידוע הובא בסוף ספר שערי תורה בשם הנו"ב דמדלא מבער מוכח דאינו מבטלו בלב שלם ולדעתי נ"ל לחלק דזה שייך לחוש לדידן דקי"ל כר' שמעון דחמץ לאחר פסח מותר להכי יש לחוש דאינו מבטלו בלב שלם דאדם בהול על ממוני אבל לר' יהודה דכל חמץ אסור לאחר הפסח בהנאה א"כ בשלמא קודם זמן איסורו יש לחוש שאינו מבטלו בלב שלם דמימר אמר אם יזדמן לו איזה קונה ימכרם אבל לאחר זמן איסורו דאסור בהנאה בודאי הוא מבטל בלב שלם כיון דאין להחמץ שום שיווי כלל דכבר נאסר בהנאה ובזה שפיר ניחא הגמרא דהא התם אזלא שקלא וטריא אליבא דרב דאמר הבודק צריך שיבטל ואיהו פסק כר' יהודה לקמן דף ל' ע"א ולדידי' שפיר פריך הש"ס וכי משכחת לה לבטלו דלר' יהודה מהני ביטול לאחר זמן איסורו אפילו בחמץ ידוע ואתי שפיר, סימן לא לנכד דודי הבחור כהלכה הרב החריף ובקי כמר אלטר העללער נ"י בק' ווארשוי: והנה עתה באתי לעומק של הלכה אשר באתי לעוררני ע"ד מה שכתבתי בספרי מצפה אריה סי' יו"ד להשיג על הספר גאון יעקב על עירובין שכ' על דברי רש"י שפירש ימעט ישפיל דאם יגביה הקרקע הוי תעשה ולא מן העשוי וע"ז כתבת דדברי הגאון יעקב המה נכונים לרש"י לשיטתיה דס"ל דסוכה דף ט' דלמעלה מכ' מקרי סכך פסול והבאת ג"כ שיטת רבינו ברוך המובא בהג"א סי' כ"ד דהעושה סוכה תחת התקרה ואח"כ סילק התקרה חשיב תעשה ולא מן העשוי. מה אעשה לך בני אשר לפענ"ד כל האריכות בזה הוא אך למותר ואין שום נדנוד ספק אצלי דכשמגביה הקרקע כשרה לכו"ע כאשר כתבתי בספרי הנ"ל מהא דאמרינן התם היתה גבוה מעשרים אמה ובא למעטה ומה שכתבת דלמא מיירי כשלא סיכך עדיין ז"א דהלשון היתה גבוה לשון נקבה בודאי מיירי שכבר היתה סוכה וכ"ז שלא סיככה לא נקראת סוכה: ומה שכתבת מדברי רבינו ברוך לדמות לסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה לדעת רש"י ז"ל דחשיב סכך פסול. הנה לדעתי דגם לרש"י לא חשיב סכך פסול אלא לגבי החלל שלמטה מעשרים אבל לגבי החלל שבתוך עשרים סמוך להסכך לא מקרי סכך פסול ששם הוי הסכך כשר אלא שמחוסרת קרקע הגע עצמך הלא הלכה רווחת בש"ס ועוסקים דסוכה בלא דפנות כהלכתן פסולה ומ"מ פשיטא אם סיכך הסוכה בלא דפנות כהלכתן ואח"כ עשה דפנות כשרה עיין בהגה"ה סוף סימן תרל"ה דלא כט"ז שאוסר בדיעבד כי כן מוכח בהדיא מסוכה דף ז' דאמר רבא סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי כשרה שהדופן הוא רק לשבת ועל כרחך הסוכה היתה מסוככת מע"ש. וכן מצינו מבואר באו"ח סי' תר"ל סעיף י"ב יכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירה אפי' ביו"ט אלמא בהדיא. דכשר כשסיכך ואח"כ עושה דפנות דהא התם נעשה הסכך קודם יו"ט דביו"ט לא מסכך לה והטעם בזה דעשיית הדפנות הוי גמר הסוכה והעשייה הלזו מקרי תעשה ועיין בסוכה דף י"א פליגי רב ושמואל בהעלה עליה את הגפן ואת הדלעת וכו' וקצצן דרב מכשיר שהקציצה היא עשייתה ואע"ג דאנן קי"ל כשמואל דפסולה שאני התם דקציצה לא הוי עשייה בהסוכה עצמה אבל כשעושה דפנות בודאי חשיב עשיה וכמו כן כשמגביה הקרקע דזה הוי גמר עשייתה וזה ברור. ולא עוד אלא שלדעתי גם מהגמרא שהבאתי יש להוכיח דבר זה שהרי איתא התם פעמים שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה כגון שתרווייהו צילתה מרובה מחמתה וקיימא עליונה בתוך עשרים וכתב רש"י ז"ל וקיימא עליונה בתוך עשרים לגגה של התחתונה דהוי קרקעיתה דעליונה עכ"ל והנה כבר נודע דעת הר"ן ז"ל הובא בב"י סי' תרכ"ו דכשנעשה הסכך בהכשר ואח"כ הדלה עליה את הגפן וכו' כשרה וה"ה סוכה תחת סוכה שאם סיכך התחתונה ואח"כ סיכך העליונה דכשרה התחתונה דכיון שנעשה התחתונה בהכשר לא נפסלה מחמת שסיכך אח"כ את העליונה א"כ לפ"ז על כרחך מיירי הגמרא שמקודם סיכך לעליונה ואח"כ סיכך התחתונה ומקודם שסיכך התחתונה הלא לא היה קרקע לעליונה והיה מקרקע התחתונה עד הסכך שלמעלה יותר מעשרים אמה. ומ"מ כשסיכך התחתונה ונעשה קרקע לעליונה בתוך עשרים אמה נתכשרה העליונה הרי מוכח דכשמגביה הקרקע כשרה: ומה שכתבת עוד להעיר על מה שעמדתי שם בדברי הבעל המאור שהביא ראיה דלא קי"ל כר"ש בן יוחאי דאמר גזול דומיא דפסח מהא דפריך הש"ס בפרק לולב הגזול וליקנינהו בשינוי השם ומההיא דההיא סבתא ולמה לא יביא ראיה מהך דיאוש ושינוי רשות וע"ז כתבת ליישב עפ"י מה שמביא המחבר באו"ח סי' תרמ"ט בשם יש מי שאומר דלאחרים לא אמרינן לחוש למהב"ט הנה לא דקדקת בזה דדבר זה לא אפשר למימר כלל והבעל המאור לא מצי סבר כדעת היש מי שאומר הנ"ל דא"כ קשה איך מייתי ראיה מהא דפריך הש"ס ולקנינהו בשינו השם הא התם הוי נמי לאחרים דאוונכרי לא גזלו ולא עשו בעצמם העבירה רק העכו"ם גזלו והאוונכרי קנו מן העכו"ם אלא דמ"מ יש מקום לומר לישב קצת באופן אחר דהבעל המאור יסבור דקודם יאוש גם לאחרים הוי מהב"ע משום דבאיסורא אתי לידיה ודלא כדעת הנ"ל ורק לאחר יאוש דבהיתירא אתי לידיה שוב לא חשיב מהב"ע ובזה אתי שפיר הא דלא מייתי מהך דיאוש ושינוי רשות ודו"ק: סימן לב שלום להרב הגדול שוקד על דלתי התורה בסברא ברורה וישרה מו"ה בנימין קארמאן נ"י מק' בריסק דליטא. את מכתבו קבלתי ואף כי קשה עלי כעת העיון ובפרט בענין מוקצה אשר רבו סעיפיה וגם גדולי המחברים כאשר עברו על מעיינה לא עלתה בידם לברר כל דבר שורש עפ"י הסכמה אחת עכ"ז אחרי אשר הבטחתי למעלתו בהיותי בקיץ הלזה במח"ק להשיב לו על ח"ת הנני