מצפה אריה תנינא חלק א נד

שהעבירוהו מהאור כמו בטור יו"ד סי' קכ"ט כתב הטור אם נשתמש בעודו על גבי האש צריך שיהי' ג"כ ההגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו וכתב ע"ז הב"י וז"ל משום דכלל גדול כבולעו כך פולטו וחמין שהעבירן מן האור מרתיחין אעפ"י שנתנו להם כלי ראשון לענין בישול בשבת מ"מ הדבר ידוע שאין חומן כל כך גדול כמו בעודן על האור עכ"ל ע"ש. והרמב"ן סוף ע"ז כתב בזה"ל וכל שנאסר באור מהלך תחתיו אין מכשירין אותו בכלי אחר שהעבירו אותו מרותח מעל גבי האור ע"ש. זה לשון הפר"ח באו"ח סימן תנ"א סעיף ה' שעיקר תשמישו אינו אלא להגיס בו קדירה כשמנחת על גבי האש וכן קדירות ויורות כבכ"פ ולא סגי להו בהגעלה דכלי לאחר שהסירוה מעל האש אלא צריך שיהי' מהלך תחתיו ע"ש וכן שם בסעיף י"ח כתב וז"ל בס"ה כתבתי דכלים שמשתמשים בהם והאור מהלך תחתיהם דלא סגי להו להגעילם בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האש וכו' דוק ותשכח עוד הרבה בפוסקים בלשון הזה עיין בב"י סימן ק"ה: עוד יש להביא ראיה משבת דף ל"ט ע"א דאמרינן התם והכי קאמרי רבנן לר"י והא מעשה דאנשי טבריה דתולדות חמה הוא ואסרו להו רבנן אמר להו ההוא תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם ע"ש ועיין בחידושי מהר"ם שם דלרב יוסף דמפרש ארישא קאי צ"ל דמעשה דאנשי טבריה לאו מטעם הטמנה הוא אלא משום דבסילון היו נקבים וכשהי' רוחצין היו פותחין הנקבים ומתערבים הצונני' בהחמין ע"ש וזהו פירוש השני בתוס' שם במשנה דף ל"ח ע"ב ד"ה מעשה והנה לקמן דף מ"ב ע"א איתא במתניתין האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין וכו' ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ומסיח הש"ס דר' יהודא ארישא קאי וס"ל דכלי ראשון אינו מבשל אחר שהעבירן מעל האור ועכצ"ל לדידי' הא דאסרי רבנן מעשה דאנשי טבריה מחמת דחמי טבריה חשיב כאלו עומד על האור ממש ולא דמי לכלי ראשון שהעבירן מעל האור וצריך לומר דר' יהודה ס"ל כר' יוסי דלאו משום תולדות חמה אסרי רבנן לאנשי טבריה דתולדות חמה לא עדיף מכלי ראשון דשרי לדידהו אלא ע"כ משום דחמי טבריה תולדות אור הוי ופשיטא דחמי טבריה אע"ג דחלפי אפיתחא דגיהנם מ"מ לא מסתבר לומר דחשיב כאלו אור מהלך תחתיו דודאי מה דאמרינן בשבת דף ל"ט ע"א אליבא דר' יוסי דחמי טבריה תולדות האור הוא דחלפא אפיתחא דגיהנם לא הוה פירושו ממש אפיתחא דגיהנם דהא בב"ב דף פ"ד ע"א איתא דפתחא דגיהנם הוא במערבית של עולם ששם החמה שוקע אלא העיקר דר' יוסי סבר דחמי טבריה הוה תולדות אור וז"ב: הן אמת שהתוס' כתבו שם ד"ה לכל וז"ל נראה דדוקא בתבלין פליג אבל בשאר דברי' מודה דכלי ראשון מבשל א"כ במעשה דאנשי טבריה דמתערבי' מים צוננין לתוך חונין אף לר' יהודה מבשל בכלי ראשון אמנם מדכתבו התוס' בלשון נראה ולא כתבו להוכיח ממעשה דאנשי טבריה דבמים מודה ר' יהודה יש להוכיח דדעת התוס' דחמי טבריה חשיב כאלו עומד אצל האש ממש אע"ג שהאש הוי מן הצד ודו"ק. עוד יש להביא ראי' מפסחי' דף ע"ה דמייתי הגמרא מימרא דרב חיננא סבא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים ע"ש ומדקאמר וגרפו מוכח דדוקא בכה"ג שגרפו לגמרי קא מיבעיא לי' אי איכא אש בתנור למטה מן הצד אפילו בפסח כשר דזה חשיב בודאי צלי אש כמו אם האור מהלך תחתיו ממש ועיין ברמב"ם בפ' ח' מה' ק"פ ה'. ובעמדי בהאי ענינא נראה לפענ"ד די"ל דמה שנחלקו הפוסקי' אי מהכי הגעלה בכלי ראשון אחר שהעבירו מעל האור תליא בשני שנויי דהסוגיא דפסחים הנ"ל דהש"ס פריך טעמא דגלי רחמנא צלי אש שני פעמי' הא לא גלי רחמנא הוי אמינא צלי אש הוא א"ל גלי רחמנא התם וילפינן מינה ואיבעית אימא התם טעמא דכתב רחמנא צלי אש שני פעמים הא לא כתב כו' הוה אמינא אאש קפיד רחמנא ואפילו גרפו נמי צלי אש הוא ע"ש מעתה לפי שינוי' קמא דילפינן מינה ה"ה בהגעלה כל שהעבירו מעל האור לא מהני דבעינן תעבירו באש ולפי האב"א דלא ילפינן מיניה א"כ י"ל דגבי הגעלה אאש קפיד רחמנא ואפי' העבירו מעל האור נמי ואין בידי לחפש בספרי' אם כבר הרגישו בזה המחברים. ואנכי לא באתי אלא לעורר: והנה אי כשר להגעיל עפ"י אופן השאלה שלפנינו דהיינו ליתן מים צוננים בכלי ולהניח בתוכו הקנה מהאפאראט ונעשו המים רותחין ע"י הזיעה לפענ"ד פשוט דכשר בכה"ג דזה חשיב ממש על גבי האור כיון דכח האש נכנס בהכלי ע"י אמצעית הקנה. והנה ראיתי שהשו"מ מפקפק מחמת שסבר שהדפנות מהקדירה צוננים ואחרי בקשת הסליחה שגג בזה כי באמת כשם שהמים נעשו רותחין כך הקדירה ודפנותיה המה חמים ולא אפשר זה בלי זה כאשר יורה בזה הנסיון ואפשר שיש לחלק בין תנור לקדירה שזה הסיקו מבפנים וזה הסיקו מבחון כונו שמחלק הש"ס בפסחים דף ל' ע"ב ע"ש. והנה בהיותי ב"ק שאטץ דברתי מזה עם המו"ץ דשם הרב וכו'. ר' ישראל ליב והגיד לי כי הרב הגאון ר' אברהם תאומים מבוטשאטש בעל חסד לאברהם ז"ל התיר להגעיל ע"י האפאראט הנ"ל. והנה מהש"ס דפסחים שהבאתי למעלה מוכח דכל שהסיקו מבפנים יותר אלים ועדיף מאלו הסיקו מבחוץ א"כ כמו כן יש מקום לומר דע"י הזיעה עוד יותר עדיף שהרי נתחמם מבפנים אולם אפשר דאין לדמות ליבון להגעלה כמ"ש הט"ז והש"ך ביו"ד סי' קכ"א דע"י ליבון הבליעה נשרף בתוכו וע"י הגעלה פולט הכלי מה שבולע: סימן ל' בפסחים דף ה' איתא אמר רבא ש"מ מר"ע תלת כו' והקשה בספר תבואות שור בחידושיו אמאי לא קאמר נמי ש"מ דחמץ אסור בהנאה בפסח דלא כריה"ג דסובר שחמץ מותר בהנאה בפסח דאי מותר בהנאה שפיר אפשר לשורפו ביו"ט להסיקו תחת תבשילו ותירץ דבלא"ה מצינו לר"ע להלן בפסחים דף ל"ב ע"א דחמץ אסור בהנאה בפסח ע"ש: והנה לכאורה עלה בדעתי דיש ליישב לפי מה שכתבו התוס' להלן שם בפרק אלו עוברין דף מ"ו ע"א ד"ה לא תקרא בשם ריב"א דאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט גם להסיק תחת תבשילו כיון דיש מצוה בשריפתו נמצא דעיקר הוא מסיק לשם מצוה מגרע גרע כמו דמהאי טעמא אין שורפין קדשים ביו"ט כיון דעיקרן לגבוה וביותר מבואר בשבת דף כ"ד בתוס' ד"ה לפי ע"ש א"כ הכא נמי יש לומר דאף אי חמץ מותר בהנאה מ"מ אין להסיק תחת תבשילו ביו"ט משום דעיקר הוא עושה לשם מצות הסקה ביעור חמץ דהא סבירא לי' לר"ע דאין ביעור חמץ אלא שריפה אמנם יש לדחות ולומר דמוכח מהך דרבא גופא דלא ס"ל כריב"א הנ"ל אלא כמו שכתבו שם בתוס' בשם ר"י דהא דאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט אינו אלא מדרבנן דמן התורה מותר להסיק תרומה טמאה תחת תבשילו דלא מסתבר לומר דמגרע גרע ע"ש דאי לא תימא הכי מנ"ל דר' עקיבא סבר אין ביעור חמץ אלא שריפה דילמא סבירא לי' כרבנן דהשבתתו בכל דבר ומ"מ שפיר קאמר ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה משום דאי אך ביום הראשון הוה ביו"ט האיך אפשר לשרוף תרומה טמאה של חמץ בפסח הא תרומה טמאה ודאי מדאורייתא בשריפה וביו"ט לא מצי שריף לה לדעת ריב"א והתורה אמרה תשביתו שאור היינו כל שאור ואי אפשר לקיים בתרומה טמאה של חמץ אלא