מצפה אריה תנינא חלק א נג

ושמחה וכו' הא פשטיה דקרא הכי הוא דאלו הצומות לעתיד יהיו לששון ולשמחה ולא צום כמו שהוא עתה וכתב הוא ז"ל שאלה קדומה היא ודברים הרבה נאמרו בה ע"ש שנדחק הרדב"ז הרבה בישוב דבר זה ועיין בב"י סי' תק"נ שהביא מה שפירש הרמב"ן ז"ל יש שלום היינו בזמן הבית. אבל לפענ"ד נראה דרש"י ז"ל שכתב לפרש יש שלום שאין יד העכו"ם תקיפה על ישראל כיון בזה דלאו דוקא בזמן הבית אלא אפילו אם אין בית אלא שיש שלום מלכיות ומטיבין לישראל סגי שיהיה נחשב ששון ושמחה: ובזה שפיר עולה יפה הך מימרא דרב חנא בן ביזנא וכו' דהנה הרד"ק בפירושו על הפסוק קפיטיל ז' פסוק ג' על מה ששאלו האבכה בצום החמישי כתב כי עדיין לא היו מאמינים בבנין הבית מפני האויבים שהשביתו המלאכה ע"ש א"כ גם המה ידעו שבזמן הבית אין צום אלא ששאלו על זמן דקאי ביה שרשות נתונה מהמלכות לבנות הבית ועדיין לא נבנה איך יעשו אם יצומו עוד כמקדם או יחשבו אותו כאלו נבנה בימיהם ולא יצומו עוד א"כ לכאורה לא סגי תשובת הנביא ע"ז במה שאמר צום הרביעי וצום החמישי יהיה לששון ולשמחה הלא גם המה ידעו זה קודם אלא ששאלו על זמן של בנין הבית וזה כונת רב חנא בן ביזנא קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה ואין הפירוש שיש חזרה בזה אלא שעדיין ליכא תשובה על שאלתם האיך יתנהגו עכשיו בזמן בנין הבית וע"ז השיב רב חנא כי התשובה בסוף הפסוק שמסיים הנביא ואומר האמת והשלום אהבו היינו בזמן שיש שהבית כבר קיים אלא תליא בקיום שלום על ישראל אהבת אמת ואמונה ומנוחת שלום ושלוה השקט ובטח ומעתה נחשבו הימים ימי ששון ושמחה ואינם רשאים להתענות ימי הצומות. ובזה ניחא מה שמזכיר תיבת השלום ולא אמר בזמן שיש בית ששון ושמחה ומדוע בחר בתיבת שלום ולפי הנ"ל ניחא שכונתו שפירוש אמת ושלום אהבו קאי אלמעלה היינו בזמן שיש שלום ולפי האמור יש לומר דזה היה הטעם של רבי שרצה לעקור ת"ב לגמרי אליבא דר"ח מחמת שבימיו היה מלך אנטינינוס שמחוד אהב את רבי ועשה הרבה טובות לישראל רצה לחשוב הזמן שלו כונו שלום מלכות ולקרוא אותו בזמן שיש שלום אין צום וע"ז לא הודו לו חכמים: סימן כט אשיב ואומר שלום רב אל כבוד ידידי הרב הה"ג וכו' המפורסם כש"ת מו"ה פנחס זעליג נ"י האבד"ק מאד בונדיכת אונגארין יצ"ו. את מכתבו השני קבלתי ות"ח לו על ההעתק ששלח לי ובאתי להשיב שנית ע"ד השאלה אם יש להגעיל כלים שצריכין הגעלה ע"י שנותנים מים צוננין ומשימין בתוך הכלי הקנה היוצאת מהאפאראט שנתחדש בזמנינו וע"י כח הזיעה שנקרא דאמפף נתחממו המי' הצוננין עד שירתיחו וע"ז השבתי כי אין מקום להסתפק בזה דמאי נפקא מינה על איזה אופן יתחממו המים היו רותחין. והנה כ"ת במכתבו השני כתב לי כי בספר שו"מ מהדורא ג' חלק ג' סי' קכ"ה כתב לחוש לאסור להגעיל על אופן זה. וגם בתשובת בית שלמה כתב לאסור. הנה באמת אגיד כי בעת כתבי מכתבי הראשון לא עלה על דעתי שנמצא הדבר בספרי' לאיסור והי' ההוראה הלזו פשוטה בעיני כל כך עד שחשבתי למותר לעיין ולחפש אחרי ראיות והוכחות לזה אולם עתה אחרי שכבר נשמע הדבר מגדולי' לאסור הכני לעיין בזה ואת אשר יורינו מן השמים אותו אשמור לדבר: והנה ספר בית שלמה אין אתי בבית אוצר ספרי' שלי אך בבהמ"ד בק' שאטץ שם ראיתי את הספר הנ"ל ועיינתי בו וכתב להחמיר בלי שום טעם כלל וע"כ אין לנו לישא וליתן כלל בדבריו אבל ספר שו"מ שיש אצלי ראיתי האריך קצת בזה והביא דברי השואל להעיר מדברי הר"ן שבת דף מ"א גבי מוליאר מ"ש לחלק בין מוליאר לאנטוכי דמשם מבואר דכל שאינו עומד על גבי האש לא הי' כלי ראשון וכתב לתמוה דלפי דברי הר"ן קדירה שעומדת אצל האש כדרך שאנו מבשלים רוב הקדירות לא יהי' להם דין כלי ראשון והביא שכבר תמה בזה הק"ע בירושלמי שבת שם. ובאמת אנכי תמה אקרא איך שגגו הני גדולי' בזה ולא שתו עיניהם במשנה שם דתנן מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת אנטוכי אע"פ שהוא גרופה וקטומה אין שותין ממנה בשבת א"כ החילוק שבין מוליאר לאנטוכי הוא רק לאחר שגרפו ממנו הגחלי'. ובזה הסביר הר"ן ז"ל לחלק בין מוליאר לאנטוכי וכתב בזה הלשון ונ"ל דהיינו טעמא דשריותא דמוליאר ואיסור דאנטוכי משום דקי"ל דכלי ראשון מבשל וכלי ראשון היינו שעומד על גבי האור שהוא מבשל אפילו לאחר שהעבירוה משם ואשמועינין תנא דמוליאר אע"פ שהגחלי' סמוכין לקיבולו הגדול אפ"ה לא מקרי ראשון כיון שאין אותו קיבול גדול עומד על הגחלים. אבל אנטוכי כיון שהקיבול העליון עומד על הגחלי' שעומדין בקיבול התחתון הו"ל כלי ראשון ועדיף טפי מיניה לפי שמקום המים ומקום הגחלי' כלי אחד הוא עכ"ל והנה ברור הדבר שכונת הר"ן שחילק בין מוליאר לאנטוכי הוא רק לאחר שגרופה מהגחלי' שאנטוכי מתוך שהחום שבה הוא הרבה יותר ממוליאר נשאר החום גם לאחר שנגרפו הגחלי' ממנו שמחמת החום הזה יש עליו תורת כלי ראשון אבל מוליאר כיון שהקיבול העליון אינו עומד על הגחלי' אלא סמוך לה אין החום גדול כל כך שיהי' עליו תורת כלי ראשון אחר שגרפו הגחלי' הימנו אבל כל זמן שהגחלי' בתוך המוליאר והיא רותחת פשיטא דהוי כלי שעומד אצל האש: ואמינא דמעולם לא עלה על דעת הר"ן ז"ל לומר דבר זר כזה כמו שהבינו המה ז"ל בכונת דבריו דרק כשהאש מהלך תחת הכלי חשיב כלי ראשון ולא כשהאש בצד הכלי דאם כה נימא אין לנו שום הגעלה בעולם דאפילו כשהאש מהלך תחת הקדירה יורנו הנסיון שלא כל הרותחות המה במדריגה אחת ומדריגות מדריגות יש והכל תלוי לפי ריבוי האש והשלהבת והי' לנו לחוש שמא בשעת הבליעה הי' כח האש יותר חזק ויעלה רתיחות במדריגה גדולה מכמו שהיא בשעת ההגעלה אלא על כרחך שכן הוא הקבלה בידינו מפי חכמינו ומאורינו ז"ל שכל שעומד אצל האש והמים רותחות מכח האש הכלי מגעיל כל מה שבתוכו אפי' הפחות שבמדריגות ודברי הר"ן ז"ל אינם אלא לאחר שנסתלק כח האש ואך עודנו כח החימום בתוכו דמעיקרא בזה יש לחילוק והדבר תלוי במדרגת החום שהי' בו מעיקרא דבאנטוכי החום נשמר בתוכו גם לאחר שנסתלק ממנו הגחלי' משא"כ במוליאר וזה ברור ופשוט: וליתר תוקף ועוז אמינא להביא מ"ש הר"ן בעצמו בפסחי' בפרק כל שעה גבי סכינא דפיסחא שמביא ראי' וכלי ראשון היינו לאחר שהעבירוהו מעל גבי האור וכתב וז"ל והכי מוכח בפרק כירה דף מ"ב דאמרינן התם דמלחא אפילו בכלי ראשון לא בשיל דמלחא צריכא בשולא כבשרא דתורא ואי כלי ראשון מקרי בעוד שהוא על גבי האור היכי אפשר למימר דלא בשלה ביה והא ודאי אפילו בשרא דתורא נמי בשלי ביה אלא ודאי דכלי ראשון היינו לאחר שהעבירוהו מעל האור עכ"ל. מבואר דכל שנתבשל בשרא דתורא הוי עומד על האור אע"פ שעומד מן הצד ואין האור מהלך תחתיו עוד כאשר תדוק המעיין תשכח דבכל מקום דכתבו הפוסקים הלשון אור מהלך תחתיו מבואר דאתי לאפוקי היכי