מצפה אריה תנינא חלק א נב

שם דאיכא מ"ד דבט' בתמוז ובה' בטבת הוי יום צום משום דאינו מבואר בקרא ולהכי כיון דהימים לא נקבעו הרשות הי' ביד רבי לקבוע צום ת"ב בעשירי באב וזה נכון מעתה אני אומר דגם כשקבעו תלתא בתשרי ליו"ט. ג"כ לא נדחה הצום לגמרי אלא שנדחה על יום מחר וזה הי' יכולי' לעשות כמו שרצה רבי בת"ב לדחותו ליום העשירי ואע"ג דלא הודו לו חכמי' היינו רק משום שלא הי' נחוץ הדבר אבל בג' תשרי שרצה לקבוע ליו"ט שפיר דחו כיון דמתחלה לא הוקבע יום התענית ועיין בטור ובשו"ע א"ח סי' תקס"ח סעיף ב': ובזה נתישב לי מה דקשה לי טובא בהא דפריך הש"ס בר"ה וליפוק נמי אתמוז וטבת דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא מאי דכתיב כו' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהי' לששון ולשמחה קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה בזמן שיהי' שלום יהי' לששון ולשמחה אין שלום צום וכו' דלמה לו להמקשן להביא הך מימרא דאמוראים דבתמוז וטבת צום הא זהו מקרא מפורש ועכ"פ יותר הי' לו להביא הא דתניא שם להלן אמר ר' שמעון ד' דברי' היה ר"ע דורש כו' צום הרביעי זהו תשעה בתמוז כו' צום החמישי זהו ת"ב כו' אבל לפי האמור ניחא דמזה אין ראיה דבפסוק נאמר שהוקבע חדשים ולא ימים. ור"ע הוא הקובע ימי' ט' תמוז שבו הובקעה העיר ות"ב שבו נשרף בית אלקינו ומעתה לא קשיא למה אין שולחין אתמוז וטבת דיש לומר דאין סכנה כל כך אם אינם יודעים מתי נתקדש החודש ויצומו ביום אחר ות"ב שאני דהוכפלו בו צרות כמו דמשני הש"ס ולהכי פריך מר' חמא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא דאמר יש שלום ששון ושמחה אין שלום צום וכתב רש"י לששון ולשמחה לאסור בהספד ותענית ולפ"ז על כרחך סבירא לי' דגם הימי' נקבעו דאל"ה לא שייך לומר שיהי' אסורין בהספד ותענית דע"ז צריך שיהי' היום קבוע דבשלומא בצום אפשר לבחור איזה יום שירצו אבל הספד ושלילת התענית תלוי לפי המאורע שראוי להספיד ולהתענות וכיון דנקבעו גם הימי' צריך לשלוח שלוחין אתמוז וטבת. אבל לפי מה דמשני רב פפא דיש חילוק בין ת"ב לג' צומות דג' צומות רצו מתענין רצו אין מתענין ות"ב כיון דהוכפלו בו צרות מתענין בכל זמן כמו כן יש חילוק דת"ב הקביעו ביום ט' דוקא וג' צומות אין כל כך קפידא אפילו אם רוצין להתענות אם יתענו ביום מחר אם לא ידעו מקידוש החודש אם הי' ביום ל' או ביום ל"א: והנה עוד ראיתי להט"א שכתב להגיה במתניתין דר"ה דקתני וכשהיה בהמ"ק קיים יוצאים אף על אייר דמחק מילת אף דמשמע דיוצאין על שבעה חדשים אלא צ"ל דיוצאין על אייר ועל אב אינן יוצאין כיון דאין תענית ומשום ששון ושמחה אינן יוצאין דא"כ לנפוק נמי אתמוז וטבת ע"ש וכן כתב בספר תפארת ישראל. ולפע"ד אין למחוק הספרים שכתבו ג"כ אף על אייר דאין לדמות תמוז וטבת לאב גם לגבי יום ששון ושמחה וכמו שחלוקין לגבי תענית בזמן שאין ביהמ"ק כן כאשר יתהפכו החדשים ב"ב לששון ולשמחה יהיו ג"כ מחולקין דששון ושמחה של אב יהיה הרבה יותר גדול משל תמוז וטבת דמקרא מלא הוא בתהלים צ' שמחינו כימות עניתנו ובאב יש קפידא שיהיה דוקא בתשעה בו כמו שהיה התענית ובתמוז וטבת אין קפידא כמו שהיה התענית שלא היו מתענין בשוה שהרי בימי ר"ע היו מתענין בט' בתמוז ובה' בטבת ואנו מתענין בי"ז בתמוז וביו"ד בטבת ואחרי כי לא היו השלוחין יוצאין היו מתענין ביום מחר וכנ"ל: והנה מה שכתב הישוי"ע שלא להתענות כלל ביום המילה (כמדומה לי שמו"ח ז"ל לא טעם עד אחר המילה) ראיתי בספר שערי תשובה שהביא מ"ש המג"א בסי' תקס"ח ס"ק י' שכ' ונ"ל דבעלי ברית מותר לאכול מיד די"ט שלהם הוא ע"ש ולפע"ד דבר זה מוכח מאליו מהגה"ה דמסיים ולמחר יתענו האוכלים ובסי' תקנ"ט בה' ת"ב כתב המחבר דהבעל ברית אינו משלים תעניתו ובזה לא הגיה הרמ"א כלל שלמחר יתענו הבעל ברית והמוהל אלא היינו טעמא דבתענית אסתר שאינן מתענין כלל צריכים להתענות למחר משא"כ בת"ב שמתענים רק שאינם משלימין א"צ להתענות למחר ובזה מדוקדק דברי התוס' בתענית י"ב ע"א ד"ה ואם שכתבו ויש להחמיר דדוקא אותו יום לא יתענה אבל ישלים אותו ליום מחר ודבריהם אלו קאי על מ"ש רש"י ז"ל דידחה נדרו מכל וכל כו' והוי פירושו שלא יתענה כלל. וע"כ כתבו שישלים למחר משא"כ בת"ב שמתענה ואינו משלים ואע"פ דאיתא שם בתענית כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית זהו לענין אמירת ענינו אבל לענין להתענות למחר אמרינן כיון שכבר ציער נפשו עם הציבור שוב א"צ להתענות למחר ולפ"ז בתענית אסתר כיון שכ' הרמ"א להתענות למחר מוכח דבו ביום אינו מתענה כלל: שוב ראיתי בספר משיבת נפש מהגאון בעל מחבר ספר גט מקושר שכתב דהרמ"א בתענית אסתר מיירי בשאר קרואים אבל בעל ברית אין צריך להשלים ביום מחר ע"ש ולפע"ד נראה כמ"ש. ועפ"ז מיושב מה שהקשה המקשה בספר תשובת מהר"ם לובלין הובא במג"א סי' תקנ"ט שם לפי מאי דמשמע מהמחבר דדוקא בת"ב שנדחה אין משלימין אבל בלא נדחה משלימין א"כ מאי פריך הש"ס בעירובין דף מ"א מהך דר"א בר' צדוק שאמר פעם אחת חל ט"ב בשבת ודחינהו לאחר שבת והתעננו ולא השלמנו מפני שיו"ט שלנו הוה וקשה מאי קא פריך בשלמא יו"ט זה אלו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעיו"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים ולפי האמור שפיר ניחא דהא דבשבת אין מתענין וביו"ט שלו מתענין ומשלימין טעמא אחרינא איכא והוא דבשבת אין מתענין בו כלל אפילו שעות וכיון דאין מתענין כלל מתענין לאחר השבת ומשלימים אבל ביו"ט שלו כיון דמתענין בו שעות שוב אין להתענות אחר יו"ט אחרי שכבר ציער נפשו עם הציבור וכיון דאפילו אם נימא דיתענה בלא השלמה לא יהא צריך להתענות ביום אחר לא רצו חז"ל לבטל השלמת התענית ואמרו מתענה ומשלים וכן ה"ה בע"ש וביו"ט כיון דמתענין בו שעות גם אם לא ישלימו לא יהיו צריכים להתענות ביום אחר לא רצו חז"ל לבטל השלמת התענית אלא אמרו שיהיו מתענין ומשלים ודו"ק: והנה ראיתי להט"ז או"ח סי' תקנ"ב ס"ק ד' שכתב על דברי הגה"ה בשם הגאונים דמי שקיבל עליו תענית בה"ב ואירע ערב ת"ב להיות בשני דמתענה עד אחר תפלת מנחה ואוכל סעודה המפסקת קודם ביאת השמש דדעתו שצריך לפרוע תענית אחר הנה מלבד ממה שכתבו דצריך להתענות עד קודם ביאת השמש. נראה ודאי דיוצא בזה ידי נדרו ואין צריך לפרוע אלא אפילו להט"ז אין לדמות לכאן דהתם מחויב להתענות משום נדרו אלא שהוא אנוס ואינו יכול להשלים משא"כ הכא שהוא אינו משלים מחמת שהוא יו"ט: ועפ"י זה נראה לפענ"ד די"ל שזהו היה טעמא דרבי שרצה לעקור ת"ב שחל להיות בשבת ואמר הואיל ונדחה ידחה שהוא סבר כר' יוסי דת"ב שחל להיות בע"ש מתענה ומשלים אלמא דמתענה שעות בשבת ולהכי סבר דכמו כן אם חל בשבת מתענין בו שעות וכיון דמתענין בו וציערו נפשם ואע"פ שאין משלימין בשבת אין צריך להתענות ביום מחר ולהכי אמר הואיל ונדחה ידחה: והנה הרדב"ז בתשובותיו חלק ב' סי' תרע"ב הביא שנתקשו חכמי לב בהך מימרא דרב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא קרי ליה צום וקרי ליה ששון