מצפה אריה תנינא חלק א נא

ב"י וב"י ומשו"ה שפיר הביא ר"י ראי' מהך דפסחא זעירא כו' הא פסחא רבה למיספד בתמיה כי זה אי אפשר שהלא פסחא רבה הוא יו"ט וכן מצינו בסוכה דף מ"ז ע"ב והא תניא ר' יהודא אומר מנין לפסח שני שאין טעון לינה כו' מאי לאו למעוטי נמי שמיני של חג ודחי לא למעוטי פסח שני דכוותי' עיי"ש. ונראה שם מהסוגיא דאי לא ממעט קרא הו"א דפסח שני טעון לינה דהוי פירושו בליל השייך לט"ז דוגמא דפסח ראשון דלינה הוא בליל מוצאי יו"ט עיי"ש. א"כ מוכח כמי דיום ט"ו נקרא פסח שני ולא יום י"ד וחידוש בעיני מאוד על הספרדים שאין אומרים תחנה ביום י"ד באייר וקוראין אותו היום פסח שני דלפענ"ד פסח שני הוא יום ט"ו וצ"ע. וכן במתניתין דר"ה דף י"ח ע"א דקתני וכשהי' ב"ד קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן ג"כ קאי על יום ט"ו שבלילה הוא זמן אכילת הפסח ובי"ד נקרא ערב פסח קטן אעפ"י שהקרבת הפסח הוא ביום י"ד הא עיקר לא בא רק לאכילתו כדתנן בפסחים דף ע"ו ע"ב. שוב נתתי עיני בתוי"ט שם והביא בשם המפרש להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ק"ה דלפיכך קרי לי' פסח קטן דלא הוה אלא יום אחד הרי בהדיא דדעתו ג"כ דקאי על יום ט"ו דיום זה לבד נקרא פסח ובראשון כל שבעת ימי החג נקראים פסח. שוב נזכרתי מה שנתחבטו הקדמונים בתוס' קידושין דף ל"ז ע"ב ד"ה ממחרת הפסח אי קאי על אכילת הפסח או על שחיטת הפסח עיי"ש. וע"כ ברור בעיני דפסחא זעירא הוא יום ט"ו שהוא זמן אכילת הפסח ולא יום י"ד שהוא יום שחיטת הפסח. אחר כותבי זאת ראיתי בשערי אפרים שער יו"ד סעיף כ"ז שחשב שם הימים שאין אומרי' בהם תחנון וכתב שם ויש מוסיפים ג"כ פסחא זעירא שהוא י"ד ובפתחי שערים כתב עי' בחולין דף קכ"ט ע"ב כתוב במגילת תענית כו' ועי' במחזיק ברכה ובשלמי ציבור שבט"ו באייר מוחין במי שאינו בו נפילת אפים שכן המנהג בא"י ובמצרים ע"ש עכ"ל ואין הספרים ת"י ועי' בהם טעמם ונימוקם ולדידי הדברי' סתומים: (ה) אסרו חג עי' מק"ח שמשיג על הפרמ"ג. ועי' בתוס' ר"ה י"ט ע"א ד"ה לפניהם שכתבו בהדיא כהמק"ח. והכה המג"א הביא מהתוס' ר"ה י"ט ד"ה מימות שהמנהג שלא להתענות אכן מהתוס' אין ראי' רק בא"ח בא"י דעבדי יו"ט חד יומא אבל בגליות דעבדי יו"ט תרי יומא י"ל דמותר להתענות דאפשר להיות דמשו"ה נהגו בא"י קצת יו"ט בא"ח משום דבגליות הוי יו"ט שני וכמו דמצינו בפורים די"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית עי' תענית י"ח ע"ב שאסרו של זה בזה: והנה בירושלמי משני דלא התענו בכ"מ משום א"ח ולכאורה פליגי התוס' על הירושלמי אבל לפי הנ"ל י"ל דהירושלמי קא משני דהיו שלוחין יוצאין גם על תשרי א"כ ע"כ עשו בגולה סוכות שני ימים ולהכי אין להתענות בא"ח גם בא"י. אבל התוס' קאי לפי הס"ד דהתם דפריך דלא צריך לשלוחין לצאת על תשרי א"כ לפי"ז לא יצטרכו בגולה לעשות סוכות רק יום אחד וממילא מותר להתענות בכ"ג אבל לפי מה דמשני דשלוחין יוצאין לא פליגי אירושלמי: סימן כח ע"ד אשר מו"ח ז"ל נהג בתענית אסתר שלא להתענות כלל כאשר היה בעל ברית גם כשחל בחול ולא הי' נדחה ובשו"ע או"ח ה' מגילה סי' תרפ"ו מבואר דדוקא באם חל בשבת שנדחה ליום ה' מותר לאכול על המילה אבל בלא נדחה לא שמענו וגם הישוי"ע שכתב דא"צ להתענות כלל מ"מ אינו מזכיר בלא נדחה רק קאי על הרמ"א דמיירי בנדחה אמרתי לעיין בזה: הנה בביאורי הגר"א שם מבואר בהדיא שמתיר גם בלא נדחה ולא בתענית אסתר בלבד אלא אפילו בג' צומות חוץ מת"ב. ומרמז על מ"ש התוס' בר"ה דף י"ט ד"ה אסורין בתרוצם שאני ת"ב דחמיר עיין בדבריו ולזה כיון הישוי"ע שמביא דברי הגר"א אבל הלשון מגומגם. הן אמת דסמיכת של הגר"א ז"ל אינו אלא לפי תירוצו השני של התוס' שמפרשין הא דתניא שבתות ויו"ט הם אסורין כו' מיירי בלא השלמה אבל לתירוצם הא' דהברייתא מיירי בהשלמה וכר' יוסי אינם צריכין להחילוק בין ת"ב לשאר תעניות אבל המעיין בתוס' יראה שזה התירוץ השני הוא העיקר. והנה נראה דיש להוכיח מסוגיא דר"ה דף י"ח ע"ב דיו"ט של דבריהם דוחה אפילו בלא נדחה שהרי התם פריך הש"ס אמ"ד דבטלה מגילת תענית מהא דתניא בתלתא בתשרי בטלה אדכרתא כו' ואותו היום עשאוהו יו"ט ומשני בזמן שבהמ"ק הי' קיים ע"ש, א"כ הס"ד דפריך סבר דמיירי שלא בזמן בהמ"ק קיים ולכאורה קשה הא הוי יום צום תענית צום גדליה והאיך גזרו י"ט ביום תענית אלא מוכח דיו"ט של דבריהם דוחה לתענית צום גדליה: אמנם הט"א כבר עמד בזה דהאיך עשאו יו"ט ביום התענית ותירץ שהי' בזמן שאין שלום ואין גזירת המלכות דרצו מתענין רצו אין מתענין לכן עשאוהו י"ט. ולפ"ז אין ראיה מזה לזמן דהאידנא שכבר קיבלו להתענות וכמ"ש המחבר סי' תק"נ וע"כ אין המילה דוחה להתענית. אמנם תירוצו של הט"א ליתא לפי מ"ש התוס' במגילה דף ה' ע"ב ד"ה ורחץ דבזמן רבי כבר קבלוהו עליהם א"כ קשה על התנא המסדר הברייתא שהי' בזמן רבי למה סידר ברייתא זו שלא לצורך וכמ"ש התוס' בר"ה להלן בסוגיא דף י"ט ע"א ד"ה והא ר' יהודה אלא מוכח דמ"מ דחו את התענית ועשאוהו יו"ט דיו"ט של דבריהם דוחה לתענית צ"ג וה"ה דמילה דוחה לצ"ג ולי"ז בתמוז וליו"ד בטבת אע"פ שאינו נדחה לשיטת רבינו יעב"ץ דהוי יו"ט שלו. איברא דקשה לי טובא למ"ד דלא בטלה מגילת תענית ועשאו תלתא בתשרי לי"ט. ואותן מד"א המה ר"י ור' יהושיע בן לוי איך התענו המה תענית צום גדליה וצריך לומר דבימיהם לא התענו צום גדליה ואף דאיתא במגילה דף ה' על רבי ורחץ בי"ז בתמוז והקשו בתוס' הא אפילו לאכול נמי שרי כדתניא בר"ה בזמן שאין צרה ואין שלום רצו מתענין רצו אינו מתענין וי"ל דכיון דקבלוהו כבר אבותינו מסתמא גם הם קבלוהו ע"ש מוכרחין אנו לומר דלא קיבלו אלא י"ז בתמוז ואולי גם עשרה בטבת אבל לא צום גדליה וזה חידוש גדול בעיני שלא ראיתי זה בספר: ונראה לפענ"ד די"ל עפ"י מ"ש התוס' במגילה שם שהקשו דהאיך ס"ד דרבי הי' רוצה לעקור ת"ב הא אמרינן כל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בנחמת ירושלים ועוד הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא גדול ממנו בחכמה ובמנין וכתבו לתרץ בתירוץ השני דרצה לעקור בתשיעי ולקבוע בעשירי ע"ש א"כ הכא נמי אפשר לומר דגזרו יו"ט בתלתא בתשרי ודחו התענית על יום אחר. אמנם בעת למודי תמהתי על התוס' הנ"ל מהא דפרכינן בריש מגילה דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תיקנו אתי רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והא תנן אין ב"ד יכול לבטל כו' ע"ש הרי מבואר בהדיא דגם לדחות על יום אחר חשיב ביטול ומה הועילו א"כ התוס' בתירוצם שרצה רבי לקובעו בעשירי אכתי הקושיא במקומה עומדת הא אין ב"ד יכול לבטל וכו' והראו לי שהריטב"א עמד ע"ז ע"ש ואמרתי לישב דבאמת לא מצינו בקרא אלא צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ולא נזכרו אלא על שם החדשים אבל באיזה יום מהחדשים לא נזכרו כלל אלא נמסרו להחכמים שהמה יקבעו באיזה יום מהחודש יהי' התענית ולזה מצינו פלוגתא בר"ה