מצפה אריה תנינא חלק א נ

אין לו יסוד בתלמודינו קיל טובא וכתב קצת לפקפק מתענית אסתר דג"כ אין לו שורש בגמרא רק ממסכתא סופרים ומ"מ לא התיר הרמ"א רק בנדחה אבל בלא נדחה לא מצינו להתיר וכתב דהמעשה הי' בנדחה ומי יודע אם לא הי' מתיר אם הי' המילה בתענית אסתר עצמו כיון דלדעת רוב המפרשים אין לו סמך מתלמודא דידן. ועוד אפשר לומר דשאני התם שהי' מתיר לכולם אבל לבעל ברית אפשר שהי' מתיר אפילו בתענית אסתר עצמו. ועוד כתב די"ל דתענית אסתר חמור מתענית בכורים ע"פ כיון דלדעת ר"ת יש לו קצת סמך מגמרא דילן: והנה לפי ע"ד אין אני רואה שתענית אסתר יהי' חמיר מתענית בכורים בע"פ שהרי הרא"ש והמרדכי בפרק ערבי פסחים הביאו שיש לתענית בכורים סמך מתלמודא ירושלמי דרבי לא אכל בע"פ ואמרינן בירושלמי אי משום דרבי בכור הוה אי משום דאיסטניס הוה עיי"ש ומוכח א"כ דבימי רבי כבר התענו הבכורים בע"פ ותענית אסתר נראה דלא התענו עדיין בימי רבי שהרי הרב ב"י הביא מה שהקשו התוס' בר"ה והקדמונים האיך מותר להתענות בי"ג אדר הא חנוכה ופורים אסורין לפניהם ולאחריהם ותרצו משום דקיי"ל בטלה מגילת תענית ואעפ"י דחנוכה ופורים לא בטלה מ"מ לפניהה בטלה דלא עדיפי משאר ימים טובים במגילת תענית דבטלה לגמרי עיי"ש: והנה בר"ה דף י"ח פליגי רב ורבי חייא ורב"ל ור"י אי בטלה מגילת תענית אי לא בטלה עיי"ש ואם כבר התענו בימיהם תענית אסתר איך אפשר לומר דלא בטלה מגילת תענית א"כ איך מותר להתענות ערב פורים הא אסורין לפניהם והמה תרווייהו היו תלמידי רבי אלא מוכח דגם בימי רבי לא נתפשט התענית אלא אח"כ וצ"ל לפי' ר"ת דהא דקאמר הש"ס מגילה ב' י"ג לא צריך קרא לרבויי דזמן קהלה לכל הוא היינו דסבירא לי' להש"ס דקודם שתיקנו חז"ל מגילת תענית התענו בי"ג אבל אח"כ כשתיקנו מגילת תענית בטלו התענית ביום י"ג ובימי רבי ורב ור"ח לא התענו עדיין ורק אח"כ חזרו העם להתענות כן נראה לפענ"ד ובזה מיושב הכל בעזרת השי"ת: והנה לענין מילה בע"פ לפענ"ד נראה די"ל דמצד הדין לא מהני מדלא מצינו דבר זה בפוסקים והרמ"א בהלכות ר"ה סי' תקפ"א הזכיר מענין מילה ולא בע"פ והטעם דהתענית של ע"פ אינו משום עת צרה רק משום הנס וזכר ליציאת מצרים והוי שמחה ע"כ מותר להתענות וכמו דיש מתענין בר"ה עיין סי' תקפ"א ותענית חלום דמתענין בשבת ויו"ט אכן כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לאכול על כל סעודת מצוה הן על המילה ופדיון הבן ואף על סיום מסכת ואף דלא מצינו שסיום מסכת יהי' מהני אצל תענית אמנם היש"ש ב"ק פ"ז סי' ל"ז הגדיל מאוד בשבת סיום מסכת דחשיב סעודת מצוה עיי"ש ולפי מנהג העולם דמהני לגבי תענית ע"פ צריך להיות נמי דמהני לגבי תענית אסתר: עוד יש לומר דהעולם מקילין לגבי ע"פ משום דהמג"א בסי' תקפ"א סעיף י"ב מסיים וצ"ע ואיך מתענין הבכורים בע"פ הא איכא משום חוקות העכו"ם עיי"ש והי' יכול להקשות כמו כן על הא דאיתא בערבי פסחים דף ק"ח דרב ששת הי' יושב בתענית כל מעלי יומא דפסחא וע"ש בתוס' שהי' מקבל עליו ובתענית אסתר דפורים הוה נמי יו"ט כמ"ש בשו"ת אמונת שמואל רק לענין איסור מלאכה לא קבלו עלייהו אבל לשאר מילי חשוב יו"ט עיי"ש יש להקשות כנ"ל ואפשר להיות דבימים הקדמונים לא ה' עדיין המנהג אצל הנכרים להתענות ערב חגם אלא בזמן האחרון נתפשט אצלם מנהגם כך וע"כ הקילו בני ישראל בתעניות הללו: אמנם שם בסי' תקפ"א הביא המג"א בשם הלבוש דאסור להתענות ערב יו"ט וצ"ע להלבוש איך התענה רב ששת ערב פסח וצ"ל דשאני רב ששת שהתענה כדי שיאכל מצה לתאבון ולא חשוב תענית. והתבוננתי דבזה מיושב מה שהקשה המ"ל בפרק ו' מהלכות כלי המקדש הלכה ז' דלפי מה שהעלה דביום שמביא קרבן אסור בהספד ובתענית יקשה הא בפ' ב' דתענית אמרינן אמר מר מתמניא בי' עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועא דלא למיספד למה לי עד סוף מועדא לימא עד המועד ומועד גופי' י"ט הוא ואסור ואם איתא דע"פ אסור בהספד ותענית הי' לו להקשות לימא עד ערב פסח וע"פ ופסח י"ט הוא וכתב וצ"ל דשאני ע"פ שזמן הפסח הוא אחר חצות ומשו"ה איצטריך לטעמא דאיתוקם תמידא כדי לאסור בהספד ותענית כל היום ולכאורה קשה מש"ס הנ"ל על הלבוש קושי' המ"ל דלימא עד ע"פ ופסח י"ט הוא. אכן י"ל איפכא דכיון דהלבוש סבר דערב י"ט נמי הוה י"ט י"ל דכונת הש"ס הכי הוא דערב פסח הוא נמי בכלל המועד. ומשו"ה קאמר לימא עד המועד והוה פירושו עד ערב פסח. ולפמ"ש דשאני ר"ש דאיסטניס הוה ולא חשיב תענית שפיר כיון דלא אכיל בתורת תענית רק כדי שיאכל מצה לתאבון י"ל עוד דמצד ערב יו"ט הי' איסטניס רשאי להתענות דלא מקרי תענית כלל וכמו דמתענין תענית חלום בשבת ויו"ט דלא חשיב תענית וכן יש מתענין בר"ה מחמת שהוא ימי סליחה אבל משום מגילת תענית אפילו איסטניס אסור להתענות משום דעשו חז"ל חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואפילו לפניהם ולאחריהם אסורין כדאיתא התם: והנה ראיתי בספר שדה חמד קונטרס דברי חכמים שהביא תשובות הרב מהר"ש מווילנא סי' צ"ז שתמה על המ"ל שנעלם ממנו סוגיא ארוכה חולין קכ"ט כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למיספד בהון ופסחא רבה למיספד אלא כל דכן הוא ע"ש והנה ספרו של מהר"ש לא נמצא אתי לעי' בו אבל אנכי לא אדע הבין מה היא תמיהה זו דהמ"ל נחית לעומקא דדינא והש"ס קאמר מצד מגילת תענית אבל לא מן הדין הוא ואנן קי"ל דבטלה מגילת תענית. ועוד הא גם בש"ס דתענית איתא דמתמניא בניסן עד סוף מועדא דלא למיספד בהון וערב פסח בכלל ולמה לא המה מכאן על המ"ל שהוא בתענית בסוגיא דשם בדוכתא ומאי עדיפותא להביא ממרחק סוף פרק העור והרוטב ואי משום שכתב שם להלן לחדש דהאי דפסחא זעירא דלא למיספד בי' לא בטלה כיון דלאו משום צרות נעשה יו"ט רק משום הבאת קרבן מחמת חידושא דידיה לא הי' לו לכתוב שנעלם ממנו סוגיא ערוכה הנ"ל ועוד מסוגיא דתענית הנ"ל נסתר חידושא דידיה דאי ע"פ אסור בהספד מדינא מחמת הבאת הקרבן גם בלי מגילת תענית הי' להש"ס שם למיפרך ולימא עד ערב המועד ולמה פריך עד המועד. ומה שהקשה אש"ס דהעור והרוטב הא דקאמר פסחא זעירא אין פסחא רבה לא הא פסחא רבה כבר הוא בכלל מתמניא יומא עד סוף מועדא דלא למיספד בהון יפה הקשה. אולם במנחות דף ס"ה ע"א גירסת רש"י ז"ל גבי חגא דשבועיא דלא להתענאה בהון א"כ שפיר ניחא ולהגירסא גבי חגא דשבועיא דלא למיספד בהון נמי י"ל דמה דפליגי ר"א ור' יהושע שם בפרק העור והרוטב הי' קודם התקנה דחג דשבועיא שזה הי' בסוף ימיו של ריב"ז ומש"ה ל"ק כלל: אמנם כשאני לעצמי לא ידעתי הבן דמנין לנו לפרש האי פסחא זעירא דהש"ס דהכוונה הוא על י"ד באייר ופסחא רבה היינו י"ד בניסן דלא מצינו בשום מקום דיום י"ד יהי' נקרא פסח רק ערב פסח ופסח הוא נופל על ימי החג וכן פסחא זעירא דהש"ס דהעור והרוטב לפענ"ד הוא יום ט"ו באייר וכן במתניתין דפרק מי שהי' טמא בפסחים מה בין פסח ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה וב"י והשני מותר דקאי על יום ט"ו דבי"ד גם בראשון ליכא