מצפה אריה תנינא חלק א מט

שיצא ניסן כו' ע"ש ותמוה לי טובא דמדברי הב"י משמע די"ב נשיאים התחילו להקריב את קרבנותיהם למחרת ר"ח והרי בש"ס מו"ק דף ט' ע"א ילפינן דהקרבתן דחה שבת מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי ודחי דלמא שביעי לקרבנות ומסיק הש"ס שהיו רצופים ע"ש אלמא דביום הראשון היינו ראשון לשבוע ואי אפשר שיהי' למחרת ר"ח דעל כרחך ר"ח לא הי' בשבת דהקמת המשכן אינו דוחה את השבת ועי' רש"י בחומש ריש פרשה ויקהל ד"ה ששת ימים הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת ומה דאיתא התם במו"ק הלשון ומשכן דדחי שבת מנ"ל על כרחך קאי אהקרבת הקרבנות אבל לא הקמת המשכן דהקמת המשכן לא דחה שבת וגם איתא בהדי' בשבת פרק ר"ע דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים כו' הרי בהדי' דהקרבת נחשון הי' בו ביום שהוקם המשכן בר"ח ומעתה דבמחילת כ"ת של הב"י ומעצמותיו הקדושים שגגה פלטה קולמוסו אלא שהקרבת הנשיאים כלתה ביום הי"ב: שוב ראיתי שהב"ח השיג על הב"י הובא בספר מחצית השקל ועיינתי בב"ח וכתב וז"ל ולא ידעתי מנין היא לו לומר שהמ"ס חולק אהא דתניא אותו היום נטל עשרה עטרות וקרבנות נחשון הי' בר"ח עכ"ל ועתה גם על הב"ח התמו' היא שהרי הש"ס במ"ק יליף לה מקראי דשביעי הי' בשבת וע"כ יום הראשון הי' באחד בשבת ובו ביום הי' הקמת המשכן דבשבת לא הי' יכול להיות דאינו דוחה את השבת ולמה לא הזכיר הב"ח מהש"ס הנ"ל והמעיין שם בגמרא יראה דהש"ס שקיל וטרי רק איום השביעי דילמא שביעי לקרבנות אבל איום הראשון לא שקיל וטרי כלל דודאי ראשון הוא וכן משמע מרש"י ז"ל שכתב בד"ה דילמא שאם הקריב נשיא ששי בע"ש יקריב נשיא שביעי באחד בשבת ע"ש ונ"ל דאע"פ שמצינו גבי מועדים בפרשת אמור ביום הראשון ופירושו ראשון בימי החג שאני הכא דאחרי שבפסוק הקודם נאמר ויאמר ד' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם הי' סגי לכתוב ויהי המקריב הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב ולא הי' צריך הכתוב לכתוב ביום הראשון אלא מוכח דביום הראשון מציין הכתוב באיזה יום הי' באחד בשבת. וביום השני בשני בשבת וכן אידך. אך ביום השביעי שהי' דוחק לומר דקרבן יחיד דחה את השבת ע"כ פריך הש"ס דילמא שביעי לקרבנות והנה לפ"ז כלו מספר הי"ב קרבנות בה' בשבת ולא הי' רובו בקדושה בלי הפסק כי ביום י"ג לא הקריב נשיא קרבן ומ"מ אין מתענין בכל חידש ניסן וקשה דא"כ תשרי נמי רובו בקדושה ולמה מתענין בתשרי ולא נמצא בטור ובשו"ע דאין להתענות בחודש תשרי אלא נראה לפע"ד די"ל עפ"י מה דאיתא בפסחים דף י"ב ע"ב דאין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה וכו"ע בי"ג הוה מייתי לה ע"ש ע"כ חשיב גם הי"ג י"ט דגם הקרבת קרבן יחיד חשיב י"ט שלו כדאיתא בערובין דף מ"א גבי בני סנאב. וכן פסק הטור ובשו"ע או"ח סי' תקנ"ט דאם מילה בת"ב בעל ברית אינו משלים תעניתו ע"ש דיו"ט שלו הוא ובפרט לפמ"ש שם הב"י וז"ל י"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב ימים יום ויום לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה ביומו י"ט ע"ש הרי ג"כ לא הי' אז י"ט רק לכל שבט ביומו א"כ כמו כן יש לעשות ביום י"ג יום שאין מתענין בו מחמת שהי' יום טבוח להרבה אלפים מישראל ואפשר שמה שהביא המג"א בסי' תרס"ט יש מקומות שאין נופלין עד חשון (סה"י) ג"כ י"ל משום דס"ל דתשרי נמי חשיב רוב החודש בקדושה אע"ג דאיכא הפסק משום דבניסן נמי הי' הפסק ובזה פליגי המנהגים אי בניסן הי' הפסק יום י"ג או לא הי' הפסק ודו"ק: (ג) שם ואין מספידין בו עי' בישוע"י הלכות ר"ח סי' ת"ך שהורה הלכה למעשה בחדש ניסן והספיד את הרב המפורסם ר' שמחה כהן ראפאפורט ז"ל שנפטר בי"ד ניסן (והוא הי' אחי אמו של אבי זקיני הרב המפורסי' ר' עזריאל מאיר גראדשטויין מלובלין) דאעפ"י שכתב המג"א לקמן בסי' תקמ"ז דאין בזמנינו דין ת"ח מ"מ בניסן דהא דאין מספידין אינו דינא דגמרא יש להקל עיי"ש: והנה ראיתי בהגהת יד שאול יו"ד סי' שנ"ה אין מניחין מטה של אשה דיליף לה בגמ' מקרא ותמת שם מרים שראה בספר רגל ישרה שהקשה ע"ז הא מרים מתה בניסן כמ"ש התוס' תענית ט' ובניסן אין מספידין ולא קשה מידי שהרי ת"ח בפניו מספידין ה"ה צדיקת כמרים מספידין אף בניסן עיי"ש. והנה ראיתי בס' האשכול דלא מיקרי ת"ח לענין זה רק מי שהוא גדול הדור וכל החכמי' פונים אליו בשאלותיהם וצ"ל לפי דעת הגאון יד שאול דגם מרים חשובה היתה כמו גדול הדור יען שהיא היתה נביאה וכן מסתברא. אמנם לפי דעת הישוי"ע דבאנשים ת"ח יש להקל בניסן גם בזמנינו איך הדין בנשים יקרות יש לעיין די"ל דנשים יקרות דין אחד להן עם דין ת"ח שבזמן הזה דאע"ג דוודאי אין לדמות שאר נשים למרים הנביאה מ"מ י"ל כיון דקיימ"ל דאשת חבר הרי היא כחבר אפילו אחר מיתת בעלה כדמוכח משבועות דף ל' ע"ב גבי דביתהו דרב הונא ומרש"י שם שכתב משמת רב הונא א"כ חשובה כמי כמו ת"ח בפניו ויש להספידה בניסן גם בזמנינו: ובמה שכתבתי דאשה יקרה יש לה דין ת"ח יש לומר הא דאיתא בר"ה דף כ"ה ע"א תנו רבנן פ"א נתקשרו שמים בעבים כסבורין העם לומר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו כו' ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש. וכתב רש"י ז"ל שאין מספידין ביו"ט ובעת למודי עמדתי לדקדק דמנ"ל לרש"י ז"ל שהמעשה הי' בחדש תשרי שהוא ר"ה דילמא מיירי בשאר ר"ח דג"כ אין מספידין אלא חכם בפניו ובפרט דהלשון כסבורין העם לומר ראש חדש משמע טפי בשאר ר"ח דאל"ה הי' להם לומר ראש השנה. אבל לפי הנ"ל מוכרח לפרש דהוה בחדש תשרי דבשאר ר"ח אין ראי' מההספד משום דהוית אשה יקרה ודינה כת"ח דמספידין בפניו אלא מוכח דהוה בר"ה דאין מספידין לשום אדם. אבל דוחק לפרש כונת רש"י שאין מספידין בי"ט היינו בראש חודש דאיקרי י"ט כדאיתא בתענית דף י"ז י"ח גופי' י"ט דאינו במשמע. והנה פעם אחת אירע שהלך לעולמו מופלג אחד בחנוכה ור"ח. ולכאורה יש להסתפק בזה אם יש להספיד ת"ח בפניו דאולי י"ל דכבוד תורה דוחה רק חנוכה לבד או ר"ח לבד אבל בשניהם יחד דאלים טפי אין כבוד ת"ח דוחה כיון דהוכפלו בו שמחה אלים טפי כמו דאמרינן בר"ה דף י"ח ע"ב שאני ת"ב דהוכפלו בו צרות הכי נמי י"ל גבי שמחה דכיון דהוכפלו אלים טפי דכתיב תהלים צ' שמחנו כימות עניתנו ואמרתי דיש לפשוט דבר זה מש"ס מפורשת תענית דף י"ז ע"ב דאיתא התם ת"ר אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד בהון כו' ופריך הש"ס לימא מתרי דניסן וראש חודש גופיה י"ט הוא ואסור ע"ש ואי נימא דיש לחלק בין אם חדא שמחה בין תרי ביחד מאי פריך האיש נ"מ לגבי ת"ח בפניו אלא מוכח דאין לחלק כלל: (ד) הבכורים מתענין בע"פ. והנה אם בעלי ברית שהמה בכורים אי מותר להם לאכול בע"פ אינו מבואר בשו"ע ולא בנושאי כליו רק בפמ"ג סי' ת"ע הובא בשם שו"ת חוט השני שהתיר לאבי הבן ומוהל וסנדק שהמה בכורים לאכול ועיינתי בשו"ת חוט השני סי' כ"ה וטעמא דידי' כיון דכל עיקר התענית