מצפה אריה תנינא חלק א מח

דגבי גט שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה פסול לגמרי משום דכתב על גבי כתב לא חשיב כתב א"כ פשיטא דגבי ס"ת נמי פסול והיינו כרב חסדא דגיטין דף כ' אבל לרב אחא דס"ל דגבי גט מידי רבנן דכשר אלא דבס"ת קאמרי רבנן אין השם מן המובחר פשיטא די"ל דהיינו רק לכתחלה ולא בדיעבד דבאמת נתקשה הרשב"א בחידושיו דאם פסול אפילו בדיעבד איך קאמרי אין השם מן המובחר ע"ש ורק לר"ח אנו מוכרחין לדחוק וליישב הלשון אבל לרב אחא י"ל דבאמת בדיעבד כשר בשם אחד גם לרבנן ודוק: סימן כו בקידושין דף ל"ח ע"א דפריך הש"ס למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר ומשני לא הוי צריכי דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת והקשו בתוס' וא"ת אמאי לא מפיק לה כולה מילתא בהדיא דכתיב (יהושיע ה') וישבות המן ממחרת הפסח ולא הי' עוד לבני ישראל מן, אלמא דעד השתא הוה להו לישראל ע"ש: ולפענ"ד נראה ליישב דבאמת יש להקשות דעכ"פ הי' להם לאכול כזית מצה מחדש בפסח כיון דחדש הי' מותר להם ובשלמא לפי שיטת ר"ת ז"ל שהביאו התוס' שם ד"ה ממחרת הפסח דבאמת אכלו מצה בפסח שפיר ניחא אבל לפי מה שהביאו שם בתוס' בשם הר"י ז"ל דלא אכלו כלל קשה דלפי"ז הי' להם לאכול עכ"פ כזית מצה וע"כ י"ל דלא היו צריכים דהיו יוצאים במן דקראו הכתוב לחם אע"ג דבעינן מחמשת המינים מ"מ אפשר לומר דכיון דהכתוב קראו לחם יוצאים בו ידי מצה ועיין ברכות דף ל"ח ע"א אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בהן י"ח בפסח לחם עוני קרינן בי' ועיין ברכות מ"ח ע"ב בפרק שלשה שאכלו דאמר ר"נ משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן ע"ש וגם ממילא מוכח שקודם אכילה ג"כ הי' מברכים על המן דהא אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש כדאמרינן בברכות שם ומסתמא היו מברכין המוציא לחם מן הארץ דאע"ג שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מ"מ כתבו הראב"ע והרמב"ן ז"ל שירד להם כדמות מטר היורד מן השמים עי' עליהם. אבל באמת היה המן גידולו מן הארץ אך יש להעיר דהא בעינן מצה הנאכלת לשבעה ימים ומן לא הי' אפשר לקיים יותר מיום אחד כדכתיב וילקטו אותו בבוקר בבוקר וכו' וחם השמש ונמס לכן הביא הש"ס דמן ז' אדר כאשר פסק המן לירד שוב הי' המן שבכליהם מתקיים לכן שפיר יצאו בו בליל ט"ו כיון שהמן נעשה דבר המתקיים להכי לא מייתי הש"ס מקרא דכתיב וישבות המן ממחרת הפסח דממקרא הזה אין ראי' כלל שהמן נעשה דבר המתקיים אלא שהמן ירד עד ממחרת הפסח כמקדם וחם השמש ונמס. ולא היו יכולין לצאת בו ידי מצות אכילת מצה: אך לכאורה יש להשיב דהרי מפורש איתא בש"ס שם שהיו מסתפקים במן שבכליהם עד ט"ז בניסן משום הא לא ארי' שלא היו מסתפקים יותר מחמת שכלה המן מכליהם אבל אלו הי' נשאר המן הי' מתקיים לכן שפיר יצאו בהם ובזה שפיר ניחא הא דמביא הש"ס שם תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה כו' אלא לומר לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן ולכאורה אין ענין כלל לכאן ולהנ"ל יש לומר דכיון דעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן א"כ בודאי מסתברא שיוצאים אכילת מצה במן דכל עיקר הטעם שאנו אוכלים מצה הוא על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ כדאיתא בהגדה של פסח ולכן הביא הך ברייתא לכאן ודו"ק: סימן כז הלכות פסח סי' תכ"ט: (א) סעיף א' שואלין בהלכות הפסח עיין טו"ז שכתב דנ"מ לענין ממון ועי' מקור חיים ס"ק א' מה שהקשה הא מבואר בחו"מ סי' שמ"ו סעי' י"ג דאם אין הרב יכול לשנות בלי דעת התלמידים ולא התלמידים בלי דעת הרב דאין שאולין זל"ז. וביומא דכלה וודאי דאין התלמידים יכולין לשנותו למס' אחריתי וא"כ לא הוי שאולין זל"ז וע"ש מה שתירץ. וכתב בתוך דבריו ועכצ"ל כיון דמיירי בהרב ותלמידים שהתנדבו ללמוד זה עם זה בחנם לזמן כמו רבנן ורבא כיון דכל אחד צריך לחבירו שניהם משועבדים זל"ז בשוה והנאת שניהם בשוה כו' ומשמע מדבריו דמטעם זה לא חשיב כלל שאילה בבעלים: ולא ידעתי להבין דהא שותפין נמי כ"א צריך לחבירו והם משועבדים זל"ז ומ"מ קיימ"ל דאם שאל אחד מחבירו חשיב שאילה בבעלים כמבואר שם בחו"מ סעי' ז' אבל לפענ"ד נראה דבאמת רבא שם בב"מ צ"ז ע"א דקדק לומר מקרי דרדקי שתלא כו' כולהו בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמי ומקרי דרדקי הוא הלומד עם תינוקת שאין התועלת להרב כלל וכן כתב רש"י ז"ל בב"ב דף כ"א ע"א ד"ה סך מקרי דרדקי מנין תינוקת כו' עיי"ש אך תלמידי רבא רצו להראות ענוותנותן שהמה כמו דרדקי לגבי רבא ע"כ אמרו לי' לרבא שם שאול לן מר וכן מצינו בב"מ דף ס"ו דאמר ר"כ כו"ע לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו וכן בשבת דף ק"ד אתי דרדקי לבי מדרשא כו' ורבא הקפיד ע"ז ואמר להו אדרבה אתון שאילתון לי דאילו אנא מצי לאישתמוטי ממסכת למסכתא וכתב רש"י ז"ל כדי שלא תשכח ממני ותשובתו הי' כי אדרבה יש לו תועלת מהתלמידים כשהרב משכח לפעמים תלמודו המה מהדרים לו וכמו שמצינו בנדרים דף מ"א דר' חייא אהדר תלמודו לרבי ואין אתון דרדקי ולא אני בכלל מקרי דרדקי אלא אתם גדולים בתורה ומסיק הש"ס דביומא דכלה גם בתלמודים מובהקים חשוב הרב כמו מקרי דרדקי מחמת כי אינו דורש בענינים עמוקים ובסברות רק הלכות קבועות ופשוטות כמו דאיתא בשבת קי"ד איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואפילו במס' כלה ופי' התוס' בשם ר"י דהא מסכת כלה היינו דברים הסדורות מהלכות החג עיי"ש וכיון שהלכות הללו סדורות המה חשוב הרב תמיד כמו מקרי דרדקי והא דאיתא בשו"ע חו"מ דאם אין הרב יכול לשנות בלי דעת התלמידים היינו בתלמידים גדולים בתורה דמסתמא בכה"ג המה התלמידים מובהקים אבל במקרי דרדקי הוא תמיד שאול להתלמידים ודו"ק: (ב) סעיף ב' אין נופלים בכל חודש ניסן עי' מג"א דהטעם מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן הי' יו"ט שלו וע"פ ופסח ואסרו חג א"כ יצא רוב החדש בקדושה והנה הטור הביא בשם מס' סופרים מפני מה אין מתענין בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום וכל אחד עשה ביומו יום טוב. וכתב הב"י וז"ל ונראה דה"פ דמס' סופרים אין מתענין בכל חודש ניסן מאחר שבאחד בו הוקם המשכן ובי"ב ימים שאחריו הקריבו הנשיאים קרבנם ואח"כ חג הפסח שבעה ימים הרי רובו יצא בקדושה והלכך אין להתענות בו כלל ועכ"צ לפרש כן דאי תימא כשהוקם המשכן כו' אינו טעם אלא שלא יתענו באותן ימים עצמם קשה דביום ראשון לא בעי טעמא דתיפוק לי' דהוה ר"ח כו' ועוד דא"כ לית לן שלא להתענות אלא בי"ג ימים אלו בלבד והכא קאמר ואין מתענין בו עד