מצפה אריה תנינא חלק א מז

שפיר דאחר ההבערה בא התיקון ע"ש. אך לפי מה דקיימ"ל בפרק הקומץ רבה דף כ"ז הובא בתוס' סוכה דף ל"ד ע"ב דיה שתהא דכשנוטל הד' מינים אחד אחד יצא וא"כ כשמלקט לאכילה הוא יוצא בשעת הלקיטה ידי מצות נטילת הדס לכן חשיב תיקון מצוה לתיקון מנא אבל לר' טרפון דבעינן שלשה א"כ אינו יוצא בשעת הלקיטה כשלוקט אחד אחד לא חשוב תיקון מנא כיון דהתיקון לא הוי רק למצוה ל"ח תיקון ואך לכאורה לפי"ז יש להקשות דלמה בעינן ליקטן לאכילה אפילו בלא זה נמי יהא שרי מחמת האי טעמא דהתיקון אינו בא בשעת הלקיטה כיון שלקטן אחד אחד וכנ"ל. אמנם שפיר ניחא דהא שכתבו התוס' לחלק בין היכי שהתיקון בא תיכף ובין היכי שהתיקון בא אח"כ זהו רק מדאורייתא אבל מדרבנן בכל גווני אסור וכבר נודע דעת התרה"ד הובא ברמ"א או"ח סי' רכ"ג דשבות דרבנן מותר כשאינו מכוין אע"ג דהוי פסיק רישא לכן כשלקטן לצורך מצוה דהוא מתכוין לתקן מנא אסור עכ"פ מדרבנן אבל כשליקטן לאכילה דהוי דבר שאינו מתכוין מותר גם בפסיק רישא כיון דהוי רק שבות בכה"ג שהתיקון בא אח"כ: ובזה ניחא מה שהקשה הישוי"ע שם בהלכות לולב סי' תרמ"ו דלפי מ"ש רש"י בסוכה דף ל"ג ד"ה עבר ולקטן דאין ממעטין ביו"ט הוא משום שבות שדומה למתקן כלי ומכשירו מה פריך הגמרא והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפ"ר הא להתרה"ד שבות דרבנן גם פ"ר שרי ולפי האמור יש לומר דהא דכתב רש"י ז"ל דהוי מדרבנן הוא לפי מאי דקיימ"ל כר' טרפון דבעינן שלשה הדסים א"כ כשליקט אחד אחד עדיין לא יצא רק שמכשירו לצאת בו ואין התיקון בשעת הלקיטה להכי לא חשיב תיקון רק מדרבנן אבל לר' עקיבא דיוצא בחד א"כ יוצא בשעת הלקיטה הוי איסור מה"ת וכיון דהש"ס רצה לאוקמי פלוגתייהו דר"א ור"ש אליבא דכו"ע שפיר פריך דלר"ע הוי מתקן מנא מה"ת ודוק: סימן כה בריש פרק לולב הגזול במתניתין לולב הגזול והיבש פסול כתב רש"י יבש דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו. וכתבו בתוס' ומפרש בגמרא משום דאיתקש לולב לאתרוג דכתיב ביה הדר ולא כמו שפירש הקונטרס משום דכתיב זה אלי ואנוהו דאין ואנוהו אלא לכתחלה ולא מיפסל בהכי כדמוכח בפ' קמא דף י"א דאמרי רבנן מצוה לאגדו משום שנאמר זה אלי ואנוהו לא אגדו כשר כו' ע"ש: ולפענ"ד נראה דיש ליישב דעת רש"י ז"ל דמה דלא ניחא ליה לרש"י לומר הטעם דאיתא בגמרא דילפינן לולב מאתרוג דכתיב ביה הדר משום דזה אינו רק לרבנן דאינהו סבירי להו הכי אבל ר' יהודה פליג לקמן והכי איתא התם בברייתא יבש פסול ר' יהודה מכשיר ומפרש בגמרא דפלוגתייהו דרבנן ילפי לולב מאתרוג ור' יהודה סבר דלא ילפינן לולב מאתרוג ובמתניתין דקתני לולב הגזול והיבש פסול לא קתני דר' יהודה מכשיר וקשה למה לא פליג ר' יהודה ויותר קשה דהא תיכף בסמוך נפרצו עליו פסול נפרדו כשר ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה וכיון דר' יהודה פליג כאן במתניתין גופא קשה למה סתם התנא לרישא דמתניתין הא גם ע"ז פליג ר' יהודה וכבר הרגיש בזה הפ"י. וע"כ יש לומר דרש"י נמי הי' קשה ליה קושיא זו ולהכי נטה מלפרש כן וכתב דבמתניתין פסול מטעם ואנוהו וי"ל דגם ר' יהודה מודה לזה דיש לדקדק בין לשון הברייתא דקתני יבש פסול ר' יהודה מכשיר דלשון יבש משמע אפילו מקצת לולב נתיבש ולא כולה ג"כ פסול ובזה פליגי ר' יהודה וחכמים. דחכמים פסלי מטעם דבעינן הדר בלולב ור"י סבר דלא בעינן בלולב הדר אבל במתניתין דקתני לולב הגזול והיבש פסול דמשמע שכל הלולב הוא יבש כמו הגזול דודאי קאי על כל הלולב שהוא גזול וכן היבש קאי ג"כ על כל הלולב ובכה"ג י"ל גם ר' יהודה מודה שפסול מטעם דכתיב ואנוהו דהנה בגיטין דף י"ט ע"א איתא הרי שהיה' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה ד' מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר. ומפרש הש"ס דטעמא דרבנן דכתיב זה אלי ואנוהו ושם דף נ"ד ע"ב גבי ההוא דאמר אזכרות שלו לא כתבתי לשמן פריך הש"ס ולעבור עליו קולמוס ולקדשו כמאן נימא דלא כר' יהודה ומשני אפילו תימא כר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר ע"ש ומשמע דמאותו הטעם עצמו שפסלו רבנן בחדא אזכרה פוסל ר' יהודה בכולי ס"ת והוא מטעם דכתיב זה אלי ואנוהו חזינן דאע"ג דבחדא אזכרה לא חייש ר' יהודה אהך דכתיב זה אלי ואנוהו מ"מ בכול' ס"ת חייש: ומעתה י"ל גבי לולב נמי אם כל הלולב הוא יבש מודה ר' יהודה דפסול משום דכתיב ואנוהו ואי לולב כולו יבש הו"ל כמנומר וליכא ואנוהו. אך לכאורה אכתי קשה לשיטת רש"י ז"ל דלמה ליה להש"ס לומר דמה דפסלי רבנן יבש הוא מטעם דסברי ילפינן לולב מאתרוג הא י"ל דלרבנן פסול אפילו אי לא נתייבש כולו משום דבעינן ואנוהו ואינהו לשיטתייהו אזלי דאמרי אין השם מן המובחר אפילו בחדא אזכרה משום דכתיב ואנוהו וה"ה גבי לולב פסול משום ואנוהו אמנם זה שפסול משום זה אלי ואנוהו אינו פסול רק מדרבנן כמ"ש המהרש"א והישוי"ע והפסול משום הדר לרבנן הוא מה"ת. ועוד באמת בלא"ה הא גופא צריך עיון דלפי מה שכתבו התוס' הנ"ל דמשום ואנוהו אינו אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד מנ"ל דלרבנן פסול העברת הקולמוס אפילו בדיעבד דלמא לא קאמרי רק אין השם מן המובחר היינו דלכתחלה אין להעביר עליו קולמוס וליקדשיה אבל מ"מ בדיעבד אם העביר קולמוס כשר כמו שאכתוב לקמן ואם נימא כן יקשה הא דקאמר הש"ס כמאן דלא כר' יהודה הא לרבנן נמי קשה אמאי יפסיד שכרו הא מצי הסופר לעבור קולמוס על כל האזכרות ואע"ג דלכתחלה אסור מ"מ כיון דבדיעבד מותר לא מסתבר כלל לומר דיפסיד הסופר שכרו משום זה ועיין בחו"מ סי' ש"ו סעיף ה' ובהגה"ה שכתב ואע"פ שאנו נוהגין לאסרו אפילו הכי פטור ממון מספק כ"ש היכא דבדיעבד מותר וא"כ הכי נמי כיון דאי עבר ותיקנו מתוקן לא חשיב הפסד ואמאי יפסיד הסופר: ונ"ל דהמקשן נמי סבר דכל אזכרות שאני וגרע טפי ופסול אפילו בדיעבד לרבנן דכיון דבשם אחד אינו מן המובחר בכולהו אזכרות הו"ל מנומר. אבל לר' יהודה דסובר דבשם אחד מותר אפילו לכתחלה סבר המקשן דגם בכולי אזכרות שרי בדיעבד והתרצן משני דאע"ג דבשם אחד סובר ר' יהודה דשרי אפילו לכתחלה מ"מ בכל אזכרות שבס"ת מודה דפסול אפילו בדיעבד ולפי האמור שפיר ניחא הא דאיצטריך הש"ס לומר דיבש פסול משום הדר לרבנן דאין לפסול משום ואנוהו בדיעבד כיון דלא נתייבש כולו רק מקצת בזה ואנוהו רק לכתחלה ולא בדיעבד גם לרבנן ולהכי שפיר פסלי מטעם הדר. שבתי וראיתי דלא כן משמע מדברי הש"ך יו"ד סי' רע"ו סעיף ב' על הא דמבואר במחבר צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול כתב הש"ך ולא מהני העברת קולמוס עליהן לשמן ע"כ מלשון זה נראה דגם בדיעבד פסול אפילו בשם אחד אך באמת ניחא שפיר דזהו רק לפי מה שפסק