מצפה אריה תנינא חלק א לה

לא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי אלא אי מגבה כל חד וחד לחודיה שפיר דמי דקי"ל לולב אין צריך אגד ודבר תימה הוא לומר כן דכיון דכולם מצוה אחת הם האיך יועילו בזה אחר זה ע"ש ובטור ובמחבר פסקו להלכה בסי' תרנ"א סעיף י"ב אם הי' ארבעתן מצויים אצלו ונטלם אחד אחד יצא והנה פשט הפשוט נראה דהא דנטלם אחד אחד היינו שהניח הלולב מידו ונטל האתרוג ואח"כ הניח האתרוג מידו ונטל ההדס אבל לפענ"ד אין הדבר כן אלא כונת הלכות גדולות הוא שמגביה כל אחד לבדו ואוחזן אח"כ כל הד' מינין ביחד אבל כטל אחד והניח מידו וחזר ונטל השני וכן השלישי ולא הי' בידו כלל כולן כאחד גם לבעל הלכות גדולות לא יצא ח"ל הבה"ג ועד דהוי ארבעה מינין בהדי הדדי לא נפיק וכו' ולא תימא עד דמגבה כולם בהדי הדדי לא נפיק אלא אי מגבה חד וחד לחודיה נפיק שפיר דמי דקי"ל לולב אין צריך אגד משמע מדבריו דאתי לאשמועינן שאין צריך להגביה כל הד' מינים ביחד אבל מ"מ בעינן שיהיו בידו בהדי הדדי ואנכי לא באתי אלא לעורר: והנה ראיתי במ"א סי' תרנ"א ס"ק כ"ה שהביא מ"ש הא"ח מעשה במהר"מ שנטל לולב ובירך ואח"כ ראה שלא היה בו ערבה וחזר ונטלו עם הערבה ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום ערבה נהי שא"צ ליטול אלא הערבה בלבד מ"מ מצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בב"א עכ"ל ב"י וצ"ע דבסי' תרע"ב כתב בשם א"ח אם לא הדליק בליל ד' אלא ג' כרות יחזור וידליק א' ולא יברך כי הברכה שעשה מתחלה על חיוב כל הנרות עשהו עכ"ל ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דמהר"ם סובר דבעינן שיהא כל הד' מינים יחד בידו אלא דלא יעכב מה שנטלן כל אחד לבדו והלקיחה לא היה ביחד ומשו"ה חזר ובירך על הערבה דמה שבירך מקודם לא מהני כיון שכבר הניח מידו הג' מינים קודם נטילת הערבה ולקיחה השניה הוי לקיחה חדשה ומשו"ה צריך לברך. והנה על הב"י אין זה תירוץ כלל דהא כתב בהדיא שא"צ ליטול אלא הערבה בלבד אבל אמהר"מ אפשר לומר שסובר הכי. והנה לכאורה נסתפקתי אם נטל הד' מינים בלילה קודם עלות השחר ואחזן בידו עד שנעשה יום אם יצא מאחר שהלקיחה היתה בלילה כי אולי בעינן שהלקיחה יהיה ביום כדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון או י"ל דמה שאוחזן בידו חשיב לקיחה: שוב ראיתי שהדבר מבואר בטור שם שכתב ואם צריך לילך לדרך ואינו יכול להמתין נוטלן בידו קודם שילך ובלבד שיעלה עמוד השחר. וכתב הב"י ברייתא בפ' תפלת השחר ומלשון הטור משמע שיכול ליטול קודם עלות השחר רק שיהא בידו בשעת עלות השחר אבל המחבר כתב ואם צריך להשכים ולצאת לדרך נוטלו כשעלה עמוד השחר משמע שהנטילה צריך להיות בעלות השחר. והנה מציצית ותפילין דמצינו שאם היה עליו מקודם ומשמש בידו ויברך אין ראיה דהא קי"ל דלילה זמן תפילין וכסות יום חייב גם בלילה בציצית: ונראה לי להביא ראיה דהנה במתניתין דסוכה דף מ"א תנן יו"ט הראשון שחל להיות בשבת כו' ולמחר הי' משכימין כו' והנה הטור בסי' תרנ"ב כתב דלכתחלה זריזין מקדימין למצות מעמוד השחר א"כ נראה דמה שהי' משכימין היה מחמת שרצו לקיים המצוה בהשכמה מטעם זריזין מקדימין למצות וע"כ לדעת הטור הי' קודם עמוד השחר וע"ז אמר ר' יוסי דיו"ט הראשון שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור וכתבו שם בתוס' שהלך אצל חכם ללמוד הנענועים והברכות. ועל כרחך הלך לפני עמוד השחר והש"ס פריך ע"ז והא מדאגביה נפק ביה וקשה לכאורה הא ההגבהה היה בלילה קודם עלות השחר. וצריך לומר דמדאגביה לאו דוקא אלא לאחר כך כשהאיר היום א"כ מוכח עכ"פ דבכה"ג יצא אע"ג ד) שהלקיחה היה בלילה מ"מ כשהיה בידו עד לאחר שהאיר היום יצא ועפ"ז מיושב הקושיא מה שהבאתי למעלה בשם רע"א ונחלת יעקב הא העקירה הי' בפטור ולפי הנ"ל ניחא שפיר דהעקירה היה בלילה א"כ העקירה היה בחיוב דלאו זמן מצוה: ולפי האמור מיושב דברי הרמב"ם שהשמיט שינוי' דהש"ס דמיירי דוקא כשהפכו או שלקח ע"י דבר אחר דהש"ס מיירי שהלקיחה היה בלילה אבל אי הלקיחה הי' ביום פטור משום דנהי דמדאגביה נפק ביה מ"מ פטור מחמת דאין כאן עקירה בחיוב. עוד אמינא בישוב דברי הרמב"ם ז"ל דהש"ס קאי אמתניתין דמיירי בזמן שבהמ"ק היה קיים וכן כתב הר"ן ז"ל בהדיא ולהכי שפיר פריך מדאגביה נפק ביה אבל שלא בזמן הבית דבשבת פטור מלולב רק ששכח שהוא שבת וסבור שהיום חול והוציא הלולב ולהכי לא קיים כלל מצות לולב בשעת נטילה שהרי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ומ"מ פטור כשהוציא משום כיון דחז"ל לא עקרו רק מחמת החשש שמא יבוא להוציא ד' אמות בר"ה א"כ כששכח שהוא שבת והוציא בדיעבד בודאי קיים המצוה דלא יתכן כלל לומר דחז"ל יעקרו המצוה לאחר שנעשה העבירה דאין תועלת כלל בזה לחייבו חטאת. דוגמא לזה כתבו תלמידי רבינו יונה ריש ברכות דבדיעבד אם שכח לקרות עד לאחר חצות יקרא ע"ש ועיין שבת דף ד' בהדביק פת בתנור שהתירו לו לרדותה כדי שלא יבוא לידי איסור סקילה וכ"ש שכבר יצא דאין לחייבו חטאת אלא בודאי אמרינן דיצא בדיעבד ופטור מחטאת א"כ שפיר ניחא דקודם שעבר העבירה לא יצא שהרי עקרו חז"ל למצותו אלא לאחר שעבר העבירה אמרינן דפטור מחטאת: סימן יח הערות בסוגיא דחנוכה ריש פרק במה מדליקין: (א) בשבת כ"א אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה בין בחול ובין בשבת ואמר רבא קסבר ר"ה כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והקשה בשו"ת הרי"ם בחידושיו לשבת דמלשון בין בחול ובין בשבת משמע דדין אחד לשבת ולחול ובאמת הדעת והסברא נוטה שיש חילוק גדול בין חול לשבת דבחול שהחשש שמא יכבה ויפשע ולא ידליק לא שייך לומר דאין מדליקין רק כשיש לו נר אחר יפה להדליק אבל כשאין לו נר אחר מהיכי תיתי נימא דלא ידליק כלל משום חשש דלמא יכבה ויפשע ולא ידליק וכן כתב הפ"י אבל בשבת דאין מדליקין מחמת חשש חילול שבת מטעם זה גם כשאין לו נר אחר ג"כ אין מדליקין ולפי"ז אין דין חול ושבת שוה: ולפענ"ד נראה די"ל דגם בשבת כשאין לו נר אחר להדליק נר חנוכה ידליק בשמנים הללו לפמ"ש הטור בסי' תרע"ג דכל השמנים והפתילות אף הפסולות לנר שבת כשרים לנר חנוכה בין בחול ובין בשבת כו' דלא חיישינן שמא תכבה ויחזור וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה אין צריך לחזור ולהדליקה ע"ש ובט"ז ונראה מדבריו שסובר שהטעם שאין מדליקין בהם בשבת הוא שמא יכבה ויחזור וידליקנה דלא כרש"י ורמב"ם בהל' שבת פרק ה' שכתבו הטעם שמא יטה והנה התוס' ריש פרק במה אשה בשבת דף נ"ז ע"א ד"ה במה כתבו נראה לר"י דדוקא בדברים שרגילות להסירן כדי להראותן או משום חציצה או משום קפידה גזרו שלא לצאת דשמא כשיסיר ישכח שהוא שבת ואתי לאתויי אבל דברים שמותר לצאת בהן שאין רגילות להסירן מותר לקשור ולהתיר ברה"ר דליכא למיחש למידי שאם יהא זכור שהוא שבת