מצפה אריה תנינא חלק א לד

הוי כפות א"כ יש לומר דהתוס' יסברו כשיטת הרז"ה דכל שיצטרכו אחר המילה לחלל שבת דוחין את המילה אבל לתירוץ השני דר"א מתיר כדי למהר את המצוה קשה לרבנן אמאי דוחין את המילה וצ"ל לדעתי דהתוס' לא נחתו מתירוץ הראשון אלא משום דאפשר דמחמת זה שיצטרכו לחלל שבת אחד המילה אין להתיר מ"מ לחלל שבת קודם המילה ועיין ברשב"א בחידושיו שפליג על תירוץ התוס' וכתב ואינו מיחוור בעיני דמ"מ עכשיו אינו כפות למה נחלל שבת עליו עכשיו יביאו תינוק אצל איזמל ע"ש ולהכי תירצו כדי למהר המצוה אבל לרבנן אין להביא את התינוק מחמת הטעם שיצטרכו לחלל שבת אחר המילה ולדעת הרמב"ן דס"ל דמשום חילול שבת שלאחר המילה אין אנו דוחין את המילה צ"ל דיסבור כתירוץ הרשב"א דגם קודם המילה חשיב כמו כפות: אלא דלכאורה יש לעורר על דברי הרשב"א ז"ל דמה שכתב הוא ז"ל אתירוץ ראשון של התוס' ולא מיחוור בעיני דכיון דעכשיו אינו כפות למה נחלל עליו וכו' ואפילו כשדלתות המדינה נצולים מ"מ אפשר עכשיו בלא חילול ולאחר מילה כיון דלא אפשר נביאהו אצל אמו דהא הותרה אצלו מלאכה זו ע"ש. ולכאורה י"ל דהא להלן גבי אשתפיך חמימי מבואר דדעתו נוטה לדעת הרז"ה ז"ל ע"ש א"כ איך כתב דאפשר להביא התינוק אצל איזמל והא אם יביאו התינוק אצל איזמל ג"כ נדחית המילה מחמת שיצטרכו אחר המילה להביאו אצל אמו וכל שנודע מקודם שיצטרך לחלל אחר המילה משום פקו"נ הא לדעתו ולדעת הרז"ה אין למולו אך באמת זה אינו דהרז"ה לא כתב דינו רק לדידן דקי"ל כרבנן דמכשירי מילה אינו דוחה שבת אבל לר"א דמכשירי מילה דוחה שבת גם באשתפיך חמימי של אחר המילה נמי דוחה שבת דאף דהוי אחר המילה מ"מ כיון דבלא זה אי אפשר למול חשיב עכ"פ כמו מכשירי מילה: סימן יז הנה בש"ס דסוכה דף מ"א ע"ב איתא במתניתין ר' יוסי אומר יו"ט הראשון שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציא ברשות ועלה אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך והא מדאגביה נפק בה ומשני כשהפכו ורבא משני הב"ע כגון שהוציאו בכלי ע"ש והרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' שגגות הל' י' הביא מתניתין כצורתה ואך הוסיף כדי לצאת בו וכתב הכסף משנה דדקדק בזה למימרא דאביי דאמר ל"ש אלא שלא יצא בו וע"ז הקשו האחרונים דאמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל דדוקא כשהפכו או כשלקחו בכלי דאל"ה הרי מדאגביה נפק ביה כפרכת הש"ס ונ"ל בישוב הדבר דהנה כבר נתקשו גדולי האחרונים הגאון רע"א בספרו דו"ח והגאון מליסא בספרו נחלת יעקב דמאי פריך הא מדאגביה נפק ביה דמ"מ הוא פטור משום שבת כיון דבשעת עקירה הי' טרוד בדבר מצוה וכל שנעשה העקירה בפטור שוב לא מחייב כמו דקי"ל כל המפנה חפיצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך וזהו תמיה עצומה והניחו בצ"ע. וע"כ נראה לפענ"ד לחומר הנושא י"ל פירוש אחר בסוגיית הש"ס והוא עפ"י מה שכתבו בתוס' שם ד"ה אמר אביי וז"ל מדאיצטריך לשנויי הכי משמע דס"ל דמצוות אינן צריכות כוונה דהא קאי אמוציא לר"ה והתם ל"ש שמכוין לצאת כל כמה דלא ברך ועוד דאיירי דהלך אצל בקי ללמוד ותימא דבסוף ראוהו ב"ד דף כ"ח ע"ב אמר רבא מצות אינן צריכות כוונה קא מותיב לה אביי גופא ושמא אביי קבלה מיניה עכ"ל אבל באמת אכתי קשה לפי מה שכתבו הקדמונים בשם רבינו שמואל וכן הסכימו האחרונים דאפילו למ"ד מצוות אין צריכות כוונה מ"מ כשמכוין שלא לצאת לכו"ע לא יצא. א"כ הכא כשלקחו לילך אצל חכם ללמוד ובודאי כוון שלא לצאת לכו"ע לא יצא עדיין א"כ אמאי פריך הא מדאגביה נפק ביה וכן כתבו התוס' שם בסוכה דף ל"ט ואפילו נקט לולב דרך גדולתו אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר הברכה וכתבו עוד והא דלא משני הכי בסוכה דף מ"ב דמיירי באדם שהולך אצל בקי ללמוד עכ"ל ונראה שהרגישו בזה אולם תירוצם דחוק דאדרבה כיון שהולך ללמוד חשוב כמו מכוין שלא לצאת בו אכן יש להעיר אדרבה לאידך גיסא אם בשעת הלקיחה בידו לא יצא ע"י הגבהתו מחמת שכוון שלא לצאת בו גם אח"כ כשלמד אצל החכם ורוצה לצאת בו היה צריך לעשות לקיחה חדשה דהיינו להניח הלולב מידו ולחזור וללקחו דכיון דכתיב ולקחתם בעינן שיהא הלקיחה למצוה וכמו דמצינו בזבחים דף י"ד ע"א דכיון דכתיב ולקח אי אתי קוף ורמי ליה אידיה בעי למישקל זמנא אחריתי יע"ש הכא נמי דכתיב ולקחתם בעינן לקיחה ממש ולא סגי ליה במה דאיתא בידיה וכיון דלקיחה ראשונה לא היה לצאת בו הוי כמו דרמי קוף על ידיה וכמו דאיתא במנחות דף ק' ע"ב רב אשי כיון שסידרו שלא כמצוותו נעשה כמי שסדרו קוף ע"ש. א"כ הכא נמי בעינן שיניח מידו ולחזור וללקחו ואם עשה כך קשה אמאי פטור משום שבת הא על ידי עקירה והנחה זו לא עשה מצוה כלל אלא אח"כ כשלקח פעם שניה וחשיב כאלו טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ודבר זה הוא פלוגתא דתנאי וכן איתא התם בסמוך אמר רב הונא אומר הי' ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים וקסבור חטאת העוף הוא ואכלו פטור מאי קא משמע לן טעה בדבר מצוה פטור היינו הך ומשני מהו דתימא התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עביד מצוה אימא לא קמ"ל ע"ש א"כ להס"ד דהש"ס קודם דהביאו מימרא דרב הונא סברי דר' יוסי לא פטר אלא היכי דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה. אבל בלא עביד מצוה מחייב ר' יוסי פריך הש"ס והא מדאגביה נפק ביה והכי פירושא דבעלמא עיקר המצוה בשעה דאגביה דהיינו בשעת הלקיחה לידו כמו דכתיב ולקחתם וא"כ הכא כשכוון שלא לצאת בשעת הלקיחה לידו שוב אינו יוצא אח"כ כל זמן שלא הניח מידו וחוזר ולוקח א"כ אמאי פוטר ר' יוסי הא לא עשה מצוה וע"ז משני הש"ס כשהפכו או כשלקח בכלי משו"ה יצא אח"כ ומ"מ פטור משום שבת כיון שבעקירה היה טרוד במצוה וגם עשה מצוה ע"י העקירה הלזו אבל לבתר דאשמועינין רב הונא דר' יוסי פוטר אפי' בלא עביד מצוה לא קשה כלל והא מדאגביה נפק ביה וכאן לא היתה ההגבהה כמצותו דמ"מ דכיון דעכ"פ היה טרוד בדבר מצוה פטור ושוב לא צריכנא לשינוי' דאביי ורבא כשהפכו או כשלוקחו ע"י הכלי ודו"ק: שוב ראיתי הובא בשם הגאון,. מה"ר יצחק אלחנן ז"ל שהעיר דאיך יוצאין כשנותנים הלולב לכמה אנשים לצאת ובו הא בשעת הלקיחה עדיין אינו שלו ואנן בעינן שיהא בשעת הלקיחה שלו דהא כתיב ולקחתם לכם וכמו דאיתא בש"ס דזבחים דף י"ד שהבאתי למעלה אך באמת זה שפיר ניחא כיון שע"י הלקיחה נעשה שלו שפיר יוצאין בו כדאמרינן בעלמא גיטה וידה באין כאחד ויען כי אין ספרו תחת ידי לא ארבה מילין ואף שכתב הקצה"ח סי' ר' דדוקא גבי גט דסגי בקבלה אמרינן הך דגיטה וידה באין כאחד אבל לא היכי דבעינן זכיה כבר דחיתי דבריו בהגהותי מלחמת אריה סי' נ': אמנם את זה ראיתי מה שכתבו התוס' בסוכה דף ל"ד ע"ב ד"ה שתהא שהביאו הא דאיתא בהקומץ רבה דף כ"ז ע"ב דהא דמעכבי אהדדי לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין ופירש בהלכות גדולות אין מעכבין