מצפה אריה תנינא חלק א לא

בלינה עפ"י מה שכתבו התוס' לעיל במנחות דף נ"א ע"א ד"ה אפו הקשו אהך דאי אפו לה מאתמול איפסלא בלינה הא כלי שרת אינן מקדשין אלא בזמנן כדאיתא להלן במנחות דף ק' ע"א וי"ל כיון דלא דחי שבת א"כ מאתמול נמי הוה זמנן ע"ש ולפ"ז מסתברא דתירוץ זה שייך בלחה"פ דתמיד בא בשבת ואי לא דחי שבת הוה זמנן ע"ש אבל שתי הלחם דרוב שנים חל עצרת בחול א"כ הוה זמנו ביו"ט אלא כשחל בשבת נאפות מע"ש א"כ חשיב שלא בזמנו ואין התנור מקדש ולא איפסלה בלינה וכתב ע"ז הנו"ב בשם בנו מהר"ש ז"ל שזהו נגד הש"ס דף ע"ב ע"ב דאיתא התם בהדיא בשתי הלחם ואי אפו לה מאתמול איפסלה לה בלינה ע"ש: ולפענ"ד בפשיטות י"ל דדחוי זה מעיקרא ליתא דסוגיא דהכא דקאי אמתניתין דקתני אינו דוחה את השבת מוכח דס"ל לתנא דמתניתין דדוחה את יו"ט כר"ש בן הסגן דס"ל התם דף ק' ע"ב דשתי הלחם אינו דוחה את השבת אבל דוחה יו"ט ולהכי י"ל כדברי הרב מאיזענשטאט דזמנו הוה יו"ט אבל רבי שם דקאמר הש"ס אליבא דידיה דאי אפו לה מאתמול איפסלה לה בלינה מסתמא ס"ל כת"ק דהתם דשתי הלחם אינו דוחה יו"ט א"כ חשיב זמנו כי לא נאפות בשום שנה ביו"ט ודמי ללחה"פ: עוד נ"ל די"ל דרש"י לא סבירא ליה כתירוץ התוס' דכיון דלא דחי הוה זמנו ע"ש דבאמת קשה לי להבין דבריהם הקדושים דאיך יתכן לומר דמטעם זה איפסלה בלינה הא זה בזה תליא דאי איפסלה לה בלינה שוב לא אפשר לאפות בע"ש ולא הוה ע"ש זמנם וזה בזה תליא ואיך אפשר לאחוז החבל בשני ראשין הסותרות זו את זו אלא שיש לישב קושית התוס' באופן אחר עפ"ימ שכתבו התוס' בחגיגה דף כ"ו ע"ב ד"ה סילוקו כסידורו לענין שהי' רך כו' אלא דחם לא היה דאיכא מ"ד במנחות שהי' נאפות מע"ש ואי אפשר שישמור החום עד השבת אם לא שנאמר לדבריו נשאר בתנור שישמור חומו עד השבת בבקר ע"ש. והנה במנחות דף ק' ע"א אי' דכלי שרת אינן מקדשין אלא בזמנן היינו לא בימים שקודם זמנן אבל בלילה מקדשין דלילה אינו מחוסר זמן אבל ימים מחוסר זמן ע"ש. א"כ לחה"פ שנשאר בתנור עד שבת בבוקר שפיר פריך דאיפסל אבל שתי הלחם לא קשה אי תנור מקדש איפסלא בלינה דהא י"ל דקדמו וסילקו מן התנור קודם שתחשך ולא איפסלה בלינה דתנור אינו מקדש לפסול שלא בזמנו ולהכי כתב רש"י לפרש רק לחה"פ שלא יחמיץ אחרי כי משתי הלחם לא קשה כלל כנ"ל: אמנם עדיין יש להקשות הא בש"ס במנחות הנ"ל סוף פרק ר' ישמעאל איתא בהדיא בשתי הלחם דאיפסלה בלינה אי אפה לה מאתמול לפי האמור יש לישב דהנה התוס' בחגיגה דף ב' ע"א ד"ה איזהו הקשו לפי מה דאמרינן שם דף ט' חוגר ביום ראשון ונתפשט בשני אינו מביא עולת ראיה דכל דלא חזיא בראשון לא חזיא בשני א"כ איך אמרינן דכשחל ראשון בשבת יש לה תשלומים בשני וכן למ"ד דעולת ראיה אין מקריבין ביו"ט מקריבין למחר בחו"ה נימא כל דלא חזיא בראשון לא חזיא בשני ותרצו דהתם גברא לא חזי הלכך כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני אבל הכא כל חיוב שישנו בשני ישנו בראשון אלא משום שאינו ראוי עכשיו היום כו'. ובעת לימודי אמרתי להמתיק הדברים דהא כל חובות הקבוע להם זמן דוחין שבת ויו"ט אלא דעולת ראיה לא חשיב קבוע לה זמן מחמת שיש לה תשלומים כל שבעה ולכן אינו דוחה את השבת ולחד מ"ד אינו דוחה ג"כ יו"ט וע"כ לא שייך לומר כל דלא חזיא בראשון לא חזיא בב' דאם תימא הכי דאין לה תשלומים על כרחך דוחה את השבת ויו"ט דזה בזה תליא אלא כיון דצריך להיות דוחה את השבת ויו"ט ומקרי חזי בראשון שוב אמרינן דיש לה תשלומים וממילא לכתחילה אין לחלל את השבת כיון דאפשר להקריב למחר וזה נכון מצד הסברא וכמו שכתבתי למעלה גבי לחם הפנים דנאפה ער"ש דעיקר זמנו הוא בשבת: ולפי המבואר שפיר ניחא הש"ס דמנחות סוף פרק ר' ישמעאל דהתם קתני בברייתא דשתי הלחם דוחה את השבת ויליף לה מקרא דכתיב וידבר משה את מועדי וכו' הכתוב קבע מועד לכולן והש"ס מפרש דשתי לחם לאפי' הכי פירושו דמשו"ה איצטריך קרא לרבות דזמנו של שתי הלחם לאפיה הוא בשבת דאי לאו דרבי קרא דזמנו לאפיית שתי הלחם הוא בשבת הוה צריך להיות דזמנו הוא בערב שבת או למ"ד דאינו דוחה את יו"ט זמן אפייתו בערב יו"ט איפסלה בלינה דהא זמנו ע"ש ויו"ט אבל השתא דאמרינן מועד אחד לכולן הוה זמן אפייתו בשבת וממילא כשאופין ע"ש לא מיפסלה בלינה דאין כלי שרת מקדשין לפסול אלא בזמנן: והנה הנו"ב כתב התם ועוד אני אומר לו יהא כדבריו שאין התנור מקדש א"כ פשיטא צריך טעם למה אפייתן בפנים ומה תוספת מעלה יש להם שנאפת בפנים לפענ"ד זה אינה טענה וכי נימא שלתכלית זו נתקנו כלי שרת לכל תקדשים כדי שיהיו נפסלין בלינה או ביוצא הא ודאי ליתא אלא כל הקדשים צותה התורה להקדישן קודם הקרבתם ולקדשם בכלי שרת ואפילו בכור שהוא קדוש מרחם מ"מ מצוה להקדישו בפה וכן אם אפשר לאפות שתי הלחם בפנים בודאי מצוה לאפותן בפנים במקום קדוש ולא בחוץ וזה פשוט: והנה הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' תמידים ומוספים כתב דלחם הפנים אפייתן בפנים ואינם דוחין את השבת ותמה עליו הל"מ שם הא זה נגד סוגית הש"ס דמנחות הנ"ל דאיתא בהדיא דאי אפייתן בפנים ותנור מקדש איפסלה לה בלינה ולפי הנ"ל י"ל דסוגיא סבר כתירוץ הב' של התוס' בחגיגה שהבאתי למעלה דהלחם הפנים נשאר בתנור עד הבוקר של שבת ומשו"ה איפסלה בלינה דלילה לאו מחוסר זמן. אבל הרמב"ם סובר כתירוץ הא' של התוס' דחם לאו דוקא אלא רך ולהכי שפיר אפשר שנאפות בפנים וקדם וחילקו קודם הלילה וחשיב שלא בזמנו ולא מיפסל משום לינה ודו"ק: סימן יד שמעתי שכתוב בספר חות יאיר דחידש לומר דר' יוסי דסבר דהבערה ללאו יצא, ואין המבעיר חייב חטאת על הבערה כמו כן ס"ל דגם על כיבוי ליכא חיוב חטאת ומקשים ע"ז מש"ס מפורשת כריתות דף כ' ע"א דת"ר החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' אלעזר ברבי צדוק חייב שתיים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות והש"ס שקיל וטרי במאי פליגי ואיתא התם אמי בר אבין ורב חנניא בר אבין דאמרי תרווייהו כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר דת"ק סבר לה כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאה ור"א בר צדוק סבר לה כר' נתן דאמר הבערה לחלק יצאה הרי בהדי' דגם ר' יוסי דפוטר על הבערה מחטאת מ"מ בכיבוי סובר דאיכא חיוב חטאת: והנה כאשר היינו בכנופיא הה"ג הב"ד שלי עם הרב הה"ג מיאברוב וחתנו הרב החריף נ"י ועסקו בקושי' זו אמרתי דלפע"ד לא קשה כלל דהנה בשבת דף כ"ט ע"ב איתא במתניתין המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם ומפני לסטים כו' פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן