מצפה אריה תנינא חלק א כו

אליעזר דאמרינן הואיל אלא דבעידנא דמעיילי לתנורא כל חדא וחדא חזיא לי' אבל הכא דלאורחין הוא דחזי לדידי' לא חזיא לא אמרינן הואיל ע"ש א"כ אפשר לומר דלעולם לא פליג רב חסדא אלא היכא דלדידי' לא חזיא רק לאורחים אבל הכא אמרינן הואיל אי גמר בלבו לאכול כזית חזיא לדידי' מותר מה"ת גם אי השתא לא גמר בלבו וזהו כוונת הש"ס דכיון דמשכחת לה שיהי' חזיא לדידי' אם יהי' גמר בלבו שוב מודה רב חסדא דאמרינן הואיל וכמו כן יש לומר גם לרבה דאף דמודה דר"ע כיון דלית לי' מתוך לית לי' כמי הואיל זהו רק היכי דלא חזיא לדידי' רק לאורחים אבל היכי דחזיא לדידי' כמו הכא דאי בעי גמר בלבו לאכול כזית סבר ר"ע דאמרינן הואיל כמו דס"ל לר' אליעזר אליבא דרב חסדא ודו"ק: סימן יא הנה אמרתי לעיין קצת במה שנהגו העולם לבשל ולאפות בליל יו"ט הראשון לצורך סעודת לילה אי שפיר עבדי דלכאורה לפי מ"ש בתו' מגילה דף ז' ע"ב ד"ה כאן במכשירין דדוקא אוכל נפש המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר לעשותו ביו"ט אבל אוכל נפש דעדיף טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא דהמצניע אסור לעשותו ביו"ט ועי' בחידושי מהרש"א דעדיף טפי לאו דוקא אלא כל שאינו מתקלקל אסור. גם איתא בב"י בסי' תק"ו בשם המרדכי דאשה שעושה שאור לעיסה ביו"ט נראה דאסור וטעמו מפני שהי' אפשר לעשותו מבעוד יום שכ"כ יפה פת שנעשה שאור שלא מבעוד יום כמו שנעשה ביומא ע"ש. וסיים הב"י דע"י שינוי מותר וכן הוא במחבר שם סעיף ח' וכן בשו"ע תק"ד בדין תבלין ביו"ט כתב דמלח אינו נדוך ביו"ט אלא ע"י שינוי שאם שחק מבעיו"ט לא יפיג טעמו ע"ש. וכתב המג"א ס"ק ז' דלפ"ז המכא שקורין קריין אסור לגרדו ביו"ט ע"ש א"כ לפ"ז צריך להיות דמה שאפשר לבשל ולאפות מבעוד יום ולא יהא עי"ז שום קלקול וחסרון אין לעשותו ביו"ט וא"כ להכין לסעודת לילה אפשר מבעוד יום ובשלמא בבישול בשר אפשר דלפעמים מתקלקל בשעה אחת כששוהא על הכירה אבל יש כמה תבשילין שאינו מתקלקלין כלל ובפרט לאפות לסעודת לילה שבודאי אפשר מבעוד יום ואע"פ שבהדיא איתא בשבת בפי ר"א דמילה דף קל"ד ע"א א"ל אביי לרב יוסף מהו גבן א"ל אסור מ"ש מלישה א"ל התם לא אפשר הכא אפשר יכתב רש"י ז"ל לא אפשר דפת חמה מעליא טפי הכא אפשר מאתמול מ"מ תינח ביו"ט ביום אבל בליל יו"ט דכשנאפה בערב יו"ט קודם חשיכה נמי תהא פת חמה בלילה הא חשיב אפשר ולמה תהא שרי לאפותן בלילה ובפרט דהאידנא אין דרך לאכול אפי' בחול פת חמה מן התנור אלא מצטננין מחמת שקשה לאצטומכא וכן איתא בירושלמי פ"ק דשבת הלכה י' תבשיל דרכו לאכול רותח פת אין דרכו לאכול רותח תמן אמרין פת חמה חמתה בצדה ע"ש: והנה ראיתי בישוי"ע או"ח סי' תק"ג ס"ק ב' ד"ה והנה שכתב שאוכל נפש ביו"ט עצמו דמותר הוא באמת היתר גמור כמבואר בלשון הפוסקים ומהאי טעמא אף דאפשר לעשותו מערב יו"ט א"צ לעשותו ויוכל להמתין עד שיגיע יו"ט לעשותן ביו"ט עצמו עכ"ל ואנכי לא ידעתי מאין פשיטא לי' הדבר כל כך אחרי שבתוס' ובב"י בשם המרדכי מבואר ההיפוך וגם ראיתי בב"י או"ח סי' תנ"ח לענין אם חל ע"פ בשבת אם אופין המצות מצוה בע"ש או במו"ש בליל פסח שכתב בתוך דבריו וז"ל ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו ולא חיישינן למה שחשו הקדמונים דטפי עדיף לאפות מע"ש ולא לאחר ולאפות בליל יו"ט שנמצא טורח ביו"ט בדבר שהי' אפשר לעשותו קודם לכן ע"ש ובריש פרק אין צדין ביצה כ"ג איכא פלוגתא בזה בין רש"י ותוס' ע"ש דרש"י ז"ל סובר דבאוכל נפש עצמו ג"כ חילוק בין אפשר לעשותו מערב יו"ט בין לא אפשר: הן אמת שקשה לי טובא דלכאורה גבי אפיית פת איתא בהדיא בגמרא דשבת הנ"ל דשרי לאפות ביו"ט משום דחשיב לא אפשר מחמת דפת חמה עדיף טפי כמ"ש רש"י ז"ל אם לא דנימא דהאידנא שאני דאין דרך לאכול פת חמה ואין נ"מ אם אופין מבעוד יום או אופין בלילה. דבלילה מניחין לצנן וכמו שכתבתי לעיל ובביצה דף כ"ז ע"ב ד"ה ועל החלה הקשו על שיטת הריב"א שסובר דמשו"ה אין שורפין תרומה טמאה ביו"ט אע"פ שיכול להנות ע"י הסקה תחת תבשילו משום דכאן דאיכא מצוה בשריפתו מגרע גרע דעיקר הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא לשם מצות שריפה וכו' מידי דהוה אנדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט למ"ד משלחן גבוה קא זכו וכן שתי הלחם אין דוחין יו"ט אע"פ שיש בהם אכילת אדם דלפי שיטתו אמאי שרי לצלות הפסח ביו"ט למה לא נימא דאסור מטעם זה הא אית בי' צורך גבוה כי אם צלי אש ואמאי לא בטיל אצל מצות גבוה מה שיש להדיוט עיין בדבריהם ועל כרחך צריכין אנו לפרש דבריהם דקושייתם היא ג"כ בכה"ג שאפשר לצלות הפסח מבעוד יום דאל"ה אינה דומה לנדרים ונדבות שהי' אפשר להקריבן קודם יו"ט וגם לאחר יו"ט וגם בשתי הלחם הא דאינה דוחה יו"ט הוא רק למ"ד דאין התנור מקדש ואינו נפסלין בלינה וע"כ אפשר לעשותן מעריו"ט אבל למ"ד דתנור מקדש ואי אפשר לאפותן בעריו"ט דנפסלין בלינה באמת דוחה יו"ט כמבואר בהדי' במנחות דף צ"ה ע"ב אלא עכצ"ל דאפי' בכה"ג דאפשר לצלות מבעוד יום שרי לצלותו ביו"ט וא"כ ה"ה בשאר אוכל נפש דמותר בכה"ג: אבל מה דקשיא לי אמה שכתבו התו' שם אלא ודאי דאין קושיא מטעם זה דמצות גבוה לא בטלה חלק דהדיוט וגם שלמים שאני דעיקר הקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו ע"ש דאכתי קשה משעירים של מועדים וחגים שנאכלים ליום ולילה איך בשלו אותם ביו"ט הא משולחן גבוה קא זכו ונימא לכם ולא לגבוה. וזהו קושיא גדולה וכ"ל דלכאורה יש לדקדק בדברי התו' שכתבו בקושייתם הא אית בי' צורך גבוה כי אם צלי אש דלמה נקטו כי אם צלי אש הא אפי' אלו הי' נאכל מבושל ג"כ קשה ויש לומר עפ"י מה דאיתא במנחות צ"ט דשעיר של יוה"כ כשחל להיות בערב שבת הי' הבבליים אוכלים אותו כשהוא חי. וע"ש בתו' ד"ה ששונאין שהורגלו עצמן לאכול חיים גם בשאר ימות השנה משו"ה לא קשה להו אלא אפסח דנאכל כי אם צלי אש ולפ"ז שעירים של מועדים וחגים אם אכלו ביום על כרחך אכלו חיים וזה דוחק דהא אכילתם כשהוא חי' הוה לגנאי כונו שכתבו התו' גם בפסחים דף ע"א ע"א פריך הש"ס אי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל י"ט הראשון להיות בשבת ומשני התם משמחו בשעירי הרגלים אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אינן נאכלים כו' וכ' רש"י ז"ל אם בא לאוכלו בשבת לא יאכלנו כי אם חי. מדבריו מוכח דכשחל י"ט בחול נאכלין מבושלים או צלוים. וכן מוכח מהש"ס גופא דאלת"ה לא הוה צריך הש"ס למיפרך זימנין דלא משכחת לה אלא שבעה הא תמיד הוא שבעה אפי' כשחל י"ט בחול. כיון שאי אפשר לצלות ולבשל בי"ט אלא אוכל חי והא שמחה בחי ליכא: ואפשר לומר דלפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהל' שבת הלכה ג' דמבשל דבר שאין צריך בישול פטור א"כ כיון שאפשר לאכול חי שוב חשיב דבר שאין צריך בישול ושרי לבשל בשר מה"ת רק מדרבנן אסור ואין שבות במקדש אמנם לפ"ז יקשה הך דמנחות דכשחל יוה"כ בע"ש אכלו חי וי"ל דזהו אינו בשביל הבישול אלא משום הבערה אבל ביו"ט דחיוב על הבערה ליכא דהא הבערה