מצפה אריה תנינא חלק א כד

הוא בכלל זה וחי אחיך עמך ומשמע דאין חילוק בין ישראל לגר כיון דכתיב עמך אך על הרמב"ם גופא לא קשה כלל דאיהו כתב בפ"י מהלכות מלכים הלכה י"א והרי אנו מצווין להחיותו שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולא מייתי מקרא דוחי אחיך עמך אבל לפימ"ש רש"י ז"ל דפקו"נ דגר ילפינן מקרא דוחי אחיך עמך שפיר יש מקום לומר דפקו"נ דידי' דוחה את השבת כמו פקו"נ דישראל. והנה מה דהוי' לי טובא אדברי הרמב"ם הנ"ל הא בפסחים שם בסוגיא קאמר הגמרא דר"מ סבר או להקדים נתינה לגר ממכירה לנכרי ור"י להקדים לא צרך קרא דגר אתה מצווה להחיותו ולדבר הרמב"ם ז"ל הא גופא דאנו מצווין להחיותו אינו אלא לפי האמת דכתיב או ודרשינן לדברים ככתבן הא דאתי ש"מ דאנו מצווין להחיותו אבל לר"מ דאו אתי להקדים ואי לאו דכתיב או לא הוה ידעינן כלל להקדים אלא גר ונכרי שווין בין במכירה ובין בנתינה לא הוה אמרינן דאנו מצווין להחיותו וצע"ג: עוד עלה על לבי לחקור בעיר גדולה שיש בית החולים מיוחד ותמיד נמצאים שמה הרבה חולים שיש בהם סכנה אם יש מקום להתיר חילול שבת דאורייתא גם לצורך חולים שאין בהם סכנה ואיספקתא דידי עפ"י מה שהקשו התוס' בפסחים בסוגיא דהואיל ארבה דאמר הואיל אי מיקלע לי' אורחים א"כ בטלת כל מלאכת שבת מטעם הואיל דחזי לחולה שיב"ס ותרצו דחולה שיב"ס לא שכיח. ולפי"ז בבית החולים שנמצא בו כמה וכמה חולים שיב"ס לפנינו שוב י"ל דמותר כל מלאכת שבת מטעם הואיל וחזי לחולה שיב"ס. אמנם ראיתי בספר חתם סופר חלק או"ח סי' ע"ט שכתב בתוך התשובה להשיג על הגאון רע"א ובתוך דבריו כתב דלפי תירוצם של התוס' דבעי שכיח א"כ אפילו איכא חולה שיב"ס לפנינו לא שכיח שיצטרך למלאכה זו בפרטות ע"ש. וגם לפי דבריו בבית החולים כזו שודאי יש כמה דברים ממלאכת שבת שראויים להצטרך לכל חולה כמו בישול מאכלים וסממנים אשר כמעט בחדא מחתא מחתינהו שוב י"ל דמותר מה"ת לעשות גם לצורך חולה שאב"ס מטעם הואיל וכו' ואע"ג דמדרבנן לא אמרינן הואיל הא כיון דהוי רק איסור דרבנן מותר לעשות לצורך חולה שאב"ס: אמנם בעת למודי מס' חולין דף ט"ו ע"ב עמדתי הערותי בהא דאמרינן התם כגון שהי' לו חולה והבריא וכתב רש"י ז"ל והבריא היום בשבת איסור מוקצה ליכא דהא ביה"ש חולה הי' והתוס' ד"ה כגון הקשו אם יש מוקצה לחצי שבת כו' אמאי לא אסור משום מוקצה ותרצו וי"ל כיון שרגילות הוא שחוזר לחליו לא הוה מוקצה כמו גמרו בידי אדם דשרי התם ע"ש והקשיתי הא במתניתן קתני אעפ"י שמתחייב בנפשו ומוקי לה ההם דמיירי בשוגג וה"ק עפ"י שבמזיד הי' מתחייב בנפשו ולפי דברי התוס' בפסחים הנ"ל אמאי לא נימא דאפילו במזיד ליכא חילול שבת מדאורייתא מטעם הואיל וחזיא לחולה שיב"ס דהא הכא שכיח שיחזור לחליו ויעשה זה בעצמו חולה שיב"ס ובזה ליכא למדתי הדיחוי של החתם סופר דהא בהדי' דאלו הי' חוזר לחליו הי' מותר לשחוט עבורו א"כ הוה ממז כמו הואיל ומיקלע לי' אורחים וזהו קושיא גדולה לכאורה שוב מצאתי שכבר העיר בזה בחידושי יעב"ץ בשם הגאון רב"פ ז"ל אמנם קטונתי מעש ונבער אני מדעת להבין מה שלמדתי מרבותי בפירוש הדבר הא דסבר רבה דהאופה מיו"ט לחול אינו לוקה דאמרינן הואיל ומיקלעי לי' אורחים חזי להו הא שפיר משכחת לה דלוקה היכי דידעינן דלא אפשר שיבואו אורחים כגון דליכא אורחים בכל התחום ובודאי לא יבואו מחוץ לתחום וכגונא דאיתא בפסחים דף י"ג ע"א בארבעה עשר שחל להיות בשבת דאמרו לי' טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להם אוכלים אמר להם כבר בקשו ולא מצאו אמרו לו שמא חוץ לחומה לנו וכתב רש"י ז"ל שמא בתוך התחום לנו כהנים אורחים ע"ש א"כ אי ידעינן דליכא אורחים בכל התחום שוב א"א שיבאו אורחים ועכ"פ לא שכיח שיביאו אורחים מחוץ לתחום ביו"ט ועוד וכי יעלה על הדעת שמותר לאפות כל היום בלי הפסק דחזיא לפני מאה אורחים ויותר מטעם הואיל ונהי דאורחים דחזיא לפני מאה אורחיה ויותר מטעם הואיל ונהי דאורחים שכיח כמ"ש רש"י שם בדף מ"ח ע"א ד"ה אבל הכא מ"מ וכי נימא דשכיח שיבואו שיירות שיירות אורחים כל כך כמה שצריכים לכל הפת שנאפה ואם נימא שמותר מטעם שהפת נאפת יפה מ"מ תינח כשנאפה בתנור אבל מה נעשה כשנאפה ע"ג גחלים דל"ש האי טעמא כמו שכתבו התוס' בשם ר"י ז"ל במתניתן דכיצד מפרישין חלה בטומאה. ועוד הא פריך הש"ס התם מברייתא יש חורש תלם אחר כו' אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור יכתב רש"י הואיל ואי מזדמני לי' צפרים וחיות טובא וקשה וכי שכיח שמזדמני לי צפרים וחיות טובא עוד ביו"ט שיהי' צריך לעפר של תלם והדרך ששיירתי לעצמי בפרושא דהא מלתא הוא על דרך שכתב הפ"י בביצה דף י"ב בגמרא דאי ב"ה הא אמרינן מתוך וכו' בשם המגיני שלמה דנפקא לה מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וא"כ פשטא דקרא הכי הוא דאותן המלאכות דהיינו אוכל נפש הוא לבדו יעשה לכם והותרו לגמרי ע"ש שהאריך הפ"י בביאור דבר זה כמו כן נראה לפענ"ד די"ל בפירוש הך ענינא דהואיל שסבר רבה שהמלאכות שהמה אוכל נפש והי' בשעת עשייתן האפשרות שיהי' להם אוכלים דהיינו אלו היו אורחים אצלו היו האורחים אוכלים מהם חשוב מלאכת אוכל נפש ואינו לוקה אפילו באופן דהשתא דליכא אורחים זהו אין באפשרות כלל שיביאו אורחים עוד היום ביו"ט משום דמלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי כשהי' באפשרות בשעת עשיית המלאכה אי הוה מקלעי לי' אורחים היו יכולין לאוכלן ובחילוק בין הא דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך שכתבו הראשונים דבעינן עכ"פ צורך קצת להך דסבר רבה דאמרינן הואיל ומיקלע לי' אורחים אפילו בלי צורך כלל דהואיל לא אמרינן אלא היכי אילו הי' להם אורחים לאכול היי יכולים לאכול אבל אותן הענינים שאפילו אלו הי' אוכלים לא היו רשאין לאכול כמו השוחט עולת נרבה או כשעושה המלאכה סמוך לשקיעת החמה שלא הי' שהות ביום לאכול לא אמרינן הואיל ומתוך וכו' אמרינן אבל היכא שעצם הדבר ראוי לאכילה הן מצד עצם והן מצד הזמן אלא שהחסרון הוא מצד אחר דליכא אוכלין חשוב אוכל נפש ואינו לוקה אפילו אם ליכא שום אפשרות כלל שימצא להם עוד אוכלים ביו"ט וזה הוא הענין מה שכתבו בתוס' שבת ל"ט דמאן דלית לי' מתוך לית לי' נמי הואיל ושן הוא מפורש בחי' הרשב"א הובא בדו"ה לרע"א מערכה ז' וע"ז הקשו התוס' דא"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיש בו שכנה ונימא ג"כ שמצד העצם חזיא להעשות לחולה שיב"ס אלא שהחסרון שאין כאן חולים אלא מוכח דלא אמרינן סברא כזו וא"כ לגבי אוכל נפש נמי לא נימא הכי ותרצו דחולה שיב"ס לא שכיח ומעתה לפי"ז כל שאיני עושה לצורך חולה חייב משום שבת ולא שייך לימפטרי' משום הואיל שנזדמן לו חולה אח"כ אפילו אם יהי' שכיח דמה לנו בזה כיון שהוא אינו עושה השתא לצרכו כלל כן נראה לפענ"ד לעורר אבל לא דקדקתי לע"ע אם הדברים נכונים באין סתירה למו מש"ס ופוסקים: והנה נחזור למה שכתבתי למעלה דלדעת רש"י ז"ל בפסחים דגר תושב שמנצוה להחיותי הוא מקרא דוחי אחיך עמך מחללין עליו את השבת כמו על ישראל ואין לדחות זה מש"ס דכתובות דף ט"ו ע"ב מצא בה תינוק מושלך אם רוב נכרים נכרים אם רוב ישראל ישראל וקאמר שמואל לפקח עליו את הגל וכתב רש"י ז"ל בשבת דהתם מיירי בעכן"ם אבל לא בנכרי שקיבל עליו מצות בני נח