מצפה אריה תנינא חלק א רלב

שילך כל כך בדרך רחוקה דהא פגע בי' יוה"כ משחשיכה: הן אמת שראיתי כי הטור בא"ח בה' יוה"כ סי' תר"ה הביא הלשון רמי בר תמרי איקלע למערבא במעלי יומא דכיפור' חזא דקא שדי כבדא וכוליא אתי שקלינהו משום דהיתרא שכיח טפי ע"ש והובא בט"ז בסימן הנ"ל אמנם כבר תמהו עליו האחרונים דלא כן איתא בש"ס אלא המעשה דכבדא וכוליא הוא מעשה אחרת בחולין צ"ה ושם אמרו הטעם דהיתרא שכיח טפי אבל לא במעשה דרמי בר תמרי דמיירי בכחל עי' בפמ"ג ובמחצית השקל ובל"ש עכ"פ הגירסא האמיתי' היא דרמי בר תמרי איקלע לסורא וא"כ קשה כנ"ל דאיך אכל באתרא דרב. עוד קשה לי בנדה דף ס"ה דאיתא התם מנימין סקסנאה דהוה שקיל ואזיל לאתרא דשמואל סבר למיעבד עובדא כוותי' דרב אפילו ראתה אמר לא פליג רב בין ראתה ובין לא ראתה קרי שכיב באורחא קרא שמואל עלי' דרב לא יאונה לצדיק כל און וע"ש בתוס' דהקפיד שמואל על שהי' רוצה לעשות דבר בשם רב ובאמת לא אמר רב מעולם ויש להקשות דאפילו לדעת מנימין דרב סבר הכי מ"מ איך הי' רוצה לעשות כרב באתרא דשמואל ועכ"פ אפילו אי סבר רב הכי הי' לי' לשמואל להקפיד עליו ולמה כתבו בתוס' דהקפיד רק מחמת שרב לא סבר הכי: עוד מצינו בפסחים ק"ו ע"ב דרב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי טעם והבדיל א"ל דביתהו והא מר לא עביד הכי אמר לה שבקי' דכרביה סבירא לי' וקשה האיך עביד באתרא דרב אסי דלא כוותי' אך בזה שפיר ניחא לפי מה שכתבתי למעלה דלא מצינו רק אתרא דרב או אתרא דשמואל אבל בשאר חכמים לא מצינו דבר זה אבל מהא דלעיל קשה: וע"כ נראה לפע"ד דדוקא להורות לאחרים לא רצה רב להורות באתרא דשמואל וכן שמואל באתרא דרב וההוא תלמידא דשמתי' רב המנונא הי' ג"כ דאור' לאחרים כר"ש אבל לעשות לעצמו שרי וחילוק זה מצינו בעירובין דף ס"ג דצורבא מרבנן חזי לנפשי' ע"ש אלמא דאע"ג דתלמיד במקום רבו אסור להורות מ"מ לעצמו שרי דלא חשוב הוראה וכן מצינו בש"ס דאמרינן הלכה ואין מורין כן עי' ברש"י ביצה דף כ"ח ע"ב ומעתה שפיר ניחא כל הני סוגיות דהתם עבדי לנפשייהו ולא הורו לאחרים וכן שפיר פריך הש"ס אדר' אבהו דלמה לא טלטל שרגא באתרי' דר' יוחנן דאי סביר' לי' כריב"ל שרי לעצמו למיעבד ומשני משום כבודו דר' יוחנן היינו דעשה לפנים משורת הדין וחש יותר על כבודו דר' יוחנן ודו"ק: ולפי האמור נסתר מה שכתבתי למעלה להביא ראי' מהא דעבד ר' אבהו כר"י דאינו רק משום כבודו דר"י דכל אתרא דרב נמי הוא מטעם כבוד הרב ולא מטעם חתיכה דאיסורא די"ל דשאני ר' אבהו דאורי לעצמו אבל להורות לאחרים אסור מטעם חתיכה דאיסורא שמחויבים המה לעשות כדברי רבן ודין אחד לה עם הך דחכם שאסר שדעת הראב"ד דהוא מטעם חתיכה דאיסורא: ועתה נחזי אנן אם יש מקום לאסור בדיעבד בכה"ג אם עבר ואורי באתרא דרב דלא כוותי' מטעם זה הנה בפ"ק דע"ז גבי הא דאמרינן חכם שאסר לא ילכו לחכם אחר שיתיר הביא הר"נ בשם הראב"ד ז"ל דלאו משום כבודו של חכם נגעו בה אלא כיון שאסרה הראשון שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ושוב אין לה היתר דאפילו התירה שני אינה מותרת והיינו דקאמר בפרק אלו טריפות חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר כלומר אינו רשאי להתיר ואפילו התיר אינו מותר אפילו הי' גדול ממנו בחכמה ובמנין ע"ש בר"נ ז"ל שמעינן מדבריו דכל שאסור רק מטעם כבודו של הרב מותר בדיעבד וא"כ לענין איסור הוראה באתרא דרב משמע דרק מטעם כבודו נגעו בה דהא הש"ס בפרק כירה ובפ"ק דיבמות פריך אדר' אבהו ממ"נ אי כריב"ל ס"ל ליעביד כריב"ל ואי כר' יוחנן ס"ל ליעביד כר' יוחנן ומשני לעולם כריב"ל ס"ל וכי אקלע לאתרי' דר"י משום כבודו דר' יוחנן הוא דעביד הכי א"כ נראה לכאורה דרק משום כבודו הוא וצריך להיות בדיעבד מותר: אמנם אנכי בחידושי הערותי דצריך להבין אטו לא ידע הס"ד דרב לא רצה להורות באתרא דשמואל ושמואל לא רצה להורות באתרא דרב דלא כוותי' ואיך פריך דליעבד כריב"ל באתרא דר"י עוד תמוה לי הא דאיתא בחולין דף קי"א ע"ב גבי דגים שעלו בקערה דפליגי רב ושמואל דרב סבר אסור לאכול בכותח ושמואל סבר דמותר לאכול בכותח רב הונא ור' חייא בר אשי הוי יתבי חד מהאי גיסא דמברא בסורא וחד מהאי גיסא דמברא למר אייתו לי' דגים שעלו בקערה ואכל בכותח ולמר אייתו לי' תאנים וענבים בתוך הסעודה ואכל ולא ברך מר א"ל לחברי' יתמא עביד רבך הכי ומר א"ל לחברי' יתמא עביד רבך הכי מר א"ל לחברי' אנא כשמואל סביר' לי ומר א"ל לחברי' אנא כר' חייא סביר' לי' ע"ש וקשה לי הא סורא הוא אתרא דרב והאיך עבדו באתרא דרב דלא כוותי' ובפרט כי שניהם הי' תלמידי דרב אך עכ"ז מסתברא דאינו רק מטעם כבוד הרב וכבר כתבתי דשמעינן מדברי הראב"ד ז"ל דכל שהוא מטעם כבוד הרב בדיעבד מותר: אכן לכאורה צריך עיון הא בהדי' איתא בחולין דף י"ז ע"ב דאמר ר' יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא משום כבודו של חכם ומ"מ אמרינן בחולין י"ח אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי' חכם משמתינן לי' רבא אמר מעברינן לי' ומכריזין אבישרי' דטריפה היא ולא פליגי כאן כשנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה רבינא אמר היכי דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' בפרתא דאפילו לעכו"ם לא מזדבן וכתב רש"י ז"ל והיכי דנמצאת יפה מכריזין אבישרי' דטריפה היא ע"ש ועי' באחרונים שהאריכו עכ"פ לדעת רש"י ז"ל אליבא דרבינא גם משום הרב אסור אפילו בדיעבד מטעם קנס אכן י"ל דלא כל שוים ואין לדמות הוראת חכם לטבח: ועוד נראה לפע"ד דהא דכתב הראב"ד דמחמת הטעם דהוי חתיכה דאיסורא לכן גם בדיעבד אסור אינו אלא לשיטתי' דגם אם השני גדול מהראשון גם כן אינו רשאי להתיר א"כ כיון שאין להדבר היתר בשום פעם כלל נעשה חתיכה דאיסורא אבל אלו הי' הדין דגדול יותר רשאי להתיר הי' מוד' הראב"ד דלא חשיב חתיכה דאיסורא אחרי שיש להדבר היתר ושני דינין הללו תלויים זה בזה ולפ"ז יש לתמוה לפע"ד על הש"ך שהוא מזכא שטרא לבי תרי דבסי' רמ"ב סעי"ק נ"ג הביא לפסק הלכה דגדול רשאי להתיר ואח"כ בסעי"ק נ"ד הביא בפשיטות דגם בדיעבד אינו מותר ולדעתי יש לפקפק בזה טובא דאי הדין דגדול יותר רשאי להתיר לכתחיכ' צריך להיות הדין דגם אם השני אינו גדול יותר מהראשון דלכתחילה אינו רשאי להתיר מ"מ בדעבד אם התיר מותר: ומעתה לפ"ז לענין אתרא דרב לפי מה שהעליתי למעלה דגדול הדור אחר רשאי להתיר שוב לא חשוב חתיכה דאיסורא לכן גם אם התיר חכם אחד שלא הי' רשאי להתיר לכתחלה עכ"פ בדיעבד מותר: והנה ראיתי בספר שעה"מ הלכות אישות פרק ט' הלכה ט"ו ד"ה ואולם שכתב לישב הא דאיתא בקדושין דף י"ב ע"ב גבי יהודית דביתהו דר' חייא דאמר לה לאו כל כמינך דאימך דאסרת ליך עילואי אמאי לא נימא דשווי' אנפשי' חתיכא דאיסורא לדעת התוס' רי"ד דגם באשה המשועבדת לבעל אמרינן שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ותירץ דס"ל דס"ל דעד כאן לא אמרינן שור'