מצפה אריה תנינא חלק א רל

מבטלי קלא בנהדעא לא מבטלי קלא. וכתב הרא"ש פסק רבינו בתשוב' דמבטלי קלא דסורא אתרא דרב ונהרדעא אתרא דשמואל והלכתא כרב באיסורי ואע"ג דרב ששת דהלכתא כוותי' באיסורי אמר אפילו מפי נשים ומינה דייקינן דסביר' לי' דלא מבטלי קלא ומההוא מסיק דאתרוותא נינהו ונרא' דרב ששת בנהרדעא הוי ושם נהגו כשמואל הלכך אין להוכיח מדעבד באתרא דשמואל כשמואל כדמוכח מעירובין דף ח' (וראי' זו כבר כתבתי למעל' בשם התוס' גבי ההוא מבוי עקום) והא ההוא שקלא וטריא בין אביי לרב יוסף בודאי הי' אחר מיתת רב ושמואל הרבה שנים דהא אביי הי' חבירו של רבא שנולד ביום שמת רב יהודה תלמיד שמואל ובברכות דף מ"ח מצינו דאביי ורבא הי' ילדים קטנים בימי רבה דאיתא התם אביי ורבא הוו יתבי קמי' דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי לי' לרחמנא רחמנא היכי יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפיק לברא אחוי כלפי שמיא א"ל רבה תרווייכו רבנן הוויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפי ידוע. ע"ש ומ"מ כתב הרא"ש דאפילו אם אין הלכה כשמואל שפיר נהגו בנהרדעא כשמואל משום דאתרא דשמואל הוי: בב"ב דף קנ"ז ע"א שהבאתי למעל' ההוא דאתא לקמי' דרב נחמן בנהרדעא שדרי' לקמי' דרב ירמי' בר אבא לשום טמי' אמר הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כוותי' דרב ופשיטא דזה הי' אחר מיתת שמואל דהא רב נחמן נעשה ראש בנהרדעא אחר מיתת שמואל בשנת ד' אלפים וי' לבריאת עולם כדאיתא בכל ספרי קורא הדורות יוחסין וצמח דוד וסה"ד ע"ש: בחולין י"ח איתא כי סליק ר' זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל אמרו לי' לאו מאתרא דרב ושמואל את אמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא מכולי עלמא גמר ופירש רש"י כלומר לא שמעה מרב ושמואל ומה שאין אוכלין אותו במקומן חומרא בעלמא הוא ולא עפ"י רב ושמואל וכן כתבו בתו' ע"ש ופשיטא דזה הי' אחר מיתת רב ושמואל דאלו הי' בחייהם הא אפשר לשיילינהו ועוד דר' זירא עלה לארץ ישראל אחר מיתת רב וכבר הי' רב הונא ראש בסורא כדאיתא בחולין נ"ז כי סליק ר' אבא אשכחא לר' זירא דיתיב וקאמר אמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף טריפ' אמר לי' חיי דמר מיומא דסליק מר להכא הוי לן פתחון פה קמי' דרב הונא אלמא מוכח דאפילו אחר מיתת רב ושמואל נהגו כוותייהו באתרא דידהו מדקאמר דלא שמע מרב ושמואל דאלו שמע מרב ושמואל הי' צריך לנהוג כוותייהו: ויש לי להעיר בהא דפריך הש"ס התם ור' זירא לית לי' נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם ומשני אביי הני מילי מבבל לבבל ומא"י לבבל כו' אבל מבבל לא"י עבדינן כוותייהו רב אשי אמר ר"ז אין דעתו לחזור הוה א"ל אביי לרב יוסף הא רבנן דאתי ממחוזא אמרי אמר ר' זירא משמי' דרב נחמן מוגרמת כשרה א"ל נהרא נהרא ופשטי' וכ' רש"י ז"ל ד"ה נהרא כו' כלומר כל מקום הולך אחר מנהגו אית דוכתא בבבל דנהיגי כרב ושמואל ואית דוכתא דלא נהגו כוותייהו ע"ש ולכאור' קשה דאיך פריך אר"ז מהך דתניא נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם הא במחוזא לא נהגו כלל חומרא דמוגרמת אלא משמע דר' זירא לא הי' מקומו במחוזא. ורק רבנן דאתי ממחוזא אמרי דהמה סמכי אמימרא דר"ז משמי' דרב נחמן דמוגרמת כשרה ואע"ג דבקדושין דף ע"ג איתא דרש ר' זירא במחוזא גר מותר בממזרת צריך לומר שהי' מתאכסן שם ודרש בתורת אכסנאי: ודע דלפע"ד דהא דאמרי לי' בני א"י לאו מאתרא דרב ושמואל את אע"פ שכעת הוא בא"י ואינו מחויב לנהוג חומרות בבל מ"מ חומרות דרב ושמואל שאני דבני א"י הוה כייפי להו כדאיתא במגילה כ"ב ע"א ובחולין צ"ה ע"ב ע"ש ובהוריות י"א ע"ב: בשבת דף י"ט ע"ב שהבאתי למעל' ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כר"ש ושמתי' רב המנונא ופריך והא כר"ש ס"ל ומשני אתרא דרב הוה ופשיטא דזה הי' אחר מיתת רב דהא רב המנונא שהי' דר בחרתא דארגיז הוא תלמיד חבר דרב חסדא כדאיתא בערובין ס"ג רב המנונא אורי בחדתא דארגיז בשני דרב חסדא ואז הי' הרבה שנים אחר מיתת רב דכל זמן שהי' רב הונא קיים לא אורי רב המנונא כלל כדאיתא בהדי' בערובין שם ורב המנונא זה לא הי' בזמן רב ומ"מ שמתי' רב המנונא לההוא תלמיד דאורי כר"ש אע"ג דהלכתא כוותי' משום דאתרא דרב הוי: ואין לומר דרב המנונא זה הי' רב המנונא הראשון שהי' תלמידו של רב כמו דאיתא בעירובין דף נ"ד דאמר רב לרב המנונא ברי אם יש לך היטב לך ובירושלמי פרק ד' דתענית הלכה ב' שאל לי' לר' חנינא קרית א"ל קדם רב המנונא בבבל ע"ש ואין זה רב המנונא שהי' תלמיד חבר לרב חסדא אלא רב המנונא אחר וכמו שכתבו התוס' שם בעירובין ס"ג ע"א ד"ה רב המנונא ונדחוק נמי לומר דגם רב המנונא הראשון תלמיד רב הי' דר בחרתא דארגיז. דזה אינו שהרי מצינו בב"מ א"ל רב אושעי' לרבה כי אזלת לקמי' דרב חסדא לכפרי בעי מיני' כי אתא לסורא א"ל רב המנונא מתניתין היא ע"ש א"כ נרא' דרב המנונא הי' דר בסורא וע"כ זה הי' רב המנונא הראשון תלמיד רב שהי' דר בסורא דרב המנונא השני הי' דר בחרתא דארגיז כדאיתא בהדי' בש"ס עירובין הנ"ל ובירושלמי פרק ד' דתענית: והנה ראיתי להמהרי"ק סי' ק"ע בסוף התשוב' שהקש' לו הגאון ר' ישראל ז"ל על הא דאיתא בסנהדרין דף ה' ע"ב תנחום ברי' דר' אמי איקלע לחתר דרש להו מותר ללתות חיטין בפסח אמרו לי' לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה במקום רבו אלא א"כ רחוק ממנו שלש פרסאות אמר להו לאו אדעתאי ולמה לא אמרו סתם לאו ר' מני דמן צור איכא הכא אפילו לא הוי רבו הא בחולין דף נ"ג ע"ב גבי שרקפי דספק דרוסות לא רצה רב להורות באתרא דשמואל ותירץ הוא ז"ל דבתלמיד איכא איסורא להורות במקום רבו אבל מטעם אתרא דחברי' לאו אורח ארעא אבל איסורא ליכא וע"ז כתב המהרי"ק דיפה תירץ. אמנם נרא' לפע"ד לתרץ עוד באופן אחר והוא מה דמשמע התם בפרק אלו טריפות ובפרק כל גגות דאין לת"ח להורות במקום חבירו נגד דעת חבירו היינו דוקא בעירו ממש כההיא דשרקפי דספק דרוסות דשדינהו קמי' דשמואל שהיה שם באותה עיר וכן ההוא דפרק כל גגות מוכח כן בהדי' שהי' שמואל שם באותו העיר משו"ה לא בעי' לי' לאורויי אבל הכא שאינו באותה העיר ממש אפילו תוך ג' פרסאות פשיטא שיכול להורות באקראי היכי שהת"ח האחר אינו רבו עכ"ל המהרי"ק: ולדידי תמוה לי דלפי דבריו אמאי שמתי' רב המנונא לההוא תלמיד דאורי בחרתא דארגיז הא חרתא דארגיז לא הי' דר בה רב כלל וצ"ל דמהרי"ק לא כתב אלא שחבירו של מרא דאתרא יכול להורות תוך ג' פרסאות אבל לא תלמיד שהתלמיד צריך להיות כפוף תחת רבו וכן מצינו בשבת פרק במה אשה דף ס' ע"ב א"ל איפה לרבה בר בר חנה אתון תלמידי ר' יוחנן עבידו כר' יוחנן אנן נעביד כר' חנינא ע"ש: עוד יש להוכיח דזה המעש' הי' לפני רב המנונא השני שהי' אחרי כן וגם לעת זקנותו מהא דפריך הש"ס התם והא כר"ש סבירא לן השתא כדלקמן ונרשם בצידו דף צ"ה וכתב רש"י ז"ל ואמאי שמתי' והנה לקמן דף צ"ה איתא רבא תוספא' אשכחי' לרבינא דהוי מצטער מהבל' ואמרי לה מר קשישא ברי' דרב אשי אשכחי' לרב אשי דקא מצטער