מצפה אריה תנינא חלק א רכט

דרב הוי ולא ידריש להתיר מה דרב אסר לכו"ע. ולפי האמור מוכח דלוי התיר אפילו באניסכא מדתל' הפלוגתא ברב ושמואל ולא ברב ולוי: ולפי זה מדוקדק מה דסיפרו לן חז"ל דבנהרדעא דדרש לוי כלילא שרי נפקי עשרים וארבע כלילי מכולא נהרדעא ובמחוזא כי דרש רבה בר אבוה כלילי שרי נפקו תמני סרי כלילי מחדא מבואה הרבה יותר מנהרדע' דלוי דריש כלילי דאניסכא שרי דלא כרב ללישנא קמא ולרב אשי גם לא כשמואל ומשו"ה לא יצאו כל כך דהרבה אנשים חשו להא דרב ובמחוזא דדריש רבה בר אבוה כלילא שרי רק בארוקתא דלרב אשי בזה גם רב מודה דשרי ומשי"ה יצאו הרבה יותר ודו"ק: והנה בשבת דף מ"ו איתא ר' אבהו כי איקלע לאתרא דריב"ל הוה מטלטל שרגא וכי איקלע לאתרא דר' יוחנן לא הוה מטלטל שרגא ופריך הש"ס ממ"נ אי כריב"ל ס"ל ליעביד כריב"ל ואי כר' יוחנן ס"ל ליעביד כר"י ומשני לעולם כריב"ל ובאתרא דר"י לא עביד משום כבודו דר' יוחנן ע"ש ועל כרחך הי' לאחר מיתת ר"י דאם הי' ר' יוחנן בחיים לא הי' פריך הש"ס דליעביד ר' אביה כריב"ל הא ר' אבוה הי' תלמיד ר"י כמבואר בכמה מקומות יעי' בתוס' פסחים דף ק' ע"א ד"ה והאמר וכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב סעי"ק ג' דנרא' דעת המהרי"ק דתלמיד איני רשאי להורות נגד שיטת רבו אלא א"כ החכים אח"כ כמי ר"ל נגד ר' יוחנן זהו תוכן דברי הש"ך אבל לא לשונו ממש. ונרא' מדברי הש"ך שלזה דעתו נוטה ודלא כמו שכ' הרמ"א בהגה"ה שם בשם פסקי מהרא"י סימן רל"ח ולפע"ד יש להביא ראי' לדעת הרי"ק מר"ה דף כ"א ר' אייבו בר נגרי ור' חייא בר אבא איקלעי לההיא אתרא דמטי שלוחי ניסן ולא מטי שליחי תשרי ועבדו חד יומא ולא אמרי להו ולא מידי שמע ר' יוחנן ואיקפד. וכתב רש"י ז"ל ר' אייבו ור"ח בר אבא תלמידי ר' יוחנן הוי ושמעי מפיו לכך הקפיד כנגדם ע"ש אלמא דהקפיד ר' יוחנן אפילו שלא באתרא דידי' ואע"פ שלא עשאו בעצמם רק ששתקו נגד הוראתו אלא ע"כ דאיקלע ר' אבהו לאתרא דר' יוחנן לאחר מיתת ר' יוחנן. וכן משמע לשון איקלע רק לפרקים ובחיי ר' יוחנן הי' תמיד אצלו שהי' תלמיד שלו. ומ"מ חשש על כבודו דר' יוחנן באתרא דר' יוחנן: בעירובין דף ו' ההיא מבוי עקום דהוה בנהרדעא רמי עלה חומרי דרב וחומרי דשמואל ושם דף ח' ע"ב הוכיח רבא מזה דהלכ' כרב מדחשו לה לדרב וכתבו בתו' וממאי דחשו לה לדשמואל לא פריך וצריך דלתות משום דנהרדעא אתרא דשמואל הוה אבל ממאי דחשי לה לדרב באתרא דשמואל פריך שפיר ופשיטא דהאי מבוי הי' לאחר מיתת שמואל מדנקט הש"ס הלשון רמי עלה ובחיי שמואל לא הוי נקיט לשון זה דהלא שמואל הי' מרא דאתרא דנהרדעא אלא על כרחך כבר הי' מת שמואל ומ"מ כתבו התוס' דאפילו אין הלכה כשמואל הוצרכו לחוש לדשמואל משום דהוה מרא דאתרא: שם בפרק הדר דף ע"ד פליגי רב ושמואל במבוי דרב סבר דבעינן שיהי' בתים וחצרות פתוחים לתוכו ושמואל אמר אפילו בית אחד וחצר אחת ואיתא התם דר"א בר בי רב אתא לקמי' דשמואל ושאל לי' יהא מר הוא דאמר אין לנו בערובין אלא כלשון משנתינו אישתיק קבלה מיני' או לא קבלה מיני' ת"ש דההוא מבואה דהוה דייר בי איבות בר איהי עבד לי' לחייא ושרא לי' שמואל אתא רב ענן שדי' אמר מבואה דדיירנא ביה ואתינא משמי' דמר שמואל ניתי רב ענן בר רב נישדייה ש"מ לא קיבלה. מיני' לעולם אימא לך קיבלה מיני' והכא חזנא היא דהוה אכול נהמא בביתי' ואתא בת בבי כנישתא ואיבות בר איהי סבר מקום פיתא גרים ושמואל לטעמיה דאמר מקום לינה גרים. והנה רש"י כתב דרב ענן שדייה אחר מות שמואל עוד כתב בד"ה ואתא בת והשתא כי שדייה רב ענן לא הי' חזנא בת בבי כנישתא. ובחידושי הריטב"א כתב ואפשר דרב ענן לית לי' דשמואל אלא שבימיו לא רצה אי לא הי' יכול לסתור דבריו ע"ש ולכאור' יש ללמוד מדבריו דספוקי מספקא לי' בחכם שהתיר אם חבירו יכול לאסור אפילו בגונא שחלה היראת הראשון. שהרי הכא כבר חלה הורא' ולפמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב סעיף ל"א שהבאתי למעל' שמשמע מלשון הרא"ש ז"ל בפ"ק דע"ז אין רשות לשני לבטל היראת הראשון שכבר חלה הוראת הראשון ואפילו להט"ז שכתב שם ס"ק י"ח דדוקא שחלה ההורא' ע"י מעשה הרי הכא כבר נעשה מעשה רבה שעשה איבות לחייא וטלטלו הרבה שבתות: והנה המהרש"א שם ברש"י ד"ה ואתא בת כ' וה"ה דהוה מצי למימר דהשתא נמי חזנא הוה בת בי' ואיבות בר איהי סבר שפיר כשמואל דמקים לינה גורם ורב ענן סבר כרב דמקום פיתא גורם דה"נ למאי דבעי למימר מעיקרא לא ס"ל רב ענן כשמואל כו' ע"ש: אבל לפע"ד זה אינו דרב ענן הי' תלמיד שמואל כמו דמצינו בכמה מקומות בש"ס אמר רב ענן אמר שמואל עי' סה"ד וספר בית ועד לחכמים וקשה לומר דפליג אדשמואל רבי אלא סמך אאידך דשמואל דאמר אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתינו וכה"ג מצינו בקדושין דף פ"א ע"ב דאמר לי' ר"ח לחותנו מר נמי עבר אדשמואל דאמר שמואל אין משתמשין באשה א"ל אנא כאידך דשמואל סביר' לי הכל לשם שמים ע"ש ואפשר נמי דרב ענן לא ידע דשמואל הדר בי' והא דקאמר הש"ס ש"מ לא קבלה מיני' זהי משום דידע הש"ס דעובדא דאיבות הי' בתר עובדא דר"א אבל לבתר דמסיק הש"ס דגם איבות ס"ל דשמואל קיבל מר"א אבל שמואל לטעמי' דסבר דמקום לינה גורם לא יתכן כלל שרב ענן יסתור היראה שמואל אחרי שכבר חלה הוראתו ע"י מעשה מטעם דאיהו ס"ל כרב דמקום פיתא גורם ולהכי שפיר הי' מוכרח רש"י לפרש דכי שדי' רב ענן לההוא לחייא לא הוה חזנא ביית בההוא בי כנישתא ומשו"ה שפיר שדי' דס"ל כרב ענן כשמואל ולפי האמור שפיר ניחא גם דברי הריטב"א דכיון דרב ענן שדי' ממימרא דשמואל גופא הי' יכול לשדי' בחיי שמואל ודוק: ועוד נ"ל ברור דהא דקאמר הש"ס דאיבות בר איהי סבר מקום פיתא גרים אין הכונה דפליג אדשמואל דגם זה לא יתכן כיון דמעקרא עיקר סמיכתו בעת עשייתו הי' אהוראת שמואל. וביחוד לפי מה שכתב בעל סה"ד דצ"ל אבוהי בר איהי ע"ש שהי' בודאי תלמיד שמואל עי' ב"מ דף י"ד אלא הכי פירושי דאיבות סבר דשמואל סובר הכי ולא ידע דשמואל סבר מקום לינה גרים ואיבות טעה בזה ומשו"ה צוח ארב ענן ולפ"ז מוכח דאין לסתור הוראת חכם להיתר כשכבר חלה הוראתו גם לאחר מיתה ודו"ק וק"ו בן בנו של ק"ו מה שהירה להחמיר: בכתובות דף ו' ע"א בי רב אמרי רב שרי ושמואל אסר ונהרדעי אמרו רב אסר ושמואל שרי וסימנך אלו מקילין לעצמן ואלו מקילין לעצמן וכתב רש"י ז"ל דבי רב שצריכין לעשות כדברי רבן אומרים שרבן התיר ונהרדעא שעושין כדברי רבן אומרים שמואל התיר ע"ש התם על כרחך מיירי לאחר מיתת רב ושמואל דבחייהם לא שייך למיפלג היכי אמרי לשיילינהו היכי סברי אלא פשיטא שהי' לאחר מיתה ומ"מ הי' צריכים כל אחד לעשות כדברי רבן: בגיטין דף פ"ט ע"א אמרינן אמר לי' אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא כו' אמר לי' מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ מבטלינן קלא א"ל אדרבה מדאמר רב ששת אפילו מפי נשים הוי קול ש"מ לא מבטלינן קלא א"ל אתרוותא נינהו בסורא