מצפה אריה תנינא חלק א רכח

שטימא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר ע"ש דהתם נמי כל אחד הורה במקומו אבל כשבא לאתרא דחברי' וידוע ומפורסם שיטת מרא דאתרא אין לו להורות נגד הרב מרא דאתרא וכמו דאיתא בירושלמי שהבאתי למעלה דלא מפלג על בר נש באתרא: עוד יש חילוק בין אתרא דרב להך דחכם שאסר כו' דאתרא דרב לא מצינו בש"ס בשום מקום רק אצל גדולי הדור כמו רב ושמואל שהיו ראשי הגולה וכל חכמי דורם היו כפופים להם כדאיתא בסנהדרין י"ז ע"ב רבותינו שבבבל רב ושמואל וכן מצינו בירושלמי הנ"ל גבי ר' חנינא ור' יוחנן וכן בש"ס דילן בשבת מ"ו דר' אבהו כי אקלע לאתרא דריב"ל הוי מטלטל שרגא וכי הוה איקלע לאתרא דר' יוחנן לא הוי מטלטל שרגא ע"ש דר' יהושע בן לוי ור' יוחנן הוי גדולי הדור בא"י אבל בשאר אמוראים לא מצינו דבר זה ודין זה דחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר נוהג בכל החכמים אפילו אם הראשון אינו גדול מפורסם רק שיש לו רשות להורות וכבר חלה הוראתו שוב אין השני רשאי לשנות הוראתו באותו מעשה ואפילו אם השני יותר גדול מהראשון כונו שכתב הש"ך ביו"ד בהנהגת איסור והיתר וכן כתב הש"ג ואע"ג דדעת הר"נ בעצמו שאם השני גדול מהראשון יכול לשנות מ"מ הא סיים הר"נ ז"ל כן נ"ל להלכה אבל למעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם ע"ש מעתה נתבאר דהמה שני ענינים נפרדים ואין להם שייכות זה לזה וכנ"ל: ולפי האמור בשתים לא עלתה לו להגאון הנ"ל שמה שכתב שבחיי הגאון מהרש"ק לא היו הרחיים אינו מעלה ארוכה כי שעכ"פ שכל הב"ד שהיו אחר מות הרש"ק ובתוכם הרב הגאון המנוח ר' מאיר קריסטיאנפאללער אב"ד דשם אחי חמותי ז"ל נהגו שלא להכשיר הרחיים הנ"ל לפסח והוה בכלל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר אף שלפענ"ד יש לחקור אם הרחיים חשוב אותו מעשה אחרי שהעיקר אנו דנין על הקמח הנטחן שמה על פסח וי"ל דטחינת כל שנה ושנה חשובה מעשה בפני עצמה כאשר אבאר להלן מ"מ הלא גם בשנה זו שלחו אליו הרבנים דשם בד"צ מכתבם שאינם מסכימים להכשיר הרחיים הנ"ל א"כ לית דין צריך בושש דהוה בכלל חכם שאסר: ועתה נשים נא עין פקוחה על דברי הפר"ח מה שהחליט לומר דלאחר מיתת רב הוה מצי שמואל להורות כר"ש באתרא דרב ומה דאמר שמואל להני דמזבני כנדי ההוא עובדא הי' בחיי רב ולא הביא ע"ז שום הוכחה כלל גם יש לתמוה למה לא הביא הפר"ח דעת הש"ג בפ"ק דע"ז שכתב בהדי' דגם לאחר מיתה שייך הך דינא דאתרא דרב ועל כרחך צריך לומר שלא ראה אותו או אישתמיטתי' לי' דאל"ה הי' עכ"פ מביא אותו והי' חולק עליו גם לא הי' כותב הלכה זו כל כך בפשיטות בלי שום הוכח' וראי' וכבר נודע מה שכ' הכנה"ג בכללי דרכי ההוראה דאף דקי"ל הלכה כבתראי זה אינו אלא שדברי הראשון נודעים ומפורסמים שבודאי ראה האחרון את דבריו וסברת הראשון ולא סמך עליו אבל היכי שדברי הראשון אינם מפורסמים שאפשר שלא ראה האחרון סברת הראשון ואלו ראה את דבריו לא הוה פליג עלי' לא אמרינן הלכה כבתראי ע"ש שמביא נמי מה שכ' בספר משפט צדק שמהריב"ל לא ראה תשובת הרמב"ן המיוחסות ע"ש א"כ לפ"ז אפשר נמי לומר שהפר"ח לא ראה דברי הש"ג הנ"ל ואע"ג שהש"ג הוא ספר מפורסם מ"מ י"ל דהפר"ח לא ראה אותו דעכ"פ אין הש"ג יותר מפורסם מתשובת רמב"ן ז"ל אשר כל הבאים אחריו שתו בצמא את דבריו הקדושים ומ"מ כתב בעל משפט צדק דאפשר לומר שמהריב"ל לא ראה אותו ומה גם דלפע"ד יש להביא כמה ראיות מוכיחות מש"ס דגם לאחר מיתת רב ושמואל נהגו כוותייהו כרב באתרא דידי' וכדשמואל באתרא דידיה כמו שאציע בזה בעזרת הש"י: ראשון תחילה נאמר דההיא עובדא דפסחים שהביא הפר"ח דאמר שמואל להני דמזבנ' כנדי הי' ע"כ לאחר מיתת רב דבחייו לא הוה מפחיד להו בכך ולא הוה אמר להו ואי לאו דרשינא לכו כר"ש שהרי איתא בברכות דף ס"ג ע"א דרש בר קפרא באתרא דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר ופריך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא בשניהם שוים וכ' רש"י ז"ל ד"ה פשיטא הא דאביי למה לי פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו ולמה לי' לאביי לאשמועינן מכללא ובהך דשניהם שוים כתב אבל אם הוא במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו ע"ש לפ"ז בחיי רב לא הוי רשאי שמואל לדרוש במקומו אפילו במילתא דלא פליג רב דרב הי' גדול משמואל ושמואל הי' מיכף כייף לרב כמו דאיתא במגילה דף כ"ב ע"א ורק אחר מיתת רב הוי כייפי תלמידי רב קמי' דשמואל כמו דאיתא בב"ב דף קנ"ב שלחו לי' ובי רב לשמואל ילמדנו רבינו ואז שפיר אמר שמואל להני דמזבני כנדי הכי והוה מפחיד להו בכך: הן אמת דקשיא לי טובא בהא דאיתא בשבת דף נ"ט דרש לוי בנהרדעא כלילא שרי נפיק עשרים וארבע כלילי מכולא נהרדעא דרש רבה בר אביה במחוזא כלילא שרי ונפקא תמני סרי כלילי בחדא מבואה ע"ש הא משמע דנהגו שם איסור מקודם ואיך דריש להיתר באתרא דאבוה דשמואל שהי' שם בנהרדעא מרא דאתרא ולוי מת בחייו ואבוה דשמואל אפטר עלוהי כדאיתא ברבה קהלת כד דמך ר' לוי אפטר עליה אבוה דשמואל וכן היא בירושלמי ברכות פרק ג' ע"ש בשלמא הא דדריש רבה בר אבוה במחוזא והוא הי' תלמידו של רב ומחוזא הי' אתרא דרב י"ל שהי' אחר מיתת רב וס"ל כרב אשי דאמר התם דארוקתא כו"ע לא פליגי דשרי ופלוגתא דרב ושמואל הוא רק דאניסכא אבל מה דדרש לוי בנהרדעא בחיי אבוה דשמואל אפילו אי הי' סבר אבוה דשמואל כשמואל ברי' דשרי אי הי' דארוקתא דכו"ע לא פליגי דשרי כרב אשי מ"מ הא אמרינן באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר ואפשר לומר דמה דאמרינן תמן לא תהוי גבר הוה הכונה בלתי הסכמתו של המרא דאתרא אבל אם הרב דמתא מכבדו למידרש שרי וכן מסתברא והמנהג ג"כ הכי כשבא גדול לעיר הרב מרא דאתרא מכבדו למידרש וזהו כבודו וז"ב: אבל אי קשיא הא קשיא לי הא דאיתא שם לעיל כלילא רב אסר ושמואל שרי למה תל' הפלוגתא בין רב ובין שמואל ולא תל' דפליגי בזה רב ולוי. הא כבר דרש לוי בנהרדעא דכליל' שרי בחיי דאבוה דשמואל בשלמא לרב אשי דאמר דארוקתא כו"ע לא פליגי דשרי ופלוגתא דרב ושמואל באניסכא שפיר י"ל דלוי דרש כלילא דארוקתא שרי אבל ללישנא קמא דרב ושמואל פליגי בארוקתא וגם בארוקתא אסר רב ועל כרחך פליג אלוי דדרש כלילא שרי א"כ הי' צריך להש"ס לומר רב אסר ולוי שרי: ונ"ל דלישנא קמא סבר דלוי דרש כלילא שרי אפילו באניסכא דלא חייש כלל דלמא שלפא ומיחויא ורב ושמואל תרווייהו סברי דאניסכא אסור והמה פליגי בארוקתא דמר סבר דאניסכא עיקר ושמואל סבר דארוקתא עיקר ומשו"ה אע"פ דלוי התיר גם דרב ושמואל תרווייהו פליגי עלי' לכן נקט הש"ס רב ושמואל וראיתי שהרב ב"י באו"ח סי' ש"ג כתב דהרא"ש ז"ל פסק באניסכא אסור ומדברי הרי"ף ז"ל משמע דמתיר גם באניסכא משום דלוי דרש סתמא כלילא שרי ולא חילק בין דאניסכא לארוקתא ותמוה לי טובא הא רבה בר אבוה נמי דרש במחוזא כלילא שרי סתמא ולא חילק בין אנסכא לארוקתא ואיהו ודאי לא דרש בארוקתא דהא איהו הי' תלמידו של רב וגם מחתא אתרא