מצפה אריה תנינא חלק א רכז

קונטרס אתרא דרב הנה הי' למראה עיני עלה אחת נדפסה מכתב גלוי מאחד מגדולי הדור וגאון מפורסם אשר שם הראה פנים להלכה ע"ד אשר עשה בעצמו מעשה והכשיר רחיים (דאמפמיהלע) על טחינת קמח לחג המצות נגד רצון העדה ונגד הדיינים וחכמי העיר אשר לא לבד כי לא נתנו הסכמתם לזה אלא כתבו מחאה גלויה שלא להכשיר הרחיים הנ"ל אחרי כי העיר היא אתרא של הגאון מהרש"ק ז"ל אשר הוא הי' ראש המתנגדים לטחון קמח לפסח ברחיים דאמפמיהלע כידוע לכל וכן נהגו אחריו כל אותן השנים לטחון קמח לפסח רק ברחיים פשוטים ואין שם העריכות החדשות אשר נתחדשו בימיו ברחיים כאלה ע"י מכונות הרבה ואופנים שונים אשר לא ידעו אבותינו מאומה מכל אלה ועל זה בא הגאון הנ"ל לבטל מחאתם ולתרץ א"ע על מה ראה לעשות ככה ותוכן יסודו על מ"ש הפר"ח באו"ח סי' תצ"ו דאחר מיתת הרב יכול השני להורות עפ"י סברתו ולבטל דברי הראשון וזה שלא כנראה מדברי הש"ג פ"א דע"ז ועוד ביו"ד סי' רמ"ב מבואר דדוקא באות' השאלה ובאות' מעשה אבל במעשה אחרת החכם יכול להתיר אף אם אסר חבירו והרחיים אשר הכשרתי לא היו עדיין שם בחיי הגאון מהרש"ק ז"ל עכ"ל הגאון המכשיר. ואחרי שמעי קול רעש גדול והענין הוא דבר נחוץ גם לימים הבאים ע"כ אמרתי אלך נא אחרי האמרים לברר הלכה זו מה שיורני מן השמים ברצות הש"י: והנה כאשר שמתי עיני בפר"ח שם ראיתי כי בפירוש נאמר אשר רק הרב הנכנס במקומו של הראשון הנפטר יוכל להורות עפ"י סברתו לבטל מה שנהגו מקודם שאין לך אלא שופט שבימיך וזה לשון הפר"ח והנה אמת נכון הדבר כשלא יש להם רב אבל אם יש להם חכם ומובהק יכול להורות קולא בדבר שהרי הם לא נהגו כן אלא עפ"י אותו פוסק לאסור וכסבורין שהדין כך וכיון שהרב יש לו ראיות לסתור דברי אותו פוסק אין חייבים לילך אלא אחר השופט אשר יהי' בימים ההם וע"פ יחנו ועל פיו יסעו ונמצא שהמנהג עפ"י אותו פוסק הי' מנהג בטעות וכבר כתבתי שבמנהג בטעות יש להתיר עכ"ל הפר"ח הרי שפתיו ברור מללו דרק כשזה החכם השני הוא רב בעירם והוא ממלא מקום הרב שהי' שם מקודם ויושב על כסא ההוראה וכסא כבוד ינחילהו ע"כ ניתן לו הכח והרשיון לשנות עפ"י ראיות מוכיחות המנהג שנהגו מקודם אבל לא ניתן רשות לרב אשר לבו לא חלה מעולם לטובת העדה ההיא ולא על פיו יחנו ולא על פיו יצאו להעמיס עליהם הוראתו ביד חזקה ולשנות מה שנהגו להתיר או לאסור עפ"י רב מובהק שהי' אצלם וכי תעלה על הדעת שחלילה הרשות נתונה עפ"י דת לכל רב אכסנאי להורות כפי דעתו ולבטל הוראת מרא דאתרא הלא בזה תפיק תורה ח"ו ותורה חדשה תצא בכל יום ויום מכל רב אכסנאי וכל אחד ואחד יחצוב לו בארות בארות ויחלק את העדה לאגודות אגודות ומה שהאחד יבנה יסתור השני ויהי' ח"ו תוה"ק בעיני ההמון כחוכא ואיטלולא אל תהי כזאת בישראל כי בתוה"ק נאמר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום ודרכים כאלה מרים המה כלענה מעוררי מדון ומריבה בעצבון רוח ודאבון נפש: וכן הוא לשון הש"ג ופירוש השני שעושה רש"י ממנו עיקר משמע שבמקום שחכם אחד הורה במעשה שבא' לפניו להיתר או לאיסור ואפילו לא בא לעולם מעשה כזו לפניו אלא שדעתו נוטה להורות כך אין לחכם אחר שאין זה מקומו לסתור דבריו להורות להיפך באותו מקום ואפילו יהי' זה החכם האחר גדול ממנו עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שיש חילוק בין מרא דאתרא לרב הבא ממקום אחר לשנות הוראת מרא דאתרא: ועוד מה יענה הרב הנ"ל על פסק המבואר ביו"ד סי' רמ"ה בהגה"ה וז"ל אבל אם בא חכם אכסנאי אין לו לקפח שכר הרב הדר שם לעשות חופות וקדושין וליטול שכר הבא מהם הואיל והוא פרס הרב הדר שם אבל מותר לעשות החופה ולתת השכר לרב הקבוע וכן מותר לו לדון בין שני בעלי דינים בשכר הבאים לפניו לדין דלמא הרב שבעיר אין ממוצע להם אבל אין להורות איסור והיתר או לדרוש ולנהוג שררה באתרי' (מהרי"ק שורש ק"פ בתשובה) ועי' בש"ך שכתב כלומר ודוקא כשהחכם אחר בא לדור בקביעות אבל בדרך ארעי ואכסנאי אין לו לקפח ע"ש הרי חזינן דאפילו במקום דליכא שום שינוי מנהג או הוראה כמו חופות וקדושין אין לו לקפח עכ"פ השכר השייך להרב דשם ומעתה הלא ידוע ומפורסם כי בכל מדינת גאליצי' יש להרב ולהב"ד בכל עיר ועיר הכנסות מהכשר רחיים על פסח וגם הוא ענין שררה ובסנהדרין דף פ"א אמרינן ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו והרמב"ם ז"ל בפ' ה' מה' דיעות הלכה י"ג כתב משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה אומר על לאו לאו ועל הן הן כו' ולא ירד לתוך אומנות חבירו ולא יצר לאדם לעולם בחייו ועי' עוד בפ' ה' מה' יסודי התורה הלכה י"א: ועתה נשובה נא אל דברי הגאון המכשיר בתחילת דבריו הביא בשם הפר"ח דלאחר מיתת הרב יכול הרב השני לשנות מה שנהגו מקודם ובסיום דבריו כתב דגם בלא זה מבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ב דדוקא באותו מעשה אבל במעשה אחר החכם יכול להתיר מה שאסר חבירו. אבל לפע"ד פשוט דשני דברים הללו המה שני ענינים וזה לחודיה וזה לחודיה דהפר"ח מיירי במנהג שנהגו כבר עפ"י מרא דאתרא אם יכול הרב השני שיש לו ראיות מש"ס ופוסקים לשנות המנהג ולהורות כפי חוות דעתו ועל דבר זה מביא מאי דאיתא בפסחים דף ל' ע"א הא דדרש רב קדירות בפסח ישברו ומייתי הש"ס הא דאמר שמואל להני דמזבני כנדי אשוו זביניכו ואי לא דרשינא לכו כר"ש ופריך הגמרא ולידרוש להו ומשני אתרא דרב הוה וע"ז כתב דדוקא בחיי רב אבל לאחר מיתה הוי שפיר מצי שמואל למידרש כר"ש ע"ש ובדבר זה לא בעינן שיהא באותו מעשה דוקא אלא אין להורות באתרא דרב דלא כוותי' בשום מעשה אפילו אם עדיין לא הורה מרא דאתרא כלל כמו דאיתא בהדי' בערובין דף צ"ד ורב אי סביר' לי' דאסור לימא לי' ומשני אתרא דשמואל הוה אלמא אפילו אי לא הורה אכתי שמואל באותו מעשה לא רצה רב להורות נגד שמואל וכן מצינו בשבת דף י"ט ע"ב הני כרכי דזוזי רב אסר ושמואל שרי כו' וקא מיפלגי בפלוגתא דר"י ור"ש ההוא תלמידא דאורי כר"ש בחרתא דארגיז ושמתי' רב המנונא ופריך הש"ס והא כר"ש סבירא לן ומשני אתרא דרב הוה ע"ש והא התם לא הורה רב באותו מעשה ובחולין נ"ג נמי איתא גבי שרקפא דספק דרוסות דאתא לקמי' דרב ושדרינהו לקמי' דשמואל משום דאתרא דשמואל הוה ובב"ב קנ"ג ע"א ההוא דאתא לקמי' דרב נחמן בנהרדעא ושדרי' לקמי' דרב ירמיה בר אבא לשום טמיי אמר הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כוותי' דרב ובירושלמי בפרק אלו דברים פליגי התם דרב ור' יוחנן אמר יקנ"ה ושמואל ור' חנינא אמרי ינק"ה ואיתא ר' אבוה כד הוה אזיל לדרומא הוה עביד כר' חנינא וכד נחית לטבריה הוה עביד כר' יוחנן דלא מפליג על בר נש באתרי' וע"ש בפני משה הרי דבכל הני מקומות לא מיירי כלל באותו מעשה אלא סתם אסור להורות לפלוג על הרב והא דאיתא ביו"ד שם דדוקא באותו מעשה חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר אבל במעשה אחר יכול השני להורות כפי דעתו התם מיירי בשני ת"ח שיש לשניהם רשות להורות במקום אחד או שכל אחד הורה באתרא דידי' כמו בחולין מ"ד ע"ב דרב בדק ברוב עובי' שדרי' לקמי' דרבה בר בר חנה בדקה ברוב חללה ואכשרה וע"ז פריך הש"ס והיכי עביד הכי והא תניא חכם