מצפה אריה תנינא חלק א רכו

לא מהני מ"מ קונה בתורת כסף ולע"ע לא ראיתי מי שעורר בראי' זו וצ"ע. מ"ש לפלפל בהא דרבן גמליאל וזקנים סבר כ"ת בהבנת דברי התוס' במה שכתבו דלגבי זקנים לא הי' משתמר שהזקנים היו יכולים ליקח וזה אינו אלא כונת דבריהם שבני ביתו של רבן גמליאל היו יכולים ליקח אחרי שלא הי' הפסק בין תבואתו לתבואתן ולא הי' משתמר לדעת הזקנים היינו ר' יהושע ור' אלעזר בן עזרי' ור"ע שהיו עם ר"ג בספינ': (ב) בדבר מ"ש דלר"ת מהני מסירה בבהמה גסה אפי' ברשות מוכר ע"ז כתב כ"ת שכבר העיר בזה החת"ס יו"ד סי' שי"ח הנה אנכי לא ראיתי אז בהחת"ס כי אין דרכי לחפש בספרי האחרונים מפני חולשת ראות עיני. אולם עיינתי וראיתי שכתב כן אבל לא מטעמא דידי דהוא ז"ל כתב משום דמקום הבהמ' קנוי להנכרי בתורת שאלה דודאי השאיל לו מקום לבהמתו וניחא ליה מאוד שיקנה הבהמ' לנכרי אין הרשות מעכב קנין המסיר' עי"ש. אבל לפי מה שכתבתי טעמא דידי אפילו בלי השאלת מקום הבהמ' ג"כ קונה מסירה ברשות מוכר לדעת ר"ת ואמינא עתה להוסיף להביא ראי' ממ"ש התוס' בקידושין דף כ"ה ע"ב ד"ה שמע מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח שהקשו וא"ת דלמא לא מיירי ברשות מוכר וי"ל סתמא דמילתא ברשות מוכר מיירי ששם הבהמ' עומדת עי"ש א"כ ראינו דאפילו להס"ד דמיירי ברשות מוכר מ"מ ס"ל לרבנן דקונה במסיר' וגם לפי שנויא דמשני אי נמי בחבילי זמורות גם לפי המסקנא קיימינן דמיירי ברשות מוכר מ"מ ס"ל לרבנן דקונה במסיר' ואפילו אם כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה מ"מ מסירה מהני ברשות מוכר דהא לחכמים נמי איכא למימר האי טעמא דסתמא דמילתא ברשות מוכר מיירי מחמת שהבהמ' עומדת שם: (ג) ובדבר ענין אחשבי' בטוה"נ אין מוחי סביל דא כיון דטוה"נ לא חשיב ממון בעצם הדבר אפילו אם יתן איש את כל הון ביתו בעד נתינת התרומ' והעמשרות עכ"ז לא הוי ממון בגוף שוויה של התרומה וההמשרות מחמת שעצם התרומה והמעשרות המה של כהנים ואיך שייך בזה אחשבי' ולא נעלם ממנו מחלוקת הפוסקים דרק לענין חליפין לא חשיב דמים אבל לענין שאר דברים ס"ל לאיזה פוסקים דחשיב דמים אבל מ"מ למימר סברת אחשבי' לא אוכל שאת. וגם מה שכתבתי דטוה"נ אינו ממון הוא רק לנותן אבל לא למקבל וכתב כ"ת כי הוא סברא חדשה גם אנכי כעת מסופק בזה דאף כי מצד הסברא נכון הוא מ"מ יקשה לפי"ז הא דבעי הש"ס בקידושין דף ז' ע"ב שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו וע"ש בתוס' דעיקר האיבעיא אי בתר נותן אזלינן אי בתר מקבל אזלינן ואי נימא דטוה"נ אינו ממון רק לגבי נותן אבל גבי מקבל חשיב ממון קשה הא דפריך הש"ס בקידושין דף נ"ח ע"א אדעולא דאמר טוה"נ אינו ממון ממתניתין דהמקדש בתרומות ומעשרות כו' דלמא ס"ל דאזלינן בתר מקבל ושפיר הוי ממון אלא מוכח דגם למקבל לא חשיב ממון ודו"ק ובזה אסיים ואומר שלום רב בלב ונפש וישר חילו לאורייתא: בימי החג העבר הקשיתי לפי מ"ש התוס' בב"מ דף ה' ע"ב ד"ה והא דמתנות כהונה אם חטפו הכהן אין הבעלים יכולין לתבעו רק טוה"נ שיש לו בהן א"כ מאי פריך הש"ס בקידושין דף ו' ע"ב מאי קסבר רבא אי קסבר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אפילו כלהו נמי אי קסבר לא שמה מתנה אפילו תרומה נמי לא הא י"ל דשאני ושאני דבכלהו אם לא החזירו נתבטל המתנה והוי גזל בידו משו"ה לא חשיב מתנה אבל גבי תרומה אפילו אם לא החזירו לא הוי גזל דלא יהא גרע מאלו חטף ממנו שאינו יכול לתבעו ולהוציא בדינים משו"ה חשיב שפיר מתנה מעליא וביותר יש להקשות הא התוס' בסוכה דף מ"א ע"ב ובב"ב דף קל"ד ע"א הקשו בכל מתנה ע"מ להחזיר איך מהני הא קי"ל דכל מתנה אם הקדיש' אינה מקודשת לא הוי מתנה ותירצו שם שני תירוצים ע"ש וא"כ הא י"ל דרבא לא סבירא ליה הנך תירוצי דדחיקא נינהו ולהכי בכלהו לא מהני אבל בתרומ' דודאי אם הקדישה מקודשת דהא אינו יכול להוציא ממנו דהוי שלו ופשיטא דאם הקדישה חל ההקדש לכן שפיר מהני המתנה וצ"ע: והנה בהך סברא שכתבתי דד' אמות של אדם חשיב משתמר על ידו כדין חצר שאינה משתמר והוא עומד בצד החצר דקני ליה חצירו דע"י עמידה דידי' חשיב חצר המשתמר נתישב לי מה שהקשיתי דלפי מה דאיתא בנדרים דף ל"ד ע"ב אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאכל' מעל לפי כולה כו' וכתבו הר"ן והרא"ש ז"ל דמיירי שהי' הככר בתוך ד' אמות שלו ויכול להקדיש כיון דד' אמות של אדם קונה לו כמו כן יכול להקדיש אם אינו רוצה לקנות לעצמו ע"ש ולכאור' נרא' דה"ה דיכול אדם לזכות לחבירו ע"י ד' אמות שלו כמו המגבי' מציא' לחבירו דקנה חבירו ולפ"ז קשה הא דמותיב ר' חייא בר יוסף התם בב"מ דף יו"ד ע"א מהך דנטל מקצת פאה חרק על השאר כו' ודח' הש"ס דמיירי דלא אמר אקני וכיון דנפל גלי דעתי' דבנפיל' ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני דאכתי קשה מתניתין דמייתי הש"ס לעיל מיני' מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני דפליגי ר' אליעזר ורבנן דלמה נקט מי שליקט את הפאה הא אפילו אם לא לקט רק שאמר שיהא זוכה לפלוני עני נמי יש לפלוני דלר' אליעזר דסבר המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ה"ה ע"י ד' אמותיו יכול לזכות בעד חבירו כמו דמצינו בש"ס הנ"ל אבל לפי האמור ניחא די"ל דד' אמות לא מהני רק לזכות לעצמו דהוי כמו חצר המשתמר ע"י עמידה דידי' אבל לא לזכות לחבירו דע"ז לא מהני עמידה דידיה לגבי חבירו ורק גבי הקדש מהני משום דמבדל בדילא מניה וחשיב כמו חצר המשתמר כדאיתא בב"מ דף ק"ב דכל דמיבדל בדילי הוי כמו חצר המשתמר אבל לגבי חבירו לא מהני ד' אמות שלו לקנות לי' ודו"ק: ודע שלא אוכל להבין מ"ש הקצה"ח שם בתחילה להסתפק בדבר זה הא אי נימא דלא מהני חצר דשליח א"כ יקשה הש"ס הנדרים הנ"ל דאיך אפשר דחצר דשליח לא מהני וד' אמות שלו יהא מהני לזכות לחבירו אטו דין דד' אמות עדיף מחצירו הא ודאי לא מסתבר ויש לי בזה להסתפק באומר על ככר של הפקר יהא הקדש אם יכול לתשול עליו דאפשר דליתא בשאלה דהא לא הי' שלו מעולם ולא מצינו שאלה אלא בבעלים אמנם משמע דיכול לשאול דהא הש"ס במכות דף כ"ב ע"א פריך אהא דמשני דמידי דישנו בשאלה לא קתני והרי מוקדשין ואם נימא דבאופן זה ליתא בשאלה הא משכחת לה בכה"ג וכן מוכח מהר"ן בנדרים דף פ"ה דאף דהוי הפקר מ"מ יכול לשאול ע"ש ולפ"ז יש להבין מה שהקשו התוס' בפסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה הואיל אהא דאמרינן חמץ שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל הקדש הא י"ל הואיל אי בעי מיתשיל עלה הא משכחת לה כה"ג שהיה של הפקר והקדש דאי מיתשל עלה ג"כ נעשה של הפקר ואינו עובר עליו אמנם יש סברא לומר דאי מיתשל אגלאי מילתא דהוא קונה בד' אמות שלו דכיון אי לאו דהקדיש היה קונה בד' אמות אע"ג דלא אמר אקנה והא דלא קנה הוא משום דגלי דעתו שאינו חפץ לקנות רק לעשותה הקדש וכיון דאיתשל עלה הוי כמו שלא הקדיש מעולם ונעשה שלו למפרע אמנם יש כומר דכעין זה חשיב כאילו אי בעי' זכה לה דלא אמרינן כמו שכתבו בתוס' שם דלא אמרינן הואיל א' בעי קנה לה ה"ה גבי הפקר דלא אמרינן הואיל אי בעי' קנה לה ויש לחלק ועי' נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' כ' ואנכי לא באתי אלא לעורר: