מצפה אריה תנינא חלק א רכד

נמי דינא הכי דכל היכא דלא מחסרא משיכה מעות קונות דהא ר"ת פוסק כר' יוחנן דבישראל מעות קונות והתוס' בב"מ מ"ח ע"א ד"ה בלן הקשו וכי איתותב ר' יוחנן ממתניתין וי"ל דר' יוחנן מוקי לה בבלן נכרי ע"ש א"כ מוכח דגם לר' יוחנן דס"ל דנכרי במשיכה מ"מ היכא דלא מחסרא משיכה קונה נכרי בכסף לחודא ולפי"ז אדרבה יותר טוב שיתן הנכרי רק ערבון דאלו הי' נותן כל הכסף בעד כל הבהמה הי' אפשר לקנות במשיכה וכל היכי דאפשר במשיכה איני קונה בכסף לדעת ר"ת ז"ל אבל כשנתן רק ערבון הא אינו קונה רק כנגד הערבון והיינו העובר שבזה יש לעשות חלוקה והעובר אי אפשר במשיכה ושפיר קונה הנכרי בכסף לחודא אפילו לר"ת ז"ל: ולפי הנ"ל יש ליישב קושית התוס' בע"ז דף ע"א ד"ה שקיל שהקשה ר"ת כיון דמשיכה בנכרי קונה א"כ מעות אינם קונות וא"כ מה היו מועיל המעות שהיו נותנים בתחילה מ"מ הוי יין נסך ברשותו של ישראל ע"ש ועיין במהרש"א ולפי הנ"ל ניחא דהכי פירושו דהש"ס דבעלמא כגון שמדד לכלי של ישראל משיכה קונה וכיון דאפשר במשיכה מעות אינם קונות אבל לא צריכא דכייל ורמי לכלי של גוי דנאסר היין תיכף קודם המשיכ' וכיון דהיין נאסר קודם אי אפשר לישראל להקנות לו במשיכ' מהאי טעמא גופא שבשעת המשיכ' כבר היה היין נאסר בהנאה וא"כ לא הוי שלו וכל היכא דלא אפשר במשיכה מעות קונות ואולי יש להעמיד דבר זה בכוונת התוס' שתירצו דסבר האי דדחי שקונה במשיכ' או במעות כו' דהכי פירושו דהיכי דאפשר במשיכה דוקא במשיכה הוא קונה אבל היכא דלא אפשר במשיכה קונה במעות: ואין לדחות ולומר דכאן לא חשיב לא אפשר במשיכ' כיון דאפשר למדוד לתוך כלי של ישראל והי' אפשר במשיכ' דזה אינו דא"כ התם נמי נימא דאפשר להקנות הבהמה גופא עם העובר דאז יקנה העובר עם משיכת הבהמ' אלא עכצ"ל דבעינן שכפי אופני המקח יהי' אפשר לקנות במשיכה וכיון דאופני המקח הי' רק על העובר ולא על הבהמ' חשיב לא אפשר במשיכ' א"כ הכי נמי אי התנה לכייל ורמי לכלי של גוי הוי אי אפשר לקנות במשיכ' וקונה במעות וגם א"ל דאפשר בהדחת הכלי דהא כתבו בהתוס' דאי אפשר להזהר בכך ע"ש: ובזה יש לישב דברי התוס' שם ד"ה הכא במאי עסקינן שכ' תימא ליבטיל ההוא פורתא בס' ותמה בס' לחם סתרים האיך מותר לבטל לכתחל' ולפי הנ"ל יש לומר דמה מהני כשלוקח מעות קודם הא מ"מ כשנותן אח"כ בכלי לא נעשה יין נסך ואינו נאסר בהנא' ושוב אפשר לקנות במשיכ' ואינו קונה במעות כלל ובין כך ובין כך הביטול הוא ברשות ישראל ולהכי תירצו דמב"מ הוא וסבר דלא בטיל ושוב לא אפשר לקנות במשיכה ומשו"ה מעות קונות: ובזה נמי ניחא מאי דקשה לי לכאור' על דברי התוס' שם שהקשו ח"ל וא"ת אמאי לא למדום להדיח כלי הנכרים או למדוד בכלי ישראל וי"ל דבכך יש לטעות כמה פעמים אבל בלקיחת מעות קודם לא יבוא לטעות כיון שהיה מנהגם כן עכ"ל וע"ז יש להקשות תינח כשהיה להם מעות אבל אם לא נקיטי בהדייהו זוזי אוזפינהו והדר שקילי מינייהו כי היכי דתיהוי הלואה גבייהו כמו דאמרינן התם ובאופן זה בודאי יש חשש הערמה נכרת כיון שהמה נותנים להם והדר שקלי מינייהו והרי איתא במעשר שני פרק ד' ובגיטין ס"ה ע"א מערימין על מע"ש כיצד אומר אדם לבנו ולבתו כו' הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני כו' וחשיב זה הערמה ואפילו אי נימא דמ"מ אופן זה טוב יותר מללמדם הדחת הכלי או למדוד בכלי ישראל מ"מ קשה היה להם ללמדם תרווייהו היינו לקבל המעות מקודם וגם להדיח כלי הנכרים כדי לצאת מחשש הערמה ולפי הנ"ל ניחא דאדרבה הוי גרע טפי דדוקא כשלא הודח כלי הנכרים אז תו אי אפשר להקנות במשיכ' קונה במעות אבל אי הודח נתבטל קנין מעות דהא אפשר במשיכ' ורב רצה שיהא ג"כ קנין מעות: ועתה אבוא על מה שנתקשה כ"ת במכתבו על המחבר בסימן ש"כ סעיף ו' שכתוב הלשון והקנין הזה שיקבל פרוטה מהנכרי וקונה לו המקום שהבהמה עומדת שם כו' לפמ"ש הש"ך בסימן קצ"ח ובסימן ר' שחצר אינו קונה אלא דוקא היכא שקניית החצר הי' קודם קניית המטלטלין אבל לא היכי שכבר היו מונח המטלטלין בחצר קודם קניית החצר הנה לפי מה דנשמע מהקצה"ח שם תפס דאפילו הש"ך לא אמר אלא שצריך לקנות החצר קודם ואח"כ קנה המטלטלין אלא שאין קניית החצר וקניית המטלטלין באים כאחד אבל מהשטמ"ק שהביא שם בסוגיא דמצא בגל נראה שאם הדבר מונח שם קודם קניית החצר אין חצירו קונה לו כלל. והנה התוס' בע"ז שם דף ע"א ד"ה רב אשי דקדקו בדבריהם וכתבו בזה"ל ואם אין לו רשות לנכרי מקנה לו הישראל החדר בביתו כו' ואח"כ ימשוך הנכרי הבהמה לאותו חדר עכ"ל משמע דבעינן שיהא רשות קודם ואח"כ יכניס הבהמ' אבל אם קנה המקום של הבהמ' לא מהני והוא ממש כדעת הש"ך הנ"ל והקצה"ח הקשה ע"ז מב"מ דף י"א מעשה דרבן גמליאל וזקנים דקתני ומקומו מושכר לו וגם מגיטין פרק המוכר דף ל' דקמ"ל דאמרינן גיטו וחצירו באין כאחד ע"ש: אבל לדעתי עוד קשה טובא מב"ב דף ע"ו שהבאתי למעלה גבי ספינה דקתני וחכמים אומרים עד שימשכנה או שישכור את מקומה והא דקאמר עד שישכור את מקומה היינו לבד המסירה דמסירה נמי בעינן ושכירות מקום לחוד לא מהני כמו משיכ' דהוי נמי עם מסירה כמ"ש הרשב"א ז"ל שהבאתי למעלה מבואר בהדיא דאע"ג דהספינ' היתה עומדת שם מקודם מ"מ כשהשכיר הקונה את מקומו קני לה וכתב הרשב"ם ז"ל ורשותו של אדם קינות לו כדנפקא לך מאם המצא תמצא בידו הגניבה עי"ש וקצת חידוש בעיני למה לא הקשה הקצה"ח מגמרא הלזו. אמנם י"ל דמשם לא קשיא כלל לפי מה דאמרינן התם לימא אביי ורבא דאמרי כרבי אמר רב אשי אי דאמר ליה לך חזק וקני ה"נ הב"ע לך משוך וקני מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום הוא לו עיי"ש א"כ י"ל דגם לחכמים כשישכור את מקומו אינו קונה מטעם חצר רק מטעם מסירה וכשישכור את מקומו שוב לא הוי קפידא כמ"ש התוס' שם ולעיל ד"ה ספינה וז"ל ואין להקשות דאי אפילו בגריעה הוי קפידא א"כ אמאי מהני כשישכור את מקומה דשכירות מקום הוי כעין משיכ' שמביאה לרשותיה כו' ע"ש ולפ"ז דהא דכתב הרשב"ם דשכירות מקום הוא מטעם חצר היינו להס"ד דאביי ורבא ס"ל כרבי ולחכמים לא מהני מסירה כלל ולהכי צ"ל דשכירות מקום קונה מצד חצר והס"ד בודאי יסבור דבכה"ג שהמטלטלין מונחים בחצר קודם קניית חצר ג"כ חצר קונה דלא כש"ך ושטמ"ק הנ"ל אבל לפי המסקנא אפשר לומר דקונה במסירה דכיון שישכור את מקומו ג"כ שוב לא שייך קפידא כמ"ש התוס' הנ"ל אבל מתורת חצר לא מהני וכמ"ש הש"ך: ודע דלדעת הרשב"ם דכל מקום דמשיכ' קונה אינו קונה במסירה משום דמשיכ' עדיפא יש לומר נמי דדבר שאפשר במשיכ' אינו קונה מטעם חצר דמשיכ' עדיפא מקנין חצר ולמדתי דבר זה מקושית התוס' הנ"ל שהקשו דמה מהני כשישכור את מקומו כיון דהוי קפידא דוקא במשיכ' אלמא דאי קפיד על המשיכ' אינו קונה בקנין חצר וה"ה לדעת הרשב"ם דחז"ל הקפידו על המשיכ' דוקא למה מהני קנין חצר במקום שאפשר במשיכה אמנם לפמ"ש התוס'