מצפה אריה תנינא חלק א רכא

אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר (מרדכי ריש פ"ק דע"ז) ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה ועי' בש"ך ס"ק ו' דהמקילין הוא מטעם דבעינן דוקא כעין תרי עברי דנהרא והיש מחמירין סבירא להו דמ"מ אסור מדרבנן ודעת הש"ך דבישראל לכולא עלמא אסור מטעם דב"ד מצווין להפרישו ע"ש והנה בכהן שעושה שליח לקדש לו אשה גרושה כתבו התוס' בב"מ דף י' ע"ב ד"ה דאמר וז"ל אבל ישראל אע"ג דעובר משום לפני עור כו' כשמקדשה לכהן ע"ש נראה מדבריהם דגם באופן דמצי הכהן לקדשה בעצמו מ"מ השליח עובר על לפני עור כו' דאי לאו הכי למה פשיטא להו דאיכא לפני עור הא מצי מיירי כשהכהן יכול לקדשה בעצמו ובאמת בשיטה מקובצת הביא תירוץ אחר בשם הריטב"א דמיירי בכה"ג דליכא לפני עור משום שהי' יכול לקדשה בעצמו ע"ש ולפענ"ד יש לומר דדעת התוס' דכאן חשיב כאילו לא הי' יכול הכהן לקדשה בעצמו דאלו הי' מקדשה בעצמו הי' עובר על לאו דלא יקח משא"כ עכשיו דזה בזה תליא דאם מקרי השליח בר חיובא משום לאו דלפני עור פטור המשלח וע"כ חשיב כמו בתרי עברי דנהרא. ולכאור' דברי התוס' צריכין עיון דהאיך אפשר למיפטר המשלח מטעם דהשליח עובר על לפני עור הא אם המשלח פטור על לאו דלא יקח דחשבינן אותו כאלו לא עביד עבירה האיך עובר השליח על לפני עור לא תתן מכשול הא אצל המשלח אין כאן מכשול וי"ל משום האשה דהא קיימ"ל דגם היא מוזהרת כדאיתא ביבמות דף פ"ד ע"ב אבל יש עדיין לפקפק לפי מה דאיתא בנודע ביהודא קמא סי' פ"א תשובת הגאון ר' צבי הירש אבד"ק גלוגא ורצה לחדש דכהן שנשא גרושה אעפ"י שמכשילין זה את זו וזו את זה אינם עוברים על לפני עור כיון ששניהם עוברים על לאו דאיסור כהונה והמה מכשילים זה את זה וראי' לזה ממה שכתב המשנה למלך בפרק ד' מהלכות מלוה ולוה הלכה ו' דהא דאין לוקין על לאו דלפני עור משום דהוה לאו שאין בו מעשה ואם איתא דכהן שנשא גרושה עוברים על לפני עור הא משכחת לה שיהי' עובר על לפני עור ע"י מעשה ע"ש ולפי"ז יש להקשות על התוס' הנ"ל דלמה יהי' השליח עובר על לפני עור כיון שהאשה ג"כ היא עצמה מכשלת אמנם דבריו תמוהין ואמינא כד ניים ושכיב אמר להדא שמעתתא דאישתמיטתי' לי' ש"ס מפורשת ב"מ סוף פרק איזהו נשך דף ע"ד ע"ב מלוה עובר בכולם ולוה עובר משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול הרי בהדיא דשניהם מלוה ולוה דאע"ג דעוברים על הלאוין ומכשילים זה את זה עוברים על לפני עור וגם ראייתו תמוה דאטו לא משכחת לה לאו דלפני עור ע"י מעשה הא כשמושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח הא עושה מעשה בידים ממש אלא המשנה למלך הביא דבר זה בשם החינוך והחינוך לשיטתי' דס"ל כל שאפשר לעבור בלי מעשה חשיב לאו שאין בו מעשה וגם כשעושה ע"י מעשה הוא פטור ממלקות והמשנה למלך הביא שם דעת החינוך לעיל מזה ויותר תמוה בעיני על הגאון נו"ב בעצמו שהשיג על דבריו בתשובתו סי' פ"ב למה לא סתר דבריו אלה עפ"י הנ"ל: עוד יש לדון בהשאלה שלפנינו לפי מה שכתב בשיטה מקובצת בב"מ הנ"ל דיש לומר דהשליח אינו עובר על לאו דלפני עור כיון דבקידושין גופא ליכא עבירה לפי מה דקיימא לן דקידש ולא בעל אינו לוקה א"כ הכא בנ"ד כיון דאיסור לישא בתוך צ' יום אינו אלא משום הבחנה א"כ בנשואין אכתי לא נעשה עבירה כלל דשיטת הרמב"ם ז"ל דאם עבר ונשא בתוך צ' יום אין צריך לגרש אלא מפרישין אותם וא"כ אין הקידושין עבירה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות סוטה פרק ב' הלכה ט' עבר ונשא מעוברת חבירו או מינקת חבירו הרי זו שותה שאין כאן עבירה עכ"ל וי"ל דאפילו לפי מה שכתבו התוס' דיש בקידושין איסור לפני עור זה אינו אלא באיסור כהונה דאח"כ כשבעל עובר ג"כ בלאו דלא יקח אבל לא במקדש תוך צ' יום וכנ"ל: ועתה נחזור נא לדברי הקומץ מנחה דכשמכשיל את חבירו באיסור דרבנן עובר על לאו דלפני עור מן התורה מטעם וכי גרע דבר זה ממשיאו עצה שאינה הוגנת לו במילי דעלמא דעובר על לפני עור מן התורה ע"ש ואנכי תמה אקרא מי איכא מידי דאלו עשה העברה בעצמו עובר רק על איסור דרבנן וכשגורם לחבירו לעשות עובר איסור דאורייתא ועוד יותר לפי מה שהעלתי במקום אחר דלאו זה דלפני עור לא תתן מכשול עובר גם אם לא אהני מעשיו וחבירו ניצל מהמכשיל ע"י סיבה אחרת דמ"מ זה המכשיל עשה את שלו והי' מכוין להכשיל את חבירו והתורה אמרה לא תתן מכשול וזהו עצם העבירה מה שנתן המכשול וגם הבאתי ראי' לזה מדברי המשנה למלך בשם החינוך דחקר טעם מנה שאינו לוקה על לאו דלפני עור ואי נימא דלא נגמר' העבירה אלא אח"כ כשחבירו נכשל על ידו א"כ הוה תמיד בהתראת ספק וגם היכן מצינו דבר כזה שיחייב מלקות כשלא עשה העבירה בשלימות רק נגמר ע"י מעשה שעושה אדם אחר דוגמא לזה איתא במכות דף ט"ז ע"א דפריך הש"ס אלא אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה כגון שקבל לה קידושין מאחר ופריך אי שוויתי' שליח איהי קא מבטלי' לי' ע"ש אלא ודאי דבשעה שנתן המכשול תיכף הוא עובר על לפני עור. שוב ראיתי שבספר יד מלאכי סי' שס"ז הביא להקת גדולי המחברים דשקלי וטרי בזה והעלו ג"כ דגם באופן שלא בא אח"כ למכשול על ידו מ"מ הוא עבר על לפני עור כשנתן המכשול ע"ש. מעתה לפי"ז אין הדבר אפשר כלל שיהי' עובר על לפני עור באיסור דרבנן דלאו ק"ו הוא ומה העובר על איסור דרבנן אינו עובר מן התורה הבא להכשיל ולא הכשיל יהי' עובר על לאו מן התורה דוגמא לזה איתא שם סוף ע"א ולאו ק"ו הוא הסוקל אינו נסקל הבא לסקול ולא סקל אינו דין שלא יסקל וכה"ג איתא במנחות ט"ו ע"א ומה המפגל אינו מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל ע"ש א"כ הכא נמי איתא להאי ק"ו לכן אי אפשר שיהי' לאו דאורייתא בנותן מכשול באיסור דרבנן: ועוד דאם כה נימא איך משכחת לה ביאות אסורות רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות סוטה הלכה ח' כגון שבא על ארוסתו בבית חמיו הא כיון שהכשיל זה את ארוסתו באיסור דרבנן הא עבר על לאו דלפני עור לא תתן מכשול ושוב אין האיש מנוקה מעון של איסור דאורייתא וכן בש"ס כתובות דף ל"ה ע"ב אמרינן מאי שניות לעריות אילימא עריות ממש שניות מדברי סופרים כיון דמדאורייתא חזיא לי' אמאי אין לה קנס ומאי פריך הא שפיר יש לומר כיון שהוא עובר בביאתו על לאו דלפני עור שהוא מכשיל אותה באיסור דרבנן משום הכי לא חזיא לי' מן התורה וגם בשיטה מקובצת הקשה שם מאי שנא מנתינה דדוד גזר עליהם והוה דרבנן ומכל מקום תנן בהדי' במתניתין דאין לה קנס וכתב לחלק דשאני שניות שהגזירה הוא מצד הרחקה מעבירה מעתה לענין קנס לא הפקיעו חכמים עיי"ש ואי נימא דאיכא לאו דלפני עור מאי מהני דלא הפקיעו חכמים כיון שהיא אסורה עליו מדאורייתא משום לאו דלפני עור: אבל מכל מקום יהי' איך שיהי' עשה זה השו"ב בהסדרי קידושין נבלה גדולה וחילל שם שמים ברבים ואם הי' נתברר הדבר שעשה במזיד ובשאט נפש הי' ראוי לקונסו הרבה ולהזהירו כמו דאיתא ביו"ד סי' ס"ד סעי' כ' דטבח שדרכו לנקר הבשר ונמצא אחריו חוטין או קרומין מלמדין אותו ומזהירין אותו ובפתחי תשובה הביא