מצפה אריה תנינא חלק א כב

כמו מקדש דמעון הוה כמו מקדש ואין חילוק בין בבל לארץ ישראל: ולפי האמור י"ל דהא דמייתי הש"ס סייעתא לרב פפי דאמר מבי כנישתא לבי רבנן שרי מריב"ל הוי פירושו דלריב"ל דשרי לעשות מבי כנישתא בי רבנן דבית רבנן הוי בית שלומדין בה ת"ח הלכה אבל לר"י לא פסיקא מילתא דאיהו סבר דבהכ"נ קדוש יותר מסתם בית המדרש שלומדין בה מקרא ומשנה ג"כ אבל מ"מ אפשר דמודה ר' יוחנן דשערים המצויינים בהלכה טפי עדיף אפילו מבהכ"נ שהרי לא מצינו דפליג ר' יוחנן על הך מימרא דרב חסדא אוהב ד' שערי ציון כו' אוהב הקב"ה שערים המצויינים בהלכה יותר מבהכ"נ ומבהמ"ד או אפשר דס"ל כר' אלעזר דדוקא כעין בית רבינו שבבבל שמשם תצא הוראה לכל הגולה חשיב מקדש. אבל לא כל שערים המצויינים בהלכה ובזה יש ליישב ולומר דאביי דברכות דהוה מצלי היכי דהוה גריס אינו פליג עם רבא דמגילה דהוי גריס היכי דהוה מצלי אלא משום דאביי הוה ראש החכמים כדאיתא בסוף מס' הוריות דאביי ורבא ור"ז ורבה בר מתנה הוה יתבי והוי צריכי רישא אמרי כל דאמר מילתא ולא איפרך להוי רישא דכולהו איפרך ודאביי לא איפרך ע"ש מש"ה הוי בי רבנן שלו חשיב יותר כי היה ביתו כמו בית רבינו שבבבל שמאתו יצאה הוראה אבל בהמ"ד של רבא לא חשיב כולי האי ואזלא כרב פפא דאמר משמיה דרבא דמבי כנישתא לבי רבנן אסור דבהכ"נ חשיב יותר אבל היינו דוקא בסתם בהמ"ד אבל לא בי רבנן דאביי שהי' ראש החכמים בודאי עדיף דחשיב ד"א של הלכה ואע"ג דקי"ל אביי ורבא הלכה כרבא זהו רק אח"כ בימי רבינא ור"א קבעי הלכה כרבא אבל בימי אביי פסקי כאביי שהיה גדול מרבא עיין סדר הדורות ערך אביי. עוד י"ל טעם אחר דמצינו בקידושין דף כ"ט ע"ב דבבי רבנן דאביי הוה מזיק וכתב רש"י שהיה רחוק מן הישוב מש"ה היה הדבר קשה לילך עם התלמידים לבהכ"נ ללמוד שם בכל פעם ולהכי הוי מצלי בבי רבנן: אמנם לענין אם יש היתר לסתור בהכ"נ קודם שיבנו בהכ"נ אחרת בזה אני נבוך מאוד כי אע"פ שהר"ן ז"ל מתיר היכי שיש בהכ"נ אחרת קבוע והט"ז מחזק דבריו בריש סי' קכ"ב דגם התוס' ס"ל הכי מ"מ לא כל העתים שוים כי זה נאמר היכי שהדור יפה ונפשם חשקה לתפלה בציבור ואינם חוששים לכבוד המדומה אם יתן לו בבהכ"נ אחר מקום לפי כבודו ואינו משגיח על שכינו הקרוב אליו אם הגון לישב בצדו ובודאי לא יבוא לבטול תפלה בכה"ג שרי אבל לא בזמנינו עתה שרבים מן העם בקושי הולכים לבה"כ ומקפידים מאוד על המקום שיהא לפי כבודם ומי יושב אצלו ובודאי בבהכ"נ האחר מתפללים שם מכבר אנשים אחרים כל אחד על מקומו ולאלו החדשים הבאים מבהכ"נ הנסתר לא יתנו להם מקום לפי כבודם לבוא בגבולם לכן אפילו אם המקום רחב למטה מהבימה לבוא שמה לא יאותו להם כי זה נגד כבודם וגם המקום מסתמא יהא צר להם ולא סבירי להו מאמר חז"ל אגרא דכלה דוחקא בודאי יבוא לידי ביטול תפלה בציבור ואולי עוד יותר וד"ל. ע"כ לפענ"ד קשה לסמוך ע"ז רק יותר נראה שישכרו עוד בית מיוחד לתפלה שיהא מספיק להם לע"ע להתפלל לכל המתפללים שמה סמוך למקום בהכ"נ וכיון שיש בעיר עוד בתי כנסיות להתפלל בקביעות יש להצטרף שני הטעמים ביחד להתיר לסתור ולבנות ולסמוך על הט"ז בשם דעת הר"ן הנ"ל דלפשיעותא דלעולם לא חיישינן ובמשך ימי הבנין יתפללו באחת משני המקומות או בשאר בהכ"נ הקבועים או במקום החדש ששכרו להתפלל אחרי כי אדמה כי קשה הדבר מאוד להכין כל המעות וכמעט אין ציבור וקהל שלא יצטרכו זירוז במקום חסרון כיס ע"כ נראה דבזה טוב יותר דבעתים הללו שיש להשיג מעות על הבתים אבל הבאנקען שנותנים על בנינים יותר ממחצה ובמעט מעות אפשר לבנות בנינים גדולים כאשר אנחנו רואים פה בעיר גדולה ומסתמא ג"כ בעיירות אחרים ובכה"ג י"ל דאין ציבור מעני ואנכי מצטרף להתיר על דעת כת"ה בענין זה הנראה לפענ"ד כתבתי: סימן י ע"ד השאלה אם מותר לרופאי ישראל לחלל שבת לצרכי חולים אינם יהודים הנה לא ראיתי דבר זה מבואר היטב אך מצאתי בספר שו"ת דברי חיים חלק ב' או"ח סי' כ"ה דפשוט בכל האחרונים דבדבר שהוא משום שבות מותר מטעם איבה אבל משום חשש איבה לא מצינו שמחללין בדבר שאסור מה"ת ומסיים שהמנהג ברופאים שמקילין ושמעתי שהוא ונתקנות ארצות להתיר להם אבל לא ראיתי זה בספר עיי"ש: והנה כאשר עמדתי על המחקר על מה סמכו רבני ארצות להתיר התבוננתי וראיתי אשר מה שהי' פשוט להאחרונים שהביא בעל דברי חיים ה"ה הכנה"ג והתב"ש והפרמ"ג דמשום איבה אין להתיר רק שבות דרבנן ולא איסור דאורייתא אינו ברור כל כך כי כד עיינתי בזה מצאתי כי יש סעד גדול להתיר אפילו איסור דאורייתא משום איבה דבע"ז ד' כ"ו ע"א סבר רב יוסף למימר אולידי עכו"ם בשבתא שרי משום איבה א"ל יכולה למימר כו' וכתבו בתוס' ד"ה סבר תימא לר"י דס"ד דשרי ולאביי נמי דמשני דליכא איבה משמע הא איכא איבה שרי היכא שרינן משום איבה מלתא דאית בי' איסור דאורייתא דאמרינן בפ' ח' שרצים ד' ק"ז הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבוועי' חייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא הולדה דגוזז וי"ל דהכא ביושבת על המשבר שכבר נעקר לצאת א"כ כיון דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו עכ"ל ומדברי התוס' אלו הי' פשוט אצל האחרונים דמשום איבה אין להתיר איסור דאורייתא אחרי דהתוס' כתבו כך בהחלט אבל אנכי הרואה דיש להוכיח דדעת הרשב"א ז"ל אינו כן שכתב בחי' לשבת ד' קכ"ח במתניתין דאין מיילדין את הבהמה ביו"ט פי' רש"י משום טריחותא ולי נראה משום חילול דאורייתא ותדע לך מדאקשינן בגמ' גבי מילדין את האשה ומחללין עלי' את השבת מכדי קתני מילדין את האשה כו' מחללין עלי' את השבת לאתויי מאי ואם איתא דמיילדין אין בו אלא טרחא בעלמא מאי קא מקשי מחללין לאתויי מאי לאתויי חילול דאורייתא עיי"ש מדבריו אלו יש ללמוד. לדעתי דאי אפשר למיילדות לעשות בלי חילול דאורייתא אפילו אם האשה יושבת על המשבר וגם כלו לו חדשיו כאשר הדבר ברוב יולדות בין בבהמה בין בנשים והוא חולק על תירוצים של התוס' בע"ז הנ"ל ועכצ"ל לדידי' דמשום איבה מתירין חילול דאורייתא דלא כדעת התוס' הנ"ל ובמחכ"ת של הגאונים הנ"ל אמינא דאשתמיטתי' להו דברי הרשב"א הנ"ל דאיהו ס"ל דאיבה בין שאר אומות לישראל חשוב כעין סכנת נפשות דוגמא לזה פסק הרמ"א בהג"ה או"ח סי' של"ד בשם התרה"ד והג"א בשם האו"ז גבי דליקה וז"ל כל הדינים הנזכרים בדבר הדליקה הנ"מ בימיהם אבל בזמה"ז אנו שרויין בין שאר האומות הוא סכנת נפשות כתבו הראשונים והאחרונים שמותר לכבות דליקתם בשבת דיש בה סכנת נפשות וכל הזריז הרי זה משובח עיי"ש ומעתה לפי המבואר שפיר התירו הארצות בתקנתם לחלל שבת אפילו בדאורייתא לצורך חולים א"י כיון דהחליטו האחרונים דבזמה"ז איכא איבה אם לא ירפאו רופאי ישראל לא"י בשבת יש לסמוך על הרשב"א ז"ל להתיר אפילו חילול שבת דאורייתא. שוב ראיתי בשו"ת חת"ס יור"ד סי' קל"א כתב ג"כ שיש להתיר