מצפה אריה תנינא חלק א ריט

סימן עט בעת למודי בפ"ק דנדרים עלה על לבי להסתפק לפי מה דאמרינן בקדושין דף ז' ע"א דאם אמר רגלה של זו עולה כולה עולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה מודה דאם אמר אבר שהנשמה תלויה בו הוה כולה עולה דפשטה קדושה בכולה איך הדין אם התפיס בשר חולין בהנך אברים שנפשטו בהם הקדוש' אי מהני התפיס' דהא קי"ל דבעינן שיתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור ובכה"ג הוא לא הקדיש רק אבר אחד והנך דנפשטו בהם הקדוש' חל בהם עפ"י חק התורה ואפשר דנחשבו דבר האסור ולא דבר הנדור ולא מהני ההתפסה: ונראה דהנה התם בקידושין פריך הש"ס אהא דקתני חצייך מקודשת לי אינה מקודשת וניפשטו לה קדושי בכולה כו' ומשני התם בהמה הכא דעת אחרת וכ' הרשב"א ז"ל בחידושיו תמיהא לי הכא נמי כבהמה היא דהא כיון דאיהי מקבלה קדושי' דעתה שיפשטו קדושין בכולה ומי מעכב וניחא לי דכיון דאלו בעי איהי לעיכובא מעכבא ואינה מקודשת מכח דבריו הלכך השתא דבעיא דליפשטו בכולה ה"ל כמקחת את עצמה אבל ר"ת נראה שנשמר מקושיא זו ופירש כיון דשמעה שאמר לה חצייך לא גמרה ומקנה נפשה כלל ע"ש ולר"ת כשמתרצית מהני הקדושין וכן כתבו שם ע"ב בתוס' ד"ה חצייך בפרוטה וז"ל אבל אם היינו יודעים שמתרצית בכולה פשטו קדושין בכולה ולפע"ד נראה דביאור פלוגתתן כך הוא דהרשב"א סובר דענין הפשטת הקדוש' היא מפאת חק התורה ולא הוה כאלו הקדיש את כולה ולהכי יש חילוק בין בהמה לבין היכי דיש דעת אחרת דבכה"ג ענין הפשטה איכא גבי האשה כמו גבי האיש המקדש ואין יתרון להבעל מהאשה בחלק ההפשטה ואנן בעינן שיהי' הקדושין חלין מכח הבעל כדכתיב כי יקח איש אשה ולהכי אינה מקודשת ולדעת הר"ת חשוב ממש כאילו הקדיש את כולה וכן בקדושין כאלו מקדש את כולה ולפ"ז לדעת הרשב"א מסתברא דחלק שפשטה בו הקדוש' חשוב דבר האסור ולדעת ר"ת חשוב דבר הנדור אבל לפענ"ד יש לעורר ממה דאיתא בקדושין דף י"ג ע"ב בשלמא גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל מנ"ל ומשני סברא הוא הוא אסרה והוא שרתה והא עריות דאסר להו ולא שרי להו וכ' רש"י ז"ל כמו אשת אב וכלתו ע"ש ועריות בודאי האיסור מצד חק התורה ומ"מ קאמר הגמרא דאסר להו ועכצ"ל משום דהקדושין הוה סיבת האיסור חשוב כאלו הוא אסר להו א"כ מסתברא דכ"ש דהפשטת הקדושין חשוב כאלו קידש הבעל את כולה וכדעת ר"ת ז"ל וכמו כן לענין התפסה חשיב דבר הנדור: וכעין סברא הנ"ל אמרתי בהא דמצינו בסוכה דף מ' שנתן רבן גמליאל לזקנים בי"ט ראשון של סוכות לברך על אתרוג שלו ע"ש והמג"א בסי' ש"ו כתב דהא דשרי ליתן אתרוג בי"ט לברך משום כיון דמחזירו שרי ועי' בספר מחה"ש שכתב דהוה כמתנה ע"מ להחזיר וקשה לי דלפי מ"ש התוס' בקדושין דף ו' ע"ב ד"ה לא החזירו לא יצא שהקשו אמאי לא יצא הא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד ובגיטין דף ע"ה אמרינן דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד וכתבו וי"ל התם לא הוה מסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני כו' ע"ש ומעתה להמג"א קשה להס"ד דגיטין איך יפרנס הך מעשה דר"ג וזקנים שנתן להם האתרוג בי"ט לברך ולדידי' מאי מהני שנתן לזקנים ע"מ להחזיר הא תנאי בטל ומעשה קיים א"כ כיון דנתבטל התנאי והוה מתנה גמורה שוב אסור ליתן בי"ט. ולפי הנ"ל י"ל דכיון דר"ג נתן להזקנים האתרוג ע"מ להחזיר ומה שהתנאי נתבטל זהו רק עפ"י חק התורה ולא מצד ר"ג ולא מצד הזקנים הלא מצדם לא עשו איסור כלל להכי שרי: אבל יותר נראה לי לומר לפי מאי דאיתא בב"מ דף ק"ב ע"א והשתא דאמר ר"י אמר רב אסור לזכות הביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם כו' אפילו תימא דנפלה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכה לי' חצרו נמי זכיא לי' וכל היכא דאיהו לא מצי זכי' ליה חצרו נמי לא זכיא ליה ועיין בש"מ שכתב אפילו מדעתו ורצונו ובגניבה לחוד הוא דרבי רחמנא שיתחייב כפל ע"י חצרו ע"ש והנה בחו"מ סי' ר"ח סעיף א' יש מחלוקת בין הפוסקים במקח שנעשה באיסור דיש סוברים דבדיעבד מהני ולשיטתם צריך לומר דדוקא כשעושה ע"י עצמו אבל לא ע"י חצרו ונ"ל די"ל הטעם בזה דמה דחצר קונה זהו עפ"י חק התורה ובמקום איסור לא אמרה תורה שיקנה כדי לעשות איסור על ידה וכן י"ל ג"כ כשנותן מתנה ע"מ להחזיר שמצד פעולתם של הנותן והמקבל מתנה ליכא איסורא בכה"ג לא נתבטל התנאי אע"פ דהוא תנאי ומעשה בדבר אחד דנשאר התנאי קיים כדי שלא לעבור על חילול י"ט: ומסתפקנא לשיטת ר"ת דאם אמר חצייך מקודשת לי והאשה מסכמת להקדושין היא מקודשת דפשטה קדושין בכולה האיך הדין אם היא אסורה לו כגון חייבי לאוין או חייבי עשה אם היא מקודשת אם אמרינן גם בכה"ג פשטה קדושין בכולה ומצינו גבי תמורה שקיל וטרי הש"ס הרבה ופליגי בזה תנאי עי' תמורה דף י' ע"א וי"א ובחולין דף ס"ט ע"ב ואנכי לא באתי אלא לעורר: סימן פ כבוד שארי נד"ז הרב הגאון החוב"ק שהי"ח מו"ה שמואל נ"י נאטנזאהן אבד"ק פודקאמין יצ"ו: אשר העיר באיזה דברים מספר ברכת רצה של מו"ח ז"ל ועתה באתי גם אנכי להשיבהו ע"ז. מה שהעיר על דברי מו"ח ז"ל בסי' כ"ט שכתב להקשות על העה"ג ומע"כ דהאיך אפשר לעשות מן כ' פשוטה מ' סתומה הא יש כאן חשש שלא לשמה דהכ' הוא מאותיות הנטפלין והמ' הוי מאותיות השרשיות וע"ז כתב כ"ת ע"פ מה שמביא המג"א בס' ל"ב סעי"ק כ"ג בשם הב"י דמכשיר גם בנפל טיפת דיו ונעשה כמו חצי אות וגמר האות דכשר וכ"ת הוסיף דגם להחולקים זהו רק היכי שהחצי אות הי' בלא כתיבה כלל או שהי' חק תוכות אבל בכה"ג שהחסרון הוא רק שנכתב שלא לשמה כ"ע מודי דכשר בגמר מקצתו לשמה זת"ד. לא עיין כ"ת בפמ"ג שם שמתמה באמת על המג"א דגבי תפילין דבעינן לשמה לא מהני מה שגמר האות לשמה דאנן בעינן כתיבה לשמה בכל האות. איברא שהלבושי שרד בשו"ע דפוס לבוב השיג בזה על הפמ"ג דהרי גבי גט נמי בעינן לשמה ומ"מ כתב הב"י דכשר ע"ש ולדעתי נראה דחלילה לחשוב שנעלם מהפמ"ג דגט בעי נמי לשמה והרי תינוקות של בית רבן יודעים דבר זה רק דכך הי' דעתו דבש"ס דגיטין דף כ ע"א איתא אמר ר"ח גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולומוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן כו' ואמר ראב"י דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן התם דבעינן זא"ו וליכא אבל הכא לא ע"ש וא"כ חזינן דאין לדמות לשמה דכתיבת השם להך לשמה דגבי גט וכן באה"ע סי' קל"א הביא שני דיעות אם חוששין בגט כה"ג ע"י העברת קולמוס וגבי ס"ת לא נזכר דבר זה כלל וא"כ י"ל דאפילו אם נימא דכתב על גבי כתב לא מהני כלל אפילו גבי גט מ"מ גוף הסברא של ר' אחא ב"י לא אידחי ואנן קיימינן בהא דגם היכי שכשר גבי גט כגון שנכתב רק מקצת אות לשמה הב"י דמכשיר מ"מ בשם מודי