מצפה אריה תנינא חלק א ריח

אכתב בעלמא אי ע"י צבע על גבי בשר או על גבי כתלים חשיב כתב ואפילו אם נימא דעל גבי נייר וקלף חשיב כתב מ"מ אפשר דעל גבי בשר לא חשיב כתב ומותר למחוק: ולפי האמור נדחית ראייתי וגם מ"ש הנו"ב מש"ס דשבת הנ"ל דהא התם הי' שם כתוב על ידו אך אפשר דגם על הכתלים ועל האבנים וכיוצא בזה ונכתב בצבע מקרי אינו מתקיים ובפרט אם כותב ע"מ למחוק הא כתב המנ"ח דאינו חייב משום שבת כמו שכתבתי באריכות לעיל בסי' ס"ב: ומה שכתב כ"ת עוד דיש לחוש דברבות הימים אזי יעלה עשן ושחרורית על המנור' שלא יהא נראה האותיות מהשם ודמי למ"ש הט"ז באו"ח דאם נטף שעוה על השם הוה כמוחק את השם ואם יקנחו אותו פעם בפעם ג"כ ברבות הימים יהי' השם נמחק כמ"ש החו"י עכ"ד. גם זה ליתא דאטו מחמת שהזמן יבלה כל דבר מעצמו חשיב כנמחק ויהא אסור גם כן לכתוב ס"ת דהא ברבות הימים ימחקו האותיות מעצמם מחמת יושנם והדיו ינתק ממקומה וגם הגליונות יבולו והוי מחיקת השם וגם כשגונזין אותו בארץ סופו שימחקו כמו שכתב רש"י ז"ל במגיל' שגונזין אותו בכלי חרס למען יתקיים ימים רבים אלא כל זה אינו דמה שנעש' ע"י עצמו לא חשיב מחיקה ואפילו כשגורם המחיק' בידים אמרינן בגמרא בשבת מחיקה היא דאסור אבל גרמא שרי וגם בלא זה הא אפילו למחוק בידים ע"מ לתקן רבו הדיעות דמותר כ"ש דאין לחוש במה שכותב לכתחיל' שמא ימחק אח"כ אטו מחמת זה נימא דטוב יותר שלא לכתוב כלל דבר זה לא ניתן להאמר כלל וע' לעיל בסי' ס"ב: שוב ראיתי בספר ראב"ן שכתב דאף מדינא קודם שהתירו האמוראים מחמת הטעם דעת לעשות לד' מ"מ דוקא מגילה אין כותבין אבל פסוק אחד או שנים אף מדינא שרי לכתוב א"כ לפ"ז הא דידות הכלים עכצ"ל דמטעם בזיון הוא ובאמת כן משמע מהרמ"א ז"ל סי' רע"ו דמטעם בזיון הוא ותו קשה מהא דמדמי הש"ס לקמיעות וצריך לומר לדעתי דבזיון לאו דוקא אלא כל דאיכא חשש שלא יהא בו תורת קדושה חשיב כמו בזיון דלגבי דבר שבקדוש' כל שאינו נוהג בו כבוד כמו שצריך ע"פ ד"ת חשיב כמו בזיון ולהכי אין כותבין על כל הכלים אע"פ שהמה מכובדין דחיישינן שמא לא ינהג בהם כבוד כמו שצריך לנהוג בדבר שבקדוש' ולהכי כתב הלבוש הובא בש"ך סי' רפ"ג וז"ל ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות עכ"ל דקדק לומר מפני שהם תשמישי קדושה דליכא חשש שמא יפחות מכבוד היאות להם אבל על דבר אחר אפילו אם המה תשמישי מצוה ג"כ אינו נכון דכיון דתשמישי מצוה נזרקין ואין צריך לנהוג בהן כבוד יש לחוש שמא לא ישגיחו שנכתב עליהם פסוקים או שם הקודש ולא ינהגו בהם כבוד סיומא דהך מילתא דמדינא נראה לפענ"ד דאינו נכון לעשות כן וכמו כן אינו נכון לכתוב על הכתלים ועל שאר דברים אבל מה לעשות אחר שכבר הורגלו לצבוע על הכתלים מזמורים ופסוקים וגם לחקוק ולהתיך על מנורה ועל עץ חיים וכונתם רצויה לזכות את נשמתם כידוע וד' הטוב יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות: סי' עח הנה ראיתי בשו"ה מעיל צדקה סי' כ"ג שנדפס' תשוב' מבעל פנים מאירות שכתב מקודם ג"כ להסתפק דאפשר דשם שנכתב בפסול אין בו איסור מחיקה ופשיט לי' ממה שכתב הב"י קצת פלוגתא אי צריך לכתוב לשמה שמות שאינן נמחקין ש"מ דאיסור מחיקה אינו תליא בקדושת השם אולם מ"מ הוא ז"ל מתיר לטוח עליהם סיד ועיקר יסודו על הש"ס דסוטה דף ל"ה ע"ב דר' יהודה סבר על גבי אבנים כתבוהו כו' ואח"כ סדו אותן בסיד ובעל מעיל צדקה דחה ראי' זו דודאי אותו הסיד הי' טוח על האבנים דבקל יוכל להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם. כמו שהשיב ר' יהודה שם שקלפו הסיד. ע"ש ואנכי לא אבין דבריו הלא איתא התם דר' יהוד' אמר בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין וקלפו הסיד הרי משמע דלולי בינה יתירה שנתן להם הקב"ה לא הי' קולפין שלא הי' בנקל לקלוף וי"ל דבינה יתירה קאי אמה דשגרו נוטירין ולא אמה שקלפו הסיד והכתב נשאר קיים כמו שהי'. אמנם אפילו אם כן נימא ג"כ קשה דעכ"פ בשעה שטחו לא היו יודעים שיתן הקב"ה באומות העולם בינה יתירה ויקלפו הסיד וא"כ איך טחו בסיד: והנה לעיל בסי' ס"ב הערותי דלפי מ"ש בספר מנחת חינוך לדעת הח"מ אה"ע סוף סי' קכ"ד דכל זמן שהדיו לח לא חשיב כתב ה"ה גבי שבת אינו חייב אלא א"כ נתיבש הדיו כמו באפיה ובישול ע"ש ולא ידעתי דלפ"ז איך משני הש"ס בפ' כל כתבי בדיו לחה דלמה יהא חייב משום מחיקת השם נימא דעדיין לא הוה כתב ולא חשיב מחיקה ואולי יש לומר דלא דמי שבת למחיקת השם דגבי שבת יש בידו למחוק ולבטל הכתב לא נחשב כתב כ"ז שהוא לח ואע"ג דבשבת גופא תליא בזה דאי נימא דחשיב כתב שוב אינו רשאי למחוק ואם ימתין עד לאחר שבת ממילא יתיבש בנתיים ויהי' נעשה כתב גמור מ"מ משכחת לה כשכותב סמוך לצאת הכוכבים אבל בכותב השם דאם נימא דהוה כתב שוב אינו רשאי למחוק האיך נימא דלא חשיב כתב מחמת שהוא לח הא עומד להתיבש כיון דאינו נמחק לעולם ומחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי ומ"מ זה דוחק: עוד הערותי מהא דאיתא בחולין דף קמ"א גדול השלום שאמר הקב"ה שיני שנכתב בקדוש' ימחה על המים הא בסוטה ודאי עומד למחוק ונימא דל"ח כתב כלל דהוה כתב שאינו מתקיים כונו קושר על מנת להתיר שהוא פטור בשבת א"כ אפילו כשנתיבש הדיו ג"כ עומד למחוק ולהכי מותר אפילו בשבת להשקות הסוטה ע"ש וכעת התבוננתי די"ל דשאני גבי סוטה דרחמנא אחשביה לכתב אע"פ שעומד למחוק וכעין סברא זו כתב הג"מ ריש חולין גבי קשר של תפילין דרחמנא קריה קשר אע"פ שעומד להתיר אפילו אי קשירה בכל יום כדעת רבינו אליהו וכבר הבאתי דבריו בהגהות מלחמות אריה סי' ק"ד ע"ש הכא נמי רחמנא קריה כתב אבל בשאר שמות אם כתב ע"מ למחוק פטור כמו גבי שבת: ועפ"י יש לדחות מ"ש הנוב"ק או"ח בסי' א' להעיר ראם השי"ן והדל"ת ויו"ד שבתפילין חשיב שם האיך מתירין אותו לדעת רבינו אליהו דחייב בכל יום לפתות הקשר ולעשותו מחדש הא הוי מוחק את השם ולפי האמור אם נימא דכותב השם ע"מ למחוק פטור כמו גבי שבת שפיר ניחא דלדעת רבינו אלי ז"ל הוא קושר ע"מ להתיר את השם ופטור דלא חשיב כתיבה והנה התוס' בשבת דף ד' גבי הדביק פת בתנור הקשו הא הוה התראת ספק ועיין במהרש"א שעמד על דברי התוס' דהי' להם להקשות אמתניתין דפרק כלל גדול ותירץ דמשכחת לה דאופה ליה בהדי ע"ש ואם נימא דכותב ע"מ למחוק ג"כ פטור היה להם להקשות אמתניתין דפרק כלל גדול איך חייב בכותב הא הוה התראת ספק דלמא דעתו לכתוב ע"מ למחוק אולם גוף קושית המהרש"א לא ידעתי הבן הא מתניתין דפרק כלל גדול קאי רק לענין חיוב חטאת ולא לחיוב סקילה וצע"ג: