מצפה אריה תנינא חלק א ריז

במכוסה עור ופריך והרי תפילין ומדמדמי לתפילין ש"מ דמיירי באית בהו אזכרות ומ"מ צ"ע: אולם גוף הדבר דשם שנכתב על הכלים דצריך גניזה צריך עיון מאיזה טעם הוא אם הטעם הוא דכיון דלא ניתן לכתוב דהא מדינא אין הרשות נתונה לכתוב רק תורה שלימה ולהכי כיון דנכתב שלא כדין צריך גניזה ואע"פ שהתירו חז"ל בימי האמוראים מ"מ הא שיטת הרמב"ם ז"ל וכן פסקינן בשו"ע יו"ד סי' רפ"ג להלכה דלא ניתנה לכתוב רק חומשין חומשין אבל לא פסוקי פסוקי ומשו"ה פסק נמי דשם שנכתב על הכלים צריך גניזה דהא לא ניתן לכתוב כלל ואם כה נימא צריך להיות לפי שיטת הרי"ף ודעימיה ז"ל שפוסק דמחמת הטעם דעת לעשות כו' התירו את הכל ומשמע מהמג"א סי' רל"ד סעי"ק א' דאפילו לכתוב פסוקים נמי מותר י"ל דלעולם שם שנכתב על הכלים אין צריך גניזה דלמה יגרע שם נכתב על הכלים מאילו נכתב על הנייר דהא הש"ס בפרק במה אשה מדמה שם שנכתב על ידות הכלים לקמיעות: ונראה דזה תליא בהני שני דיעות שהביא המחבר באו"ה סי' של"ד בקמיעות אי ניתנו להצילן מפני הדליקה דהדיעה הראשונ' סביר' להו דאף דהאידנא מצילין כל כתבי הקודש מ"מ הקמיעות אין מצילין מפני הדליקה והטעם כתב שם הט"ז דבקמיעות אין שייך בהם דעת לעשות לד' דאין בהם תורה ללמוד או להתפלל ע"כ אסור לכתוב אותן וי"א סבירי להו כיון דאיתיהב רשות למכתב ברכות יש נמי רשות לכתוב קמיעין. ומעתה לפי דיעה ראשונ' פשיטא דגם האידנא לא התירו לכתוב פסוקין היכי שאין בהן צורך ללמוד או להתפלל וא"כ פשיטא שאין לכתוב ג"כ פסוקין על הכלים וכן כתב הט"ז בהדיא דאף דמנהג פשוט שכותבין פסוקי פסוקי מ"מ אינו נכון לכתוב ע"ג הכותל אחרי שאין בהם מחמת עת לעשות לד' ונרא' די"ל דאף למאן דסובר דקמיעות האידנא מצילין מפני הדליקה משום דבזה אתיהיב רשותא מ"מ דוקא קמיעות דאית בהו עכ"פ צורך קצת אבל בדבר דלית בהו צורך כלל לכו"ע אסור. אולם מה לעשות אחרי שנהגו שמציירין פסוקים עם שמות שאינם נמחקים על הכתלים בכל בתי כנסיות ולא מיחו בהם הרבנים הראשונים או אולי מיחו ולא קבלו ולא השגיחו בהם ובאמת יבוא עי"ז מכשולות רבות כי כשצובעין הבהכ"נ מעבירין צבע פעם אחרת ג"כ על השמות כמו שראיתי בעצמי בשבת תשובה דלא כשבאתי לביהכ"נ אשר העבירו צבע על כל השמות שאינן נמחקין ונכתבו מפורש בלי שאלת חכם כלל ומאוד חרה אפי על המעשה הרע הלזו אשר כבר נעשה: והנה אחר כך עלה על לבי דאפשר לומר דשמות שהמה נכתבים רק בצבע ולא בדיו אין בהם איסור מחיקה כיון דספרים ותפילין בעינן שיהא נכתבים בדיו דוקא ואיסור מחיקת השם ילפינן מקרא דלא תעשון כן לד' אלקיכם להכי בעינן דוקא כשנכתבים עפ"י ד"ת בכשרות אבל לא כשנכתבים בצבע דלא חשיב כתיבה כלל עפ"י דתה"ק לא מיבעיא לשיטת הסוברים דשם שנכתב שלא בקדוש' מותר למוחקו מחמת שאין קדושת השם עליהם דפשיטא דק"ו בן בנו של ק"ו דכשנכתבים בצבע דמותר למוחקן אלא אפילו להסוברים דכשנכתב שלא בקדושה נמי אסור למוחקן עיין שיך יו"ד סי' רע"ו מ"מ כשנכתב בצבע כו"ע ס"ל דמותר למוחקן. ונרא' לי דיש להביא ראיה לזה משבת דף ק"כ ע"ב דאמרינן התם הרי שהי' שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ כו' נזדמנ' לו טבילה של מצוה כורך עליו נמי ויורד וטובל כו' ופריך הש"ס האי גמי היכי דמי אי דמיהדק הוי ליה חציצה אי דלא מיהדק עיילא ביה מיא והו פריך חציצה תיפוק ליה משום דיו ומשני בדיו לחה ע"ש ואי נימא דשה שנכתב בצבע אסור למחוק הי' להש"ס לאוקמא הברייתא דמיירי שנכתב בצבע ושוב לא קשה תיפוק ליה משום חציצה דהא מפורש יוצא ביו"ד סי' קצ"ח סעיף י"ז שצבע שצובעות הנשים על פניהם וידיהם ושערותיהן אינו חוצץ וכתב שם הש"ך בשם ר' ירוחם והרמב"ן והרשב"א מפני שהצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו ע"ש ושינוי' זה יותר מרווח לאוקמא בהכי מאוקימתא דהש"ס בדיו לחה שאינו רק בשעה מועטת עד שלא תתיבש ובודאי שינויא דחיקא הוא אלא מוכח דשם שנכתב בצבע ליכא איסור מחיקת השם וא"ש: והנה הערה זו נדפס בהגהותי מלחמות ארי' לספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' ק"ג אח"כ מצאתי שכבר העיר הנו"ב קמא או"ח סי' א' בתוך התשוב' בקיצור אבל הוא ז"ל כתב דצבע שחור תמיד יש בו ממש אבל שאר צבע כתב בעצמו דאין בי' ממש והביא דברי הש"ך הנ"ל ולא אוכל הבן דאכתי קשה שהי' להש"ס לשנויי דמיירי בשאר מיני צבעונים דודאי אין בו ממש כמ"ש הש"ך בשם הרמב"ן ז"ל: והנה ראיתי בספר בית יצחק יו"ד חלק ב' סי' ק"ז שכתב בתוך התשוב' ואף דזה ברור בעיני דאף שם שלא נכתב בדיו יש איסור מחיקה כמבואר בתשב"ץ סי' קכ"ז דדוקא לענין ס"ת בעי שיכתוב בדיו אבל לענין מחיקת השם אין חילוק כדמוכח מפ' הבונה מהא דכתב האזכרות בזהב יגנז כו' דלא כמ"ש בסי' אחר שנעלם ממנו דברי התשב"ץ ע"ש ובזה מרמז עלי אשר כתבתי בהגהותי מלחמות אריה הנ"ל וכנים הדברים דבשעה שהדפסתי הספר ברכת רצ"ה לא הי' אצלי ספר התשב"ץ ואח"כ קניתי הספר התשב"ץ וראיתי כי הוא מדבר בשם שנכתב בזהב אבל מצבע לא דיבר כלל וזהב ודאי יותר בו ממש משאר צבע ומהנו"ב הנ"ל מוכח דלא כל הצבעים שוים דצבע שחור יש בו ממש וצבעים אחרים אין בהם ממש: ויותר נרא' לפע"ד לחלק דלא כל הדברים שוים ולכתוב על היד על הבשר בעינן דיו דוקא אבל על הנייר או על שאר דברים חשיב כתב במינים אחרים ולפע"ד יש להביא סמוכים לזה ממ"ש רש"י ז"ל בשבת דף ק"ד ע"ב במתניתין הכותב על בשרו חייב ה"ל הכותב על בשרו בדיו ויש לדקדק למה נקט בדיו הא בסמוך במתניתין נקט בדיו בסם ובסיקרא וכו' אלא נרא' דעל בשרו בדיו הוא חייב אבל בשאר דבר הוא פטור משום דאין דרך כתיבה בכך ודוקא על נייר וקלף וכיוצא בהם אבל על בשר אינו מתקיים רק בדיו. ולפ"ז נדחית ראייתי הנ"ל משבת דהתם שהי' כתוב שם על ידו ליכא איסור מחיקה אלא רק כשכותב בדיו ממש וכן מוכח מגיטין דף כ' ע"ב בעי רב"ח הי' כתיב גט על ידו של עבד ופריך הש"ס ותיפוק ליה דהוה כתב שיכול להזדייף אלמא דעל בשר צריך כתיבה יותר חזקה שלא יוכל למחוק. ומעתה ה"ה דיש לחלק לענין סתם כתב בין בשר לשאר דברים שעל בשר לא הוי כתב כי אם בדיו אבל לא בשאר דברים: והנה לענין כתובת קעקע איתא ברמב"ם בפ' י"ב מהל' עכו"ם הלכה י"א וימלא מקום השריט' כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים. ובחינוך מצוה רנ"ג כתב ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו או בכחול או בשאר צבעונים ולעיל מזה כתב כמו שעושין היום הישמעאלים שכותבים בבשרם כתב מחוקק ותקוע שאינו נמחק לעולם ע"ש הרי מבואר שאפשר לכתוב בצבע שיהא כתב מתקיים. אבל זה דוקא בכתובת קעקע עי' גיטין דף כ' ע"ב דפריך הש"ס אהא דהי' גנו כתוב על ידו ותיפוק לי' דהוה כתב שיכול להזדיף ומשני בכתובת קעקע ע"ש וע' בתי' שם שכתבו ח"ל עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ולא נקטו שאר צבעונים וי"ל דלאו דוקא נקטו אלא ה"ה שאר צבעונים דע"י החקיק' בהבשר כל הכתבים מתקיימים ואין ראיה מזה