מצפה אריה תנינא חלק א רטו

לגבי עמון ומואב דיתבי כחמרא דיתיב על דורדייא דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי כו' הרי בפירוש דנקראים דורדייא אף שעדיין לא נמשך מעל גביהם היין שלא כדעת ר"ת עכ"ל אבל לפענ"ד אין מהש"ס הנ"ל שום הוכחה לדחות דעת ר"ת ז"ל דר"ת לא אמר דבזמן שלא נמשך מעליהם היין לא נקראים דורדייא אלא דורדייא הוא שם העצם של השמרים אחרי שעשו פעולתן לעשות חמרא או תמד ומשו"ה בש"ס דמגילה אמרי כחמרא דיתיב על דורדייא וכן בע"ז שם אמרו האי דורדייא דחמרא ורק ר"ת אמר דקודם שגמרו לעשות פעולתן ועדיין לא נגמר התמד אז נופל עליהם שם שמרים אבל כשכבר עשו פעולתן לעשות חמרא או תמד שוב המה נקראים בשם העצם דורדייא דחמרא ולהכי כשהש"ס מדבר מהחרצנים וזגים זולת החמרא המה נקראים דורדייא דחמרא: ובדבר קושית הט"ז על ר"ת מש"ס דחולין דף ק"י ע"א גבי רמי בר תמרי דא"ל במאי טוינהו בפורצני ודילמא מיין נסך הוה א"ל לאחר י"ב חודש הוה ולר"ת דלמא לא אתמיד ועיין בישוי"ע שמפלפל בישוב קושיא זו ולפענ"ד נראה לישב בפשיטות דבאמת תמוה מנא ידע רמי דהוה אחר י"ב חודש הא בא לשם באקראי בעלמא והרי לא הי' יודע כלל מה המה אם מיין נסך או לא רק ר"ח אמר לו דיש לחוש שמא מיין נסך המה. ואיך אפשר שיודע דלאחר י"ב חודש הוה אלא עכצ"ל שהי' ניכר לו הפורצני שהיו יבשים כל כך שבודאי עבר עליהם זמן הרבה יותר מי"ב חודש וע"כ שפיר ניחא דר"ת לא אמר דאין לסמוך על י"ב חודש לבד דדלמא עדיין לא נתייבש לגמרי ואך אם נתמד ועבר י"ב סגי לסמוך על שניהם כי כבר נתייבש אבל אם ניכר ונראה לעין כל שכבר נתייבש מרוב הזמן ואין בהם שום לחלוחית כלל אין צריך לשום הוכחה בעולם כי מי בכח להכחיש מה שעינים רואות וזהו שאמר רמי אחר י"ב חודש הוה היינו שהיבישות היא ישנה כל כך שאין להסתפק כלל שנעשה מרוב הזמן וזהו ידוע לכל שרוב הזמן פועל יותר לייבש ממה שמתידו במים: והנה בתשובת תשב"ץ חלק ג' סי' רצ"א כתב אודות מים שרופים שקורין אותו בלע"ז אגוה ארד ובל' ערבי מי"א אלחיי"א דיש מתירין אותו מפני שאינו אלא אפר בעלמא כו' והרי הוא כזגין וחרצנים של יין נסך שהם מותרין והרי אנו מתירין בהדיא טרטר של יי"נ כו' והוא ז"ל פליג ע"ז אלא המים שהם לחים וראויין לשתותם לתענוג ולרפואה איך יהא להם דין אפר ונראה שיש להם דין יין מבושל שאם הי' תחילתו יין שאסור בהנאה כינו שאמרו בפ' א"מ דף כ"ט ע"ב כו' אבל החרצנים והזגים לא מפני עצמן הם אסורים אלא מפני לחלוחית היין האסור ובשכלה הלחלוחית לא נשאר בהם איסור ושוב כתב לפקפק על הטרטר דמקודם הי' יין אלא שנקפה כו' אבל אין כח בידינו לאסור מה שנתפשט המנהג להתירו ע"ש הרי נראה שדעת המתירין הי' דטרטר לא דמי ליין מבושל או ליין שנתחמץ וי"ל הטעם כיון שנשתנה מראיתו ונתייבש שאין שום צורת יין עליו וסבריה חדשה נעשה נתבטל תורת יין מעליו לגמרי וכן התשב"ץ אע"פ שפקפק הסכים להתיר אחרי שכבר נהגו: ודרך אגב ראיתי שמה שכתב לענין אגוה ארדינטי שדבר תימא הוא להתירו אפילו יהי' אפר שהרי אפר של ע"ז אסור כדאיתא בפ' הצלמים דף מ"ג ע"ב וה"ה של יין נסך שאפילו למאי דאמרינן בתמורה דף ל"ד ע"ב כל הנשרפין אפרן מותר הרי הוציאו מהכלל אשרה הנשרפת שאפרה אסור וה"ה ליי"נ ואפילו תאמר דבאשרה יש טעם לאסור אפרה מפני שיש לה ביטול כדאיתא התם וביי"נ ליתא להאי טעמא כו' ע"ש ודבריו אלו נפלאו ממני היכן ראה דטעם דאשרה דאפרה אסור הוא מפני שיש לה ביטול האיך תליא זה בזה אך הש"ס קאמר דמשו"ה לא מערב ותני מפני שע"ז יש לה ביטול והקדש אין לה ביטול וכן פירש רש"י ז"ל שם גם בפסחים דף כ"ז ע"ב ד"ה ואפר הקדש וי"ל וגבי אשרה לא נקט לעולם משום דאשרה יש לה היתר אם שורפה נכרי כו' ע"ש. ומה שנראה לפענ"ד לפרש כונתו דמה שמראה מקום על הש"ס הנ"ל היינו דמוכח דברייתא דקתני חוץ מעצי אשירה מיירי באשירה שיש לה ביטול ומעתה י"ל דדוקא ע"ז שיש לה ביטול אפרה אסור דכיון שהי' יכול לשרוף אותה על ידי נכרי ולבטל אותה ולא עשה כן החמירו חז"ל לאסור אפרה אבל תקרובת ע"ז שאין לה ביטול לא החמירו חז"ל כל כך ויש להביא סמוכין לזה ממ"ש התוס' בפסחים דף כ"ז ע"ב ד"ה הקדש אפילו באלף לא בטל תימא מה חומרא היא זו הלא הקדש דבר שיש לו מתירין הוא ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטל אפילו באיסור קל אפילו מדרבנן כו' ע"ש וא"כ שפיר יש מקום לומר דבע"ז שהי' יכול לבטל לשרוף ע"י נכרי החמירו חז"ל יותר אפילו באיסור קל: אבל לפענ"ד כל זה הוא לפי דינא דגמרא דמגע עכו"ם אוסר יין בהנאה אבל לדידן דפסקינן להלכה דנכרים דידן לאו עובדי ע"ז נינהו ולא נאסר אלא בשתיה כמ"ש בהגה"ה סי' קכ"ג סעיף א' פשיטא דיש. להקל גם ביין שרף הנעשה מחרצנים חגים של סתם יינם דחילוק גדול יש בין איסור הנאה לאיסור אכילה אחר שנשתנה כמ"ש רש"י ז"ל בע"ז דף מ"ו ע"ב ד"ה המשתחוה שכתב אית דגרסי המשתחוה לחיטין קמחן מהו למנחות וא"א לומר כן דכיון דתלוש נינהו נאסרו בהנאה להדיוט כו' וכיון דנעשה ע"ז תו מאי מהני לה שינוי לא מיבעיא ע"ז דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו אלא אפילו כל איסורי הנאה וכל הנעשה ממנו נאסר דהא הנאה היא עכ"ל הרי בהדיא דבאיסורי הנאה לא מהני שינוי אבל באיסורי אכילה מיבעיא לי' להש"ס בנעבד אבל בשאר איסורים משמע דמהני שינוי וכן משמע בתוס' שם ד"ה יש שינוי דהש"ס מדרבנן קא מיבעיא ליה משום דע"ז יש לאסור אע"פ שנשתנה ואנן קי"ל דיש שינוי בנעבד כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' א"מ הלכה י"ד א"כ כמו כן גם בסתם יינם האידנא יש שינוי אחרי כי אינו אלא איסור אכיל' ושתייה ועיין מג"א סי' רט"ז סעיף ג' שהמוסק בא מדם והרז"ה הי' חושש לאכלו והר"י כתב להתיר ועיין עוד במג"א הל' פסח סי' תס"ב ס"ק ו' שמביא הרבה פוסקים דס"ל דכל שנשתנ' המים להיות יין או מעד חשיב המים כמו מי פירות ואינו מחמין ועיין בספר מק"ח סי' ת"ס ס"ק ד' ובחידושי הרי"ם בקידושין בסוגיא דחדש. והנה כבר הארכתי בזה בתשובה על מה שהתיר הגאון רי"א מקאוונא לשתות את הקאניאק אנכי לא ידעתי על איזה אופן התירו וכמדומה לי שהתיר כל הקאניאק של נכרים וכדעת הגדולים שהביא התשב"ץ וע"כ אחשוב שבאופן הזה שכבר עבר על החרצנים וזגים י"ב חודש אלא שאינו ידוע אם נתמד יש להתיר גם לפענ"ד יש להתיר בפשיטות מחמת ג' טעמים. (א') לסמוך על שיטת הרמב"ם ז"ל ודעימי' דלא בעינן איתמד כלל אחרי דליכא רמז בזה בגמרא (ב') כמו שכתבתי דהאידנא ליכא בסתם יינם אלא איסור שתיה יש להתיר על סמך שנשתנ' דוגמא לזה כתב הרמ"א בהגה"ה סוף סי' קל"ג דבזמן הזה שאין עכו"ם מנסכין אין להחמיר בסתם יינם. (ג') לצרף לסניף דעת המורים שהביא התשב"ץ ז"ל שדעתם להתיר אפילו תוך י"ב חודש אע"פ שאינו מבואר בתשב"ץ טעמם ונימוקם מ"מ דעתם דעת תורה ונימוקם עמם ואחרי שהגאון מקאוונא הי' מאוה"ג בדורו כדאי הוא לסמוך עליו הנראה לפענ"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות אולם כ"ז לשתות בכל ימות השנה אבל לשתות בימי הפסח לא אוכל לדון בזה כלל