מצפה אריה תנינא חלק א ריד

דר' יוסי סבר כרבנן ורב כר"י בן כורי ולדידי' גם מי צבע אינו פוסל את המקוה אבל באמת זה ליתא דהא אנן פסקינן להלכה ביו"ד סי' ריא סעיף כ"ג וכ"ד דמי צבע פוסל את המקוה כר' יוסי ופסקינן כרב יהודא אמר רב דג' לוגין מים שנפל לתוכן יין ומראהו כמראה יין אינו פוסל את המקוה. אבל לכאור' קשה דמנ"ל לחלק בין מי צבע לחמרא מזיגא כיון דלמסקנת רבא אינו מוכרח לחלק בהכי כי בלא"ה ניחא הך דר"י אמר רב סבר כר"י בן נורי אך יש לומר דאכתי חילוק זה מוכרח אליבא דרב פפא דבעי התם אי רב תני חסר קורטב ברישא ורב אומר כר' יוחנן בן נורי או דילמא רב לא תני חסר קורטוב ברישא ורב דאמר כדברי הכל. וגם אביי סבר התם דלא תני חסר קורטוב ע"ש ולדידי' יקשה הך דר' יוסי דע"כ משני כשינוי' דרבא לחלק בין הך דינא דרב למי צבע וכיון דרב פפא הוא בתרא הלכה כמותו. ובפרט דגם לרבא ליכא הוכח' דנחית מהך שינוי' אלא יש לומר דסבר דבמי צבע הכל מודין דפוסל את המקוה כר' יוסי אלא שעדיין יש לעורר דלפי מה דבעי רב פפא דרב כדברי הכל יקשה לדידי' הך דתני ר' חייא הורידו את המקוה דזה לא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי ומצאתי בריטב"א שהקש' כן וכתב דרב פפא לא שמיעא לי' הא דתני ר' חייא וזה דוחק: אלא י"ל דר' חייא אינו מחלק בין מי צבע להך דג' לוגין מים שנפל לתוכן יין ומשו"ה הך דתני ר"ח אתניא כר' יוסי אבל מדלא מתרץ הריטב"א הכי ש"מ דס"ל להריטב"א דמסתברא דדוקא נקט ר' יוסי מי צבע אבל בחמרא מזיגא מוד' דאינו פוסל המקוה. ואל תשיביני דאדרב' דאי אנו מדמין אותו למקוה יש לאסור לשיטת הפוסקים דס"ל להלכ' גבי מקוה כריב"נ דהכל הולך אחר הורא' כיון דמרא' הקאניאק דומה למרא' היין דזה טעות דודאי באיסורין לא אזלינן בתר המראה גם לריב"נ ובכל התור' כילה קי"ל דאין היתר מצטרף לאיסור לבד באיסורי נזיר ואם נפל היתר לתוך איסור אע"פ שמראהו כמרא' האיסור ג"כ לא מצטרף ורק במקוה ס"ל לריב"נ הכי ולא באיסורין דבאיסורין העיקר הוא הטעם ולא הורא' אלא אנו הכי קאמרינן דכמי דס"ל לרב אליבא דריב"נ דאזלינן במקוה בתר מראה דחשיב שינוי מ"מ יש חילוק בין היכי שנשתנ' ג"כ שמו דמעיקרא ובין היכי שלא נשתנ' שמו דמעיקרא כן הכא נמי באיסורין דאזלינן בתר טעמא יש מקום לומר דבעינן נמי שע"י השינוי ישתנה ג"כ שמו דמעיקרא ואולי זהו מטעם גזרה דכיון דג' לוגין שאובים הוא מדרבנן גזרו חז"ל גם בזה כדי שלא נטעה בכך וכן ה"ה באיסורים מצינו בפוסקים דחמץ שמו עליו אבל פשיטא שענין דמיון של המראה לא מעלה ולא מוריד באיסורים כלל: והנה בעת למודי עמדתי בקושיא אהא דפריך הש"ס והא מיבעי' בעי לה רב פפא רב תני חסר קורטב ברישא כו' או דלמא רב לא תני חסר קורטוב ברישא כו' הא בסמוך אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע' לי הא שמעתא א"ל אביי את אמרת לן ניהלה והכי אמרת ניהל' רב לא תני חסר קורטוב ברישא ור' יוחנן אסיפא פליג ורב דאמר כדברי הכל א"כ יותר הו"ל לפרוך אדרבא ממימרא דאביי משמי' דרב יוסף ואי רבא לא שמיע לי' הא דאביי מה פריך מר"פ. גם למה לא פריך ארב פפא מהך מימרא דאביי משמי' דרב יוסף דרב לא תני חסר קורטב ברישא וזה תמוה מאוד ולא מצאתי בערי מי שמעורר בזה: ומה שנרא' לי בישוב דבר זה עפ"י מה דאיתא בנדרים נ"ה א' עובדא דהתם דרב יוסף אקפיד עלי' דרבא שמע רבא אתא לקמי' במעלי יומא דכפורי אשכחיה לשמעי' דהוה מזיג קמי' כסא דחמרא א"ל הב לי דאמזוג לי' אנא יהב לי' כי קא שתי' לי' אמר הדין מזגא דמי למזגא דרבא ברי' דרב יוסף ע"ש א"כ מבואר דרבא הוה רגיל למזגו מעט חמרא עם הרבה מים ורב יוסף הוה דרכו למשתא יין מזוג יותר חזק ולפ"ז הא דמשני רבא הך דרב דלא תקשי מהא דר' יוסי דמי צבע פוסל את המקוה משום דביין קורטוב בג' לוגין יין חמרא מזיגא קרי לי' זה אינו אלא במזגא דרבא אבל לרב יוסף שלא הי' דרכו למזגו רק ביותר יין לא מקרי בכה"ג חמרא מזיגא כלל אלא מים כמו מי צבע א"כ קשיא הך דר' יוסי אלא מוכח דר' יוסי פליג אריב"נ א"כ לרב יוסף שפיר י"ל דרב לא תני חסר קורטב ברישא ורב דאמר אפילו כרבנן והך ברייתא דתני ר' חייא הורידו את המקוה סבירא לי' כר' יוסי דלא אזלינן בתר המראה. לכן לא קשיא ארבא מרב יוסף רק ארב פפא דמבעי' לי' פריך מרבא דהש"ס לא ידע איך הי' מזגי דרב פפא וסבר הש"ס דרב פפא ס"ל כרבא במזג דרב פפא לא הי' אוהב לשתות יין כדמשמע משבת פ' תולין ק"מ ב' דאיתא התם ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למשתא שכרא ושתה חמרא קא עבר משום בל תשחית ומשו"ה מרב פפא שפיר קא קשיא לי' דסבר הש"ס דמסתמא ס"ל כרבא במזג וע"ז משני דלרב פפא מיבעי' לי' ולרבא פשיטא דרב פפא לא ידע דבר ברור במזג כיון דלא הי' דרכו לשתות יין ובגוף קושית הריטב"א דלמאן דסבר דלא תני חסר קורטב ברישא קשה האיך משני לי' לברייתא דתני ר' חייא נ"ל לפי הנ"ל דהא דמשני רבא חמרא מזיגא קרי' להו משום דרבא לשיטתי' דס"ל בשבת ע"ז א' דכל חמרא דלא דרי על תד תלת מיא לאי חמרא היא ומשו"ה חשיבא לי' מזג בכה"ג וא"כ הא איתא התם לחד שינויא דמודה רבא ביין השירוני דרפי ע"ש א"כ אפשר דאוקמי הך דר' חייא דמיירי ביין השירוני כמו דמתרצו התוס' שם ד"ה דאמר דקרא אל יחסר המזג מיירי ביין השירוני א"כ כפי מה דמשני התם הש"ס א"כ התם משים חזותא אבל לטעמא בעי טפי וכתבו שם בתי' כדי של יפסיד המרא' דרך למזגו על חד תרין וקשה לכאור' מהך דמכות דמשמע דקורטב יין בתוך ג' לוגין מים המרא' כנרא' יין אלא ע"כ צ"ל דלא כל היינות שוה בזה ולא כל המראות שוות בזה אלא יש חילוק בין מראה למרא'. ורב מיירי ביש שני חלקי מים ושליש יין ור' חייא מיירי בדאיכא יותר מים משני חלקים נגר היין ואתי שפיר סוף דבר הכל נשמע דכח דהיתרא שיצא מהנאין מקאוונא ז"ל שריר וקים וכדאי לסמוך עליו וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראני בתורתו נפלאות: סימן עו להרב המאה"ג דק"ק סקאליא: ע"ד שאלתי אשר במתנתו יש אנשים שרוצים לעשות מכונה פאבריקאציאן להכין יי"ש מחרצנים וזגים ועש"י רוב המה מיינות שדרכום עכו"ם בלי שום השגחה אם הוא מותר לכל השנה וגם לימי חג הפסח וכתב כ"ת שהדבר מבואר בשו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף י"ד שצריכים להיות החרצנים והזגים אחר י"ב חודש גם צריכים התמדה אך על זה מסתפק אם התמדה צריך להיות קודם י"ב חודש או אפשר להתמידן אחר עבור י"ב חודש וכתב דלפי הנראה מט"ז שם ס"ק ח' ממה שהקשה על ר"ת מחולין דף יו"ד ומתירוצו נראה אשר ההתמדה אפשר לעשות לאחר י"ב חודש עכ"ד הנה אנכי לא מצאתי שום משמעות מהט"ז שההתמדה יהא אחר י"ב חודש ומתוס' שם בע"ז ד"ה דוררדייא אדרבה משמע בהדיא שהי' רגילים לתמדן בתוך י"ב חודש אחר שנתרוקן היין חזרו ותמדו במים ותהי הנקרא תמד והנה הח"צ בתשובותיו סי' ע"ה משיב על דברי ר"ת מפרק קמא דמגילה דף י"ב ע"ב דאמרי ליה לאחשורוש זיל