מצפה אריה תנינא חלק א ריא

דרש והתקין וכתב רש"י ז"ל דרש להם המקרא והתקין שינהגו איסור לפי שעד עכשיו הי' היתר בדבר משקרב העומר שהעומר מתיר ע"ש. והענין יפלא מנין לרב נחמן בר יצחק לומר דר' יהודה טעה בדברי ריב"ז ואיך פליג על ר' יהודה בביאור דבריו של ריב"ז ובכל הש"ס לא מצינו כעין זה וראיתי שכבר תמה ע"ז הפנ"י שם: ומה שנרא' לפענ"ד בזה דהנה יש לדקדק על שינוי הלשון שיש בין מתניתין דר"ה הנ"ל אשר כן הוא במתניתין בסוכה דף ל' ע"א דאיתא התם הני שתי תקנות שיהא לולב נוטל במדינ' שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור ובמנחות דף ס"ח קתני רק תקנה אחת דמשחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור ולא קתני הך דלולב ניטל במדינ' ז' ימים. ועוד יש לדקדק במתניתין דמנחות גופא דקדוק גדול דקתני משקרב העומר הותר חדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור אמר ר' יהודה והלא מה"ת הוא אסור שנאמר עד עצם היום הזה ומפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן מפני שהם יודעים שאין ב"ד מתעצלין בו ע"ש. והנה לכאור' הא הי' להתנא למיתני הך ומפני מה קודם מימרא דמשחרב ביהמ"ק ולאיז' צורך הפסיק בנתים עם תקנת ריב"ז במה דאמר ר' יהודה: אמנם נרא' די"ל דלר"י דסבר דיום הנף אסור מה"ת אין כונתו דרק' לאחר חורבן ביהמ"ק אסור מה"ת אלא סבר דאפילו בזמן הבית דעומר מתיר אם אירע שלא היו יכולים להקריב את העומר מאיזה סיבה שיהי' כל היום אסור לאכול חדש דכיון דלא אפשר לקיים קרא עד הביאכם שוב צריך לקיים עד עצם היום הזה ועד בכלל וכן מוכח מסוגיא דר"ה דף י"ג דקאמר הש"ס עומר שהקריבו בכניסתן לארץ ישראל מהיכן הקריבוהו וכתבו בתוס' ד"ה מהיכן הקריבו ומשמע דאי לא הקריבו היו אסורין כל היום ודלא כמ"ד במנחות בפרק ר' ישמעאל דף ס"ח דאף בזמן שביהמ"ק הי' קיים האיר המזרח מתיר עכ"ל והנה ליכא שום תנא במנחות דסבר דבלא הקרבת עומר אסור כל היום אלא ר' יהוד' וא"כ מוכח בהדיא דגם בזמן הבית סובר הכי דהא כשנכנסו ישראל לארץ הי' המשכן קיים ולא הקריבו העומר משום שלא הי' להם מהיכן להביא ולהקריב א"כ ה"ה בזמן שבית המקדש קיים אלו אירע שלא הקריבו את העומר מאיזה סיבה דלת"ק האיר המזרח מתיר קודם תקנת ריב"ז ולר' יהוד' אסור כל היום. וכן נרא' כמעט בהדיא במנחות שם בתוס' ד"ה בשיטת ר' יהוד' שכתבו בסוף דבריהם ותימא מנא להו לר' יוחנן ולר"ל דפליג שום תנא עליה דר' יהוד' ואמרו אף שבזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר ולכאור' תמוה מהיכן מוכח דר' יהוד' פליג אזמן ביהמ"ק קיים הא לא אמר רק אחר החורבן אלא עכצ"ל דר"י ור"ל מודו דאליבא דר' יהוד' העומר מתיר ואם לא הקריבו העומר אסור כל היום ובחנם נדחק בעל ברכת הזבח דהתוס' דקדקו מלשון אף ע"ש: ומעתה לפי מה שנתבאר שפיר יש לישב קושית התוס' דר"י ור"ל למדו מדקתני במתניתין דמנחות הטעם דהרחוקים מותרים מפני שאין ב"ד מתעצלים בדבר אמר מאמר ר' יהוד' מוכח מזה דלת"ק האיר המזרח מתיר והבאת עומר אינו רק למצוה ומשו"ה הרחוקים מותרים לאחר חצות דממ"נ אם התעצלו ולא הקריבו את העומר הלא האיר המזרח מתיר רק לר"י יש חשש דלמא התעצלו ולא הקריבו את העומר ולהכי קתני שאין ב"ד מתעצלין בדבר דזה קאי רק אליבא דר' יהוד': ולפי האמור שפיר יש לפרש הך דאמרינן ר"י טעה כיון דבמתניתין דבמנחות מצינו הא דר' יהוד' ובמתניתין דר"ה וסוכה לא מצינו דר' יהוד' פליג הלא דבר הוא אבל כו) באמת במתניתין דר"ה ודסוכה דקתני משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינ' ז' ושיהא יום הנף כולו אסור יש לומר דתיבת משחרב בית המקדש התקין לא קאי אהא דיום הנף כולו אסור אלא קאי אהא דלולב ניטל במדינ' שבעה אבל הא דיום הכף כולו אסור הוא מדאורייתא ומשו"ה לא קתני במשנ' דר' יהוד' פליג ואמר הלא מן התור' הוא אסור ואך במתניתין דמנחות דלא הזכיר הך דלולב אלא הך דיום הנף כולו אסור לחוד ע"ז הזכיר דר' יהוד' פליג ואמר והלא מה"ת הוא אסור ודוק: ובעמדי בהאי ענינא קצת קשה לי על מתניתין דקתני שאין ב"ד מתעצלים בדבר אמאי לא ניחוש שמא נטמא העומר ואיתא במנחות דף ע"ב אם הי' עומד ומקריב מנחת העומר על גבי המזבח ונטמאת בידו אם יש אחרת אומר לו להביא אחרת ובכה"ג אפשר שלא הי' מספיקין להביא האחרת עד חצות וע' רש"י ר"ה שם ד"ה לא צריכא דאיבני סמוך לשקיעת החמה וביומא דף י"ג ע"א איתא דטומא' שכיחי ומוכח התם דאפילו לזמן מועט חיישינן לטומא' אמנם לפמ"ש התוס' שם דף ב' ע"א דמשום דכפרת כל ישראל תלוי בזה חיישינן טפי י"ל דמשום עומר לא רצו חז"ל לגזור מפני חשש טומא'. עוד יש להעיר למה יום הנף כולו אסור הא הי' לחז"ל לגזור עד הקרבת התמיד דקי"ל בפסחים דף נ"ח עליה השלם כל הקרבנות כולם ואולי י"ל דדוקא קרבנות אבל מנחות יש להקריב גם אחר התמיד דאפילו חטאת העוף היו מקריבין אחר התמיד שאין למזבח אלא דמה כדאיתא בפסחים שם. ואפשר דשאני מנחות דאיכא הקטרת הקומץ ולא מצאתי דבר זה מבואר ולא ראיתי מי שעורר בזה אמנם לפמ"ש התוס' בר"ה שם ע"ב ד"ה משקלקלו דעשה דרבים דוחה לעשה דהשלמ' ומקריבין מוספים א"כ מקריבין עומר ג"כ אחר התמיד וצ"ע: סימן עה בדבר הקאניאק שנעש' מפסולת יין של סתם יינם אי מותר או אסור שהעולם נהגו בו היתר וגם בהיותי נתאכסן אצל גיסי המנוח הרב המפורסם ירא ושלם ר' מרדכי פינקעלשטיין ז"ל בבריסק הגיד לי כי ראה מכתב הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל מקאוונא שכתב להתיר לשתות הקאניאק. ע"כ אמרתי לעיין בזה וזה החלי בעזר הש"י: הנה איתא בשו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעי' כ"ד אגוא"ה אדריינט"י של עכו"ם אסור בהנא' וכ' בהגה"ה פי' דבריו יין שרף שעושין מיין נסך אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו. ועי' בפ"ת שמביא את הצ"ל סי' ע"ה דה"ה היין שרף שנעש' מחרצנים וזגים של עכו"ם ולא כאשר מגידים המון עם כו' (היינו שהבע"ב אמרו שנוהגים בזה היתר) שאין חילוק בין הנעשה מיין נסך ובין הנעשה מחרצנים וזגין ע"ש דפשיטא להצ"צ דיש ג"כ לאסור הקאניאק שעושין מסתם יינם. אמנם מה דפשיטא לי' לבעל צ"צ מיבעי' לי טובא דמה שכתב הצ"צ דזהו מתניתין מפורשת החרצנים והזגים של גוים אסורים כו' א"כ דין אחד להם עם מה שנעש' מיין נסך. דבריו צודקים בזה אבל י"ל דזה דוקא ביין שרף שעושין מיין נסך היינו שהגוים עושין יין שרף מיין נסך ולהכי אסור משום דחשיב כאיסור עצמו וכן איתא בש"ס ע"ז כ"ט ב' דפריך אהא דקתני במתניתין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחילתו יין פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסוריה. ומשני רב אשי הא אתא לאשמוענין דחומץ שלנו ביד עכו"ם א"צ חותם בתוך חותם ע"ש וכן איתא התם בגמרא גבי יין מבושל. והנה לכאור' יש להקשות דמאי פריך פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסורי' וכן