מצפה אריה תנינא חלק א רי

שם בב"מ ד"ה זו קבורה שבמחכ"ת שגג בזה. והנה ראיתי להט"ז או"ח סוף הלכות ת"ב סי' תק"ס סעי"ק ו' שבתוך דבריו כתב דהכנסת כלה נחשב בדברים שאין להם שיעור ע"ש ותמיה לי טובא היכן נחשב בדברים שאין להם שיעור הכנסת כלה ואי נימא דהוה בכלל גמ"ח כמו שנראה מהירושלמי פ"ק דפאה דבש"ס דידן לא משמע כן כמ"ש למעלה מש"ס דסוכה הנ"ל ועוד הירושלמי נמי לא מיירי התם אלא לענין דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב אבל לא לענין דברים שאין להם שיעור דמיירי ברישא דמתניתין דפאה דאין כונתו לענין מתן שכרן לעוה"ב אלא לענין עשיית המצוה אין לה שיעור: תדע דהא הש"ס פריך אדרב. יוסף וכל מצוה מי יש לא שיעור והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו' ולא פריך אמתניתין דפאה משום דמתניתין לא מיירי במתן שכרן לעוה"ב דלענין מתן שכרן לעוה"ב אין שיעור לכל המצות כמו דקתני במתניתין שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ואיתא במדרש רבה סדר תצא פרשה ו' כיבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים וכו' והקלה שבקלות שילוח הקן ומתן שכרה אריכות ימים ע"ש וראיתי בר"ש פ"ק דפאה שהקשה אמאי לא תני במתניתין שם ביקור חולים דאין לו שיעור והביא הש"ס דנדרים הנ"ל ותירץ דהוה בכלל גמ"ח דאיירי בגמ"ח דגופו כדאמרינן בירושלמי הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור כדאמרינן בכתובות דף כ' באושא התקינו המבזבז בזבז יותר מחומש ועיין ברש"י ובתוי"ט דהיה רק תקנת חכמים אבל בחידושי הגר"א ז"ל כ' דהוה מדאורייתא ומטו לה מירושלמי שם להלן דאיתא גבי מעשה בר' ישיבב שעמד וחלק את כל נכסיו כך היתה הלכה בידם ושכחוהו ועמדו חכמים והסכימו על דעת הראשונים כו' כמה שנאמר למשה מסיני ע"ש ומידי דעסיקנא בהאי ענינא ראיתי בסידור הגאון ר"י יעב"ץ שהביא שם לתמוה על מה שכ' בסידורים אלו דברים שאדם עושה ואוכל פירותיהן כו' וע"ז שפך חמתו עליו על מה ששינה הגירסא דקתני במתניתין אדם אוכל ולא קאמר עושה ובמחכ"ת לא ראה כי בקידושין דף מ' איתא הגירסא הלזו אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל כו' ובחנם הרבה כעס וחמה על מסדר התפלה ע"ש]: ובגוף הדבר ע' ס' מחנה אפרים הלכות צדקה סי' י' דהא דבני העיר יכולים לשנות זו דוקא כמו בקופה ותמחוי דאין נ"מ כלל לעניים השינוי הלזו דבני העיר יחזרו ויגבו מעות אחרים לפרנסתם אבל היכא שיש נ"מ לעניים אינם יכולים לשנות ע"ש והוא ג"כ על דרך שכ' הש"ך לחלק בין דבר קבוע לדבר הבא דרך מקרה דכשבא דרך מקרה מסתמא יהיה הפסד לעניים לכן אין ביד בני העיר לשנות: אך לכאור' יש לדחות דהא ז"א אלא בעניים ידועים כמו דמבואר התם אבל בית החולים הא הוי כמו עניים שאינם מבוררים ועדיין לא זכו בהמעות א"כ הא הרשות ביד הגבאים לשנות אבל לדעתי גם זה ליתא דעד כאן ל"א דאם נדר לעניים סתם חשובים אינם מבוררים רק אם הבריר' ביד הגבאי ליתן לאיזה מהם שירצ' ולאחרים לא יתן אבל אם קצוב שיתן לעניים הללו בכל שבוע חשוב כמו דקיץ וע' שטמ"ק ב"ק ס"פ החובל. א"כ בית החולים בעיר הזכות הוא לכל עניים בעיר שיקבלו אותם שמה בעת חוליים ר"ל חשיב כמבורר ששייך לכל בני העניים וע"ש ריש פרק השותפים שכתב דחצר השותפים שיש לכל א' חלק בו רק שאין הזמן להשתמש בו מבורר בכה"ג אמרינן יש ברירה שעיקר הדבר מבורר שהוא חצר השותפים אלא שאין מבורר באיזה זמן ישתמש בו ע"ש א"כ בית החולים נמי דרך בני אדם להיות חולים לפעמים ומצטרכים לרפוא' רק שאין הזמן מבורר לכן שפיר מצינו למימר דכבר זכו בו העניים בהמעות הללו שיעשו מזה בית החולים וכל שכבר זכו בהו והוי דרך מקרה אין ביד בני העיר לשנות לצדקה אחרת: וע"ד שהעיר כ"ת אי יש לחלק בין גבאי לאדם אחר והביא מ"ש האו"ת בסי' קכ"ה ובנוב"י מהד"ת הנה באמת דבר זה נפתח בגדולי הראשונים ז"ל שבעה"מ והמלחמות בפרק שור שנגח דו"ה גבי ההיא גברא דתקע לחבריה כ' שהרי זה נעשה גבאי להקדש (ושוב אין לשנותן) ע"ש ומבואר בדבריו אעפ"י דזה התוקע הי' אדם אחר מ"מ נעשה כמו גבאי לזכות לעניים. וכבר עמד על מדוכה זו המחנ' אפרים סי' י"א והרחיב הדיבור מאוד בזה והביא ג"כ להוכיח ממ"ש רש"י ז"ל בקדושין דף ב"ז ע"א גבי איבעיא שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ורצה הש"ס למיפשט מהא דמעש' בר"ג וזקנים שהיו באים בספינ' ואמר עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכ' בו לעניים ודחה הש"ס שאני רע"ק דיד עניים הוא וכ' רש"י ז"ל הואיל וגבאי צדקה של עניים הי' הרי הוא כידן ע"ש הרי דלא איצטריך הטעם דגבאי הי' אלא משום דלא תהא כשדה לאחד ומטלטלין לאחר הא בלא"ה לא צריכינן למימר דגבאי הי' אלא אפילו אדם אחר נמי זכ' לעניים: אך לפענ"ד ראיה זו יש לדחות ולומר דבאמת תליא בזה דאי נימא דשדה לזה ומטלטלין לאחר נמי קנה. ולכאור' איזה סברא יש בזה ועכצ"ל דיד הזוכה חשיב כמו יד שזוכה בשבילו דזכי' מטעם שליחות ושלוחו של אדם כמותו ואפילו כשזוכ' לאחרים עיקר הזוכה הוא השליח כמו דאיתא בקדושין דף מ"ג ע"א כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הו"ל כגופו וכן איתא בב"מ דף צ"ו ע"א ע"ש הרי דיש סברא לומר דשלוחו חשיב כמו הוא בעצמו ובעל דבר ולהכי סברת הש"ס דיש תורת אגב גם כשמקנ' שדה לא' ומטלטלין לאחר שע"י הקנין שעושה זה בשדה יהא מהני ג"כ שיזכ' לחבירו המטלטלין. א"כ י"ל דכ"כ אלים כח הזוכה לזכות עבור עניים אע"פ שאינם מבוררים ומאליו נעשה גבאי אבל אי נימא דשד' לא' ומטלטלין לא' ל"מ דלא אלים כח הזכי' כ"כ למיהוי כבעלים גופא גם לענין זה לא אלים כחו למיהוי תורת גבאי למיחשב כיד עניים רק גבאי קבוע ידו כיד עניים אבל אדם אחר לא וכיון דההיא איבעיא לא איפשיטא בש"ס עיין בחו"מ סי' רמ"ב דהוי ספיקא דדינא גם באדם אחר אי יכול לזכות לעניים שאינם מבוררים והוי ספק דזה בזה תליא ויש לי הרהורי דברים הרבה בזה בסוגיא הנ"ל אמנם אכמ"ל וגם לא הדברים בכור לכן אקצר ולא באתי אלא לעורר: ושוב הביא שם המחנה אפרים בשם המהריט"ץ שכתב דבעינן גבאי קבוע אבל לא אדם אחר ע"ש עכ"פ חזינן דכבר איפלגי בזה גדולי הקדמונים ז"ל אך בעובדא דידן ראיתי במכתבו שכ' שזה שהושלש אצלו סך הכסף הוא ג"כ א' מטובי העיר א"כ בודאי חשוב כמו גבאי קבוע וכבר זכו בהו עניים ואין לשנות הנלפענ"ד כתבתי וד' יהיה בעזרי לבל אכשל בדבר הלכה חלילה ונעלה במסילה מעלה מעלה דוש"ת בלונ"ח: סימן עד בר"ה דף ל' ע"א במתניתין בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור ומפרש הש"ס משום גזירה מהרה יבנה בהמ"ק רב נחמן בר יצחק אמר ריב"ז בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל ופריך והא מיפלג פליגי עליו דתנן משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור אמר ר' יהודה והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה התם ר' יהודה הוא דקא טעי איהו סבר ריב"ז מדרבנן קאמר ולא הוא מדאורייתא קאמר והא התקין קתני מאי התקין