מצפה אריה תנינא חלק א רט

מש"ח כיון דסתם אבר יש בו כזית בשר. אמנם רש"י ז"ל שם בד"ה ובשר בשדה כתב וז"ל משמע שפירש ממקומו זהו בשר מן החי מבואר דדוקא שניתק מהאבר אבל אם הוא עם האבר לא נקרא בשר וליכא על הבשר לבדו איסור בשר מה"ת ולפי דבריו לא קשה כלל קושי' התו' דאם נטרפ' עם יציאת רובא ולא חל איסור אמה"ח. גם איסור בשר מן החי ליכא אחרי דלא נפרש מן האבר ולהכי שפיר קאמר הש"ס אכל אבמה"ח ובשר מן החי היינו שהבשר אינו עם האבר אבל על הבשר שהוא עם האבר גם לר' יוחנן אינו חייב אלא אחת ודוק: סי' עג לכבוד הרב החריף מופלג בתורה וכו' מוה' מנחם מענדל נ"י: מכתב כ"ת קבלתי ולאשר אין ברצוני למשוך תשובתי הנני להודיע חוות דעתי העני' בדרך קצרה אף במקום שכבר האריכו בזה גדולי הפוסקים ז"ל כאשר כל יקר ראתה עין מעלתו בשו"ע יו"ד סי' רנ"ו וסי' רנ"ט והציע כ"ז במכתבו אלי והראה פנים מסבירות להלכה ולפענ"ד יפה אשר דיבר כי אין לשנות כסף המושלש לבנין בית החולים לעשותם תיקון בית עלמין ואך את זה אמרתי לבאר הנרא' לפענ"ד. מה שכתב כ"ת כי לפי המבואר בסי' רנ"ט אין לשנותו רק למעליותא וכפי מ"ש הש"ך דלא תקשה מהך דסי' רנ"ו דרשאין בכי העיר לשנותן אפילו לדבר הרשות משום דכאן הוי דרך מקרה ולא בקביעות. לדעתי בלא"ה יש לחלק הך דסי' רנ"ט מנ"ד דהתם הדברים אמורים במעות שנתנדבו לצורך בהכ"נ או ב"ע ואח"כ רוצים לשנות לת"ת או בהמ"ד דזה וזה המה צרכי קהלה הן לעשירים והן לעניים וכל אפין שוין בזה בכה"ג תליא דלמעליותא יכולים בני העיר לשנות אבל בנ"ד שהמעות הושלשו לבנין בית החולים דזהו רק לצורך עניים שהעשירים אין דרכן לילך להתרפאות שמה כי מתרפאים המה בביתם אין לשנות לצורך ב"ע אשר בענין זה שוים המה העשירים ועניים דקטן וגדול שם הוא וא"ל דלאחר מיתה הכל המה בכלל עניים דז"א דהא מוטל על יורשיהם לכבדם במותם ובודאי מחויבים לסייע לזה ואם יקחו ממעות הנ"ל הלא מרוויחים גם העשירים וזה לא יתכן: גם נ"ל פשוט דבית החולים יותר למעליותא מתיקון בדק ב"ע ובש"ס בשבת ריש פרק מפנין דף קכ"ז קחשיב בין ששה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ביקור חולים ולא קא חשיב הלוית המת [וצ"ע על הא שסידרו בתפלה באלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז הכנסת כלה והלוית המת אשר ליתא בש"ס] ובשלמא הכנסת כלה משמע מירושלמי פ"ק דפיאה דהוי נמי בכלל ג"ח אבל הלוית המת לא ידעתי מנ"ל ומצאתי בשו"ת רש"ל סי' ס"ד העיר בזה ואפילו למה דקחשיב בסידור בה"ת נמי הלוית המת דמשמע דכי הדדי נינהו כמו ביקור חולים ז"א אלא ביקור חולים כמו לילך לבקרם ולשמשם אבל לסייע להם במעות להאכילם ולרפאותם פשיטא דעדיף טפי כמו דאיתא בסי' רמ"ט סט"ז דמצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים עדיף ממצות ביהכנ"ס ועיין בהגהת יד שאול שלימד מדברי המחבר דהוי במדריגה אחת עם ת"ת ואדרבה דזה הוי פיקוח נפש דעדיף מכל המצות ע"ש: שוב האיר ד' את עיני בש"ס ערוכה בב"מ דף ל' ע"ב דאיתא התם דתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילת חסדים ילכו זה ביקור חולים בה זה קבורה ופריך הש"ס ביקור חולים היינו גמ"ח ומשני לא נצרכה אלא לבן גילו ותו פריך קבורה היינו גמ"ח ומשני לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו ע"ש א"כ יש לומר דהלוית המת הוא ג"כ שייך בגמ"ח כמו קבורה וכיון דמשני הש"ס בפרק מפנין הני בהני שייכי כמו כן י"ל ג"כ אהלוית המת אבל זה דוחק דא"כ יקשה אהא דר' יוחנן דקא פרט ביקור חולים ולא קא פרט הלוית המת ועוד דאיתא בסוכה דף מ"ט ע"ב דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב ומה ד' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת וכו' משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת וכו' זו הוצאת המת והכנסת כלה ע"ש א"כ מוכח דהוצאת המת והכנסת כלה אינה בכלל גמילות חסדים והנה ר"י ז"ל פירש שני פירושים פירוש הא' דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל ולפ"ז פשיטא דבכלל זה הוא ג"כ הלויית המת ופירוש השני אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ולפי פירוש זה י"ל דהלויית המת אינו בכלל הוצאת המת אלא קבורה גופא הוא הוה הוצאת המת אבל א"כ יקשה דבסוכה נרא' דהוצאת המת אינו בכלל גמ"ח ובב"מ פריך הש"ס קבורה היינו גמ"ח וצריך לומר כמי דמיירי בזקן ואינו לפי כבודו כמו דמשני הש"ס בב"מ: אבל אי קשיא הא קשיא לי למה לא משצי הש"ס אהא דפריך ביקור חולים היינו גמ"ח בזקן ואינו לפי כבודו כמו דמשני בתר הכי אקבורה אמנם אי נימא. דקבורה עדיף מביקור חולים שפיר ניחא דלא הוה מצי למימר גבי ביקור חולים דאתי לזקן ואינו לפי כבודו דא"כ קשה קבורה הייני גמ"ח ואין לומר לזקן ואינו לפי כבוד דלזה לא צריך קרא דהשתא ביקור חולים מחויב זקן ואינו לפי כבודו כ"ש קבורה להכי משני גבי ביקור חולים לא נצרכה אלא לב"ג וגבי קבורה לזקן ואינו לפי כבודו א"כ לפ"ז מוכח דקבורה עדיפא מביק"ח: אמנם באמת מצינו בנדרים דף ל"ט ע"ב תניא בק"ח אין לה שיעור מאי אין לה שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה ופריך אביי וכל מצות מי יש לה שיעור והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו' אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן וכ' השטמ"ק שאם הוא אדם גדול לא יאמר איך אלך אצל קטן ממני ויתחלל כבודי בזה ודאי אין לה שיעור ואפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן ולפ"ז שפיר ניחא דסוגיא דב"מ דקאי לפרש הא דתני רב יוסף לא מצי הש"ס למימר דבק"ח אתי לזקן ואינו לפי כבודו דהא איהו בעצמו ס"ל דאין לה שיעור הוי פירושא דמתן שכרה אין לה שיעור ולא ס"ל בגדול אצל קטן א"כ י"ל דזקן ואינו לפי כבודו פטור מביקור חולים אבל לאביי דקא מפרש דאין לה שיעור היינו אפילו גדול אצל קטן שפיר מצי לפרש הך דרשה דאת הדרך בזקן ואינו לפי כבודו אבל מלישנא דהש"ס דנקט סבר רב יוסף למימר משמע דהדר ביה רב יוסף לגבי אבת ואיהו נמי ס"ל בתר הכי כאביי דמפרש בגדול אצל קטן והנה השטמ"ק כתב עוד בנדרים שם אפילו גדול אצל קטן אע"ג דבהשבת אבידה פטרה תורה זקן ואינו לפי כבודו הכא חייב שהרי מצינו בהקב"ה שביקר אברהם ע"ש ולפ"ז שפיר ניחא הא דלא אמר הש"ס בב"מ אצל בק"ח זקן ואינו לפי כבודו דע"ז לא צריך קרא דהא שמעינן ליה מהקב"ה שביקר את אברהם ולפ"ז יש הוכחה דבק"ח עדיפא מקבורה מדאיצטריך גבי קבורה בזקן ואינו לפי כבודו ולא ילפינן מבק"ח: ודרך אגב הנני להעיר כי מוכח מדברי השטמ"ק הנ"ל דגבי בק"ח חייב זקן ואיני לפי כבודו מצד הדין דלפנים משורת הדין גם באבידה חייב כדאיתא שם בב"מ דר' ישמעאל בר' יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד והא דאמרינן התם גבי הלויית המת דחייב בזקן ואינו לפי כבודו ג"כ הוא מצד הדין דרבי קרא ועיין בהגהות מהר"צ חיות