מצפה אריה תנינא חלק א רח

הנאתו דלא גרע מכ"ש והובא גם בספר דרוש וחידוש לרע"א שם בסוגיא דלדעת הרש"ל ה"ה לר"ש דס"ל אין בגידין בנות טעם חייב בגיד הנשה אפילו שלא כדרך הנאתו כיון דליכא בו דרך הנאתו ע"ש א"כ לחייב נמי באבר מן החי שלא כדרך אכילתו כיון דגידין ועצמות בלא"ה לא שייך כלל אכילה ובשר לא הוי רק משהו א"כ אמאי לא נימא דגם שלא כדרך אכילה נמי חייב דמשהו בשר מיהו איכא ובהדי' מוכח מתוס' פסחים שם כ"ד ע"ב ד"ה פרט דאינו חייב אלא כדרך אכילתו שהקשו מהך דאכל צפור טהורה בחי' בכ"ש עי"ש והא הש"ס בחולין ק"ב ע"ב מוקי לה במשהו בשר גידין ועצמות א"כ שפיר י"ל דעכ"פ לא גרע ממשהו ומשו"ה חייב אפילו שלא כדרך אכילתו ואפשר לחלק דהכא שאני דבעינן האי משהו לצרף לכזית משא"כ לר"ש דלא בעינן לצרף הך כ"ש כלל. אבל גם זה דוחק וצע"ג: ס' עב הנה ראיתי בספר ברכת רצה סי' נ"ג שהעיר דאמרינן בביצה דף כ"ה אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט' נשחט' בחזקת היתר עומדות עד שיודע לך במה נטרפה הא באיסור בשר מן החי פליגי ר"י ור"ל בחולין דף ק"ב דלר"י אבר מן החי נלמד מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר ובשר מן החי מקרא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ור"ל סבר דאבר מן החי ובשר מן החי שניהם נלמדו מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר ואם אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפ' לר"ל לוקה שתים ולר"י אינו לוקה אלא אחת ובתוס' ד"ה שאין כתבו דחצי זית בשר מן החי וחצי זית בשר מן הטרפ' לר' יוחנן מצטרפין לחייב מלקות ע"ש א"כ בספק טרפה אמאי לא נימא ג"כ דבחזקת איסור בשר מן החי עומדת כיון דיש על שניהם לאו אחד דהוי טרפה ממש וכתב דזה תליא אי אמרינן דבהמ' בחייה לחתיכת בשר עומדת או אמרינן דלאו לחתיכת בשר עומדת אשר רבותינו בעלי התוס' נתחבטו שם בדבר הזה ע"ש: והנה מה שכתב מו"ח ז"ל בשם התו' ד"ה שאין דלר' יוחנן מצטרף חצי זית בשר מן החי וחצי זית בשר מן הטרפ' אנכי לא אדע האיך למד דבר זה מדברי התו' ונרא' דכונתו ממ"ש התו' וז"ל ויש לדחות כגון שאין באבר זה כזית בשר כו' והא דחייב משום טרפה היינו כשלקח בשר מטרפ' אחרת והשלים לכזית ודוחק כו' ע"ש ולא אבין הא התו' קאי לפי אוקומת' דהש"ס דנטרפ' עם יציאת רובא א"כ הוה טרפה ממש ולא מחמת, שם איסור בשר מן החי והנה לכאור' אפשר לומר דגם לר"י אינם מצטרפים יחד חצי זית בשר מה"ח וחצי זית טריפה משום דהמה שני שמות דבשר מה"ח הוא משום בשר בשדה וטריפ' כמשמעו כמ"ש רש"י ז"ל ולאכילת בשר מן החי צריך התרא' מקרא דבשר בשדה ולאכילת טרפה צריך להתרות מקרא דטרפ' כמו גבי נזיר דכתיב וכל משרת ענבים לחים ויבשים מחרצנים ועד זג לא יאכל לר"ש לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה ע"ש אלמא דבלא קרא הוה אמרינן דאינם מצטרפים אע"ג דבלאו אחד נאמרו: אמנם ראיתי בספר מנחת חינוך בפרשה בא מצוה ז' בנא ומבושל דדעת הרמב"ם ז"ל דאם אכל שניהם כאחד אינו לוקה אלא אחת ולדעת הרמב"ן ז"ל לוקה שתים כיון שהמה שני פרטים ונסתפק הוא ז"ל אם אכל חצי זית נא וחצי זית מבושל להרמב"ם אם המה מצטרפים למלקות והביא ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק ה' דנזיר דאיסורי נזיר מצטרפים והניח הדבר בצ"ע. ואנכי לא אבין דבריו הו בנזיר דף ל"ג ע"ב יש לנו ריבוי ע"ז דמצטרפים כל איסורי נזיר זה עם זה אבל בלא ריבוי גם גבי נזיר לא היו מצטרפים אף שבלאו אחד נאמרו אך מ"ש רש"י ז"ל דבשר מן החי הוא מבשר בשדה וטרפ' כמשמעו נרא' דדבר זה תליא בפלוגתא בין הרמב"ם והרמב"ן ז"ל הנ"ל דלשיטת הרמב"ן דשני פרטים חייבים מלקות על כל פרט ופרט אי אפשר כלל לומר כפי' רש"י דבשר בשדה הוא בשר מן החי וטרפ' כמשמעו דא"כ הו"ל שני פרטים והי' צריך לחייב שתים והש"ס קאמר בהדיא דאם אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפ' לר"ל חייב שתים ולר"י אינו חייב אלא אחת: והנה הרמב"ם בפרק ד' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ז כתב וכן אם קיבץ חצי זית מנבלת בהמ' טהורה וחצי זית מן הטרפ' או חצי זית מבשר נבלה וחצי זית מבשר מן החי הטהור' ואכלו לוקה ובלח"מ כתב הטעם דטרפ' תחלת נבלה היא ועי' בספר מנחת חינוך דבש"ס דמעיל' לא נמצא מזה כלל ואולי הוא בספרא ע"ש ואלו הייתי כדאי הייתי אומר פשט דברי הרמב"ם ז"ל אינו כמו שסברו המה ז"ל דחצי זית נבלה מצטרף עם חצי זית טרפ' או עם בשר מן החי דיש לתמוה מאין להרמב"ם דבר זה וגם מה זה ענין למה שהתחיל כל הנבלות מצטרפים זה עם זה אלא כונתו שאם קיבץ חצי זית נבלה עם חצי זית מטרפ' שמתה דהוי נמי נבלה דלוק' משום נבלה דאיסור נבלה חל על איסור טרפה כמו שמבואר בתוס' חולין דף ל"ב ע"א ד"ה ורמינהו וכן סובר הרמב"ם דבבשר מן החי נמי משכחת לה שיהי' חייב תרתי משום נבלה ומשום בשר מן החי' שהרי בחולין דף קכ"א ע"ב פליגי חזקי' ור' יוחנן בשחט בו שנים או רוב שנים דחזקי' סבר אינה לאברים ור"י סבר ישנן לאברים וקאמר הש"ס נקיט דר"י בידך דתני רב אושעי' כוותי' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות מלכים הלכה י"ב השוחט את הבהמ' אפילו שחט בה שני סימנים כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לב"נ משום אבר מן החי ובפרק ג' מהלכות שחיט' הלכה י"ט פסק דפסוקת הגרגרת ונקובת הושט הוה נבלה מחיים וכמ"ש התב"ש והראש יוסף דפירושו דהוה נבלה לענין מלקות אבל לא שתהא מטמא' מחיים ע"ש א"כ צריך להיות נמי דאם תלש ממנה בשר בעוד' מפרכסת חייב שתים משום נבלה ומשום בשר מן החי להכי כתב הרמב"ם דחצי זית נבלה וחצי זית בשר מן החי היינו בשר מן החי מבהמ' שנפסק' הגרגרת או ניקב הושט שתלש בעודה מפרכסת מצטרף לחייב משום נבלה: תדע דכן הוא דאיך נימא דטרפ' עלמא מצטרף לחצי זית נבלה דלוקה הא אין מלקות בלי התראה בלאו שלו ובחצי זית נבלה וחצי זית טרפה אי אפשר למילקי עלי' דבמאי מתרין כיון דנבל' צריך להתרות משום לאו דלא תאכל כל נבלה ובטרפ' צריך להתרות בו בלאו ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכיון דלא אפשר להתרות בלאו הכתוב בו איך אפשר לחייב מלקות וכן גבי נא ומבושל שמסתפק המנחת חינוך אם אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה ג"כ לא אבין איך אפשר להצטרף לענין מלקות דבמה מתרין בו אך אפשר כיון דבלאו אחד הוא שפיר מתרין בו אבל נבלה וטרפ' שלא נאמרו בלאו אחד אי אפשר כלל לומר שיהיו מצטרפין כשאכל מכל אחד חצי זית שיהא חייב מלקות. שוב ראיתי בתבואות שור בסי' ל"ג ס"ק ה' דאי נתנבל' בשחיט' וחתך ממנה אבר בשעה שהיא מפרכסת חייב אתרווייהו משום נבלה ומשום אבר מן החי וכן משמע מהש"ך יוריד סי' כ"ז ס"ק ב' והנאני שכוונתי לדעתם הרמה: אך גוף דברי התו' לא זכיתי להבין דמדכתבו ודוחק משמע דסתם אבמה"ח יש בו כזית בשר א"כ למה צריך הש"ס למימר אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר"י חייב שתים ולר"ל אינו חייב אלא אחת הא מצי למימר באכל אבמה"ח לבד דלר"י חייב שתים משום אבמה"ח ומשום בשר