מצפה אריה תנינא חלק א רז

בימי משה לא הוי אשתמיטתי' ליה דברי הש"ס קידושין דף י"ב שהבאתי למעל' דקאמר וכ"ת ה"מ בדורו של משה מבואר בהדיא בגמרא דפרוטות הוי בימי משה והא שכתבו התוס' דלא הוי פחות מדינר או ממעה היינו מטבעות של כסף אבל פרוטות של נחושת הוי. ומעתה שוב לא קשה דמנ"ל לשער בחצי שעורה דכיון דכסף דקרא הוא ממון כמ"ש הריטב"א שהבאתי וקי"ל לחז"ל דמטבע הקטנה בימי משה הי' אחד משמנה באיסר האיטלקי שהוא אחד מקצ"ב בדינר מש"ה אמרו חז"ל דשיעור פרוטה הוא חצי שעורה דהיינו שמינית שבאיסר. ומ"ש שם עוד דכיון דכסף דקרא, אינו מתכות כסף אלא שם ממון וכו' ואם פחות מחצי שעורה הוא שוה טובא מדברים אחרים נמי ראוי להיות קידושין עכ"ל דבריו אלו אין להם שחר דהמעיין יראה דלא שייך כלל למימר הכי דהרי עיקר המטבע הוא כסף וכל הדברים שבעולם נישום לפי המטבע של כסף ולא שייך כלל לומר בכסף יוקרא וזולא כי הכסף לעולם עומד במצב השוה רק אם יתנו בעד כסף דברים הרבה לא חשיב כי הכסף נתיקר אלא הוזלו שאר דברים. ואפילו אם יתנו כור חטים בעד פחות מחצי שעורה של כסף חשיב הכור חטים פחות משוה פרוטה ואין האשה מקודשת בכיר חטים. לכן חשיב כל הדברים פרי לגבי כסף וכן אמרו בפ' הזהב אפילו דהבא לגבי כספא פרי הוי ע"ש וזה פשיט וברור: עוד יש לי דברים בסוגיא דקידושין בהא דפריך התם הגמרא והרי טענה דכתיב כי יתן איש אל איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ותנן שבועת הדיינים הטענה שתי כסף ומשני התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וע"ש ברש"י ז"ל שהביא פירוש בשם רבותיו דמטבע צורי ליכא פחות מדינר ומשו"ה מקשה הגמרא דאשכחן הכא שהטענה שתי כסף דהיינו שתי מעות ולדידי קשיא ביה טובא חדא דא"כ כל כסף האמור בתורה דינר הוא האיך אתיא ליה הך היקשא ומפקיה ליה הא אתיא היקשא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים. ועוד וכו' והא אמרינן התם יצאו כלים למה שהן ועוד הא בהדיא אמרינן התם איפכא מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב עכ"ל והתוס' כתבו וז"ל שכן נרא' לי כמו שפירש בשם רבותיו וכו' וע' בדבריהם שנדחקו לישב: ומה שנרא' לפענ"ד לישב דהנה הקצה"ח בסי' פ"ח הקשה שלפי מ"ש התוס' דמטבע חשוב כלי א"כ למה בעינן שתי כסף דווקא הא בכלים גם בשני מחטין חייב וסיים בצ"ע אך באמת י"ל דנהי דמטבע חשוב כלי מחמת שקונין בהם כל דבר מ"מ לא מקרי כלי חשוב וגבי חליפין הא בעינן כלי חשוב דווקא וע' בנה"מ שם. ומעתה שפיר י"ל לדעת רבותיו של רש"י דבאמת הי' אפשר לומר דהא דשתי כסף חייב אינו מטעם דמקרי כסף רק משום דשתי מעות חשיבי שתי כלים. אך לפי' הס"ד דלא ידע האי היקשא דבכלים נמי בעינן דבר חשוב לא הי' אפשר לומר כן דאי נימא דחייב בשתי כסף מטעם דהוי שתי כלים לסגי נמי שתי פרוטות דג"כ מיחשיב לכלים ולמה בעינן דוקא שתי מעות אבל לבתר דמשני הגמרא דאמרינן מה כלים שנים וכו' ומה כסף דבר חשיב אף כלים דבר חשיב שוב איכא למימר דחיובא דשתי כסף היא מצד דמקרי כלים ומ"מ בעינן דוקא שתי כסף ולא סגי בשתי פרוטות דהא בעינן כלים חשובים והני לא חשיבי כלים חשובים ואף דשני מחטין נמי חייב היינו דכלי ממש חשוב מחמת מלאכתן אבל בשתי פרוטות דחזיא לינשקולת לא חשיב מלאכה חשובה ומשו"ה בעינן שתי כסף חשיבי מצד השיווי. ולפ"ז י"ל דמה כסף שהוא כסף צורי דבר חשוב אף כלים דבר חשוב. ישוב אמרינן מה כלים שהוא חשיב חייב אף כסף נמי שהוא חשיב היינו אף דלא מצינו למחייביה מטעם כסף כגון שתי מעות דלא הוי כסף צורי מחייבינן ליה מתורת כלים ודו"ק: ובגוף קושית הקצה"ח נרא' לי כיון דאנן קי"ל בכל דוכתא דשוה כסף ככסף ובע"ח כור יוכל לסלק בשוה כסף דקי"ל ישיב לרבות שוה כסף ככסף ואע"ג דהיכי דיש ללוה מעות צריך לסלק ליה בזוזי דוקא מ"מ אינו לעיכובא דהרי אין אנו משביעין אותו ע"ז כשטוען שאין לו מעות כמבואר סי' ק"א וגם הב"ד מגבי' למלוה עבור החוב בשומא א"כ ל"ח כפירת כלים כיון שאילו הי' מודה לו הי' מסלק לו בשוה כסף. וזהו סברה נכונה מאוד ומ"מ יש לקיים מה שכתבתי למעל' די"ל דכ"ז אינו אלא לפי האמת דכל כסף שבתור' הוא כסף כל דהו וא"כ כי מרבינן מקרא דישיב דשו"כ הרי הוא ככסף אפילו שוה כ"ש. אבל לפי הס"ד דרב אסי דכסף האמור בתורה הוא כסף צורי דוקא כי מרבינן נמי מקרא דישיב דשוה כסף ככסף הכא נמי י"ל דשוה דינר דוקא. אבל שוה פחות מדינר לא הוי ככסף מכשתבעו שני מעין ואינו יכול לשלם לו בשוה כסף רק בכסף דוקא וא"כ הוי כמו שתבעו שתי כלים ודוק. סיומא דהך מילתא דלפע"ד מותר לפדות בבאנקנאטען דחשיבי כמו כסף גמור וד' יצילנו משגיאות: סי' עא בתוס' פסחים כ"ב ד"ה ור' שמעון הקשו לחזקי' מר' שמעון דאסר גיד הנשה בהנא' וכתבו ע"ז וי"ל כיון דסבר אין בגידין בני"ט סברא הוא דכי אסר בהנא' נמי אסור עי"ש. וקשה לי ע"ז דא"כ מאי פריך הש"ס להלן שם בסוגיא ולחזקי' למאי אתקש רחמנא אבר מן החי לדם הא איכא למימר הא קימ"ל בחולין ק"ב דאמה"ח חייב על בשר גידין ועצמות וחידוש הוא דחידש רחמנא כמ"ש רש"י ז"ל שם בסוף פרק ג"ה ד"ה דבעלמא גידין ועצמות לא מחייב עלייהו והכא מחייב שפיר איצטריך קרא להתיר בהנא' דאל"ה הוה מצינן למימר דסברא הוא דכי אסור בהנא' נמי אסור כמו ג"ה לר"ש ה"כ י"ל הך סברא אפילו לדידן דס"ל יש בגידין בנו"ט דהא עצמות לכו"ע אינן בנותן טעם דהא קיימ"ל דעצמות איסור מעלין את ההיתר כדאית' בש"ס וביור"ד סי' צ"ט: ויש מקום לומר דהגמרא פריך אליבא דר"ש דסבירא לי' בעלמא כל שהוא למלקות א"כ ס"ל דסתם אכילה הוא כ"ש ואף דמודה גם הוא דאמה"ח אינו חייב אלא אמשהו בשר גידין ועצמות דע"ז לא מצינו שיפלוג שום תנא מ"מ שפיר נופל לשון אכילה שאמרה תורה לא תאכל הנפש עם הבשר מחמת האי משהו בשר משא"כ בגיד הנשה דאין אכילה שייך כלל והכי סברא הוא דבהנא' נמי אסור. אבל מ"מ זהו דוחק למימר דהש"ס פריך לחזקי' אליבא דר"ש למאי אתקש רחמנא אבמה"ח לדם כיון דהש"ס סתמא פריך: עוד יש לעורר כמו כן על דברי התוס' שם בסוגיא דף כ"ב ע"א ד"ה נזרו לחזקי' נזרו למאי אתא כו' ומאי קושיא הא י"ל נמי כיון דנזיר חידוש הוא דאפילו בתרצן אסר רחמנא כמי דאיתא בנזיר דף ל"ז ע"ב דמנזיר לא ילפינן דחמיר איסורי' דאפילו חרצן אסר רחמנא ומוכח א"כ חרצן לא חשיב בעלמא אכילה ולהכי ה"א דאסור בהנא' ושפיר איצטריך נזרו אך בזה י"ל דהתוס' לא קאי בהך תירוצא דהא התם גופא כתבו עוד תירוצים אחרים אבל מהך דאמה"ח קשה כנ"ל וצריך לומר דבאמת עיקר האיסור הוא הבשר והגידין והעצמות המה רק מצטרפים להבשר כמו דמצינו בעלמא היתר מצטרף לאיסור היינו רק שמשלים להאיסור וכן נראה מלשון רש"י ז"ל חולין דף ק"ב ע"א ד"ה במשהו בשר גידין ועצמות משלימין לכזית עי"ש: ודע דיש לעורר לשיטת הרש"ל ז"ל דכתב בפרק ג' דשבועות דלר"ש דכ"ש למלקות חייב נמי שלא כדרך