מצפה אריה תנינא חלק א רו

ככרוכיא על קושיא זו וכתב דהוא מתפלא על מאורי עינינו המה ז"ל דהלא לדעת הס"ד דסתם כסף שבתורה הוא כסף צורי וכסף נחושת לא מקרי כסף ואין לחלל עליהם אפילו אם יהיו שווים דינר ויותר דדמי לאסימון או לכסף שאין עליו צורה דאין לחלל עליהם דגבי מעשר שני לא אמרינן שוה כסף ככסף א"כ ה"ה להס"ד אין לחלל על נחושת אפילו אם שוים כדינר ע"ש שהאריך בזה: אבל לדעתי נראה דבמחילת כ"ת אין דבריו מכוונים דלפי מה שהבאתי דברי התוס' הנ"ל דבירושלים דבעינן דוקא בקר וצאן דהיינו פרי מפרי וגדולי קרקע אבל על שאר דברים אין מחללים מ"מ שפיר מחללין על מטבע חריפי כמו נחושת דכיון דקונים בהם הוי כמו בקר וצאן א"כ פשיטא דגם להס"ד דמה"ת לא חשיב כסף רק כסף צורי מ"מ כיון דכסף מדינה הוא נחושת שפיר מחללין על נחושת דעדיף כמו כסף צורי כיון שיכול לקנות בהם כסף צורי רק דבעינן שיעלה מספר הנחושת שווי' כמו דינר צורי. והנה הגאון פנ"י שם הביא דברי הירושלמי דקאמרינן התם הטעם לב"ש דאין מחללין על זהב הוא משום דכתיב כסף ולא זהב ופריך התם אלא מעתה כסף ולא נחושת ומשני היא כסף היא נחישת וסבר הגאון ז"ל דפירושו דמרבינן נחושת מקרא דכסף הכסף כמו דמשנינן הכא אבל באמת הפירוש כך הוא בירושלמי דנחושת כיון דחריפי טובא יותר מכסף באתרא דסגי ועיקר ההוצאה היא בכך חשיב כסף וכן פירשו שם הפני משה והק"ע ע"ש וא"כ שפיר הקשה הרשב"א והמהר"י בן לב וזה ברור. ולפי דברינו יש מקום ליישב קושיא הנ"ל דהגמרא שפיר פריך דהא ב"ה אומרים דבשקל כסף ושקל מעות א"כ סברי דאחר שכבר חילל על נחושת אין לחלל כולו על כסף רק המחצה וא"כ נימא דכיון יכול לקנות כסף שוב אין על נחושת דין כסף דכל עיקר הטעם דמטבע חשיב בקר וצאן לדעת התוס' הוא משום שאח"כ יקנה בעדם בקר וצאן א"כ באידך מחצה נחושת שאין רשאי להחליפם על כסף הא תו לא נחשב הנחושת לכסף אך זה הוא רק לחדודי והנראה לי דרש"י ז"ל דקדק לישב קושית הרשב"א והמהר"י ב"ל דרש"י ז"ל כתב וז"ל מסקנא ב"ש אומרים בכל הסלע מעות וכו' ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת ועתה הוא בא לפרוט בהן סלע עכ"ל ולכאורה כל זה הוא שפת יתר ונראה די"ל דלרש"י ז"ל היה קשה הקושיא הנ"ל דלמא מיירי שחילל על פרוטות כשיעור דינר ולזה פירש רש"י ז"ל דקושית הש"ס כך הוא דהנה בב"מ שם רצה הגמרא לומר דב"ש סבירא ליה דאין לחלל מכסף על דנרין של זהב מטעם דבעינן כסף ראשון ולא כסף שני ופריך התם הגמרא ממתניתין דהפורט סלע ממעות מ"ש ומסיק דכו"ע סבירא להו כסף הכסף ריבה אפילו כסף שני ע"ש וע"ש בתוס' דעת הריב"א דלא גרסינן התם ליפלוגו סלעין על סלעין והביא שם מאי דקאמר הגמרא להלן דף נ"ו דמחללין כסף על נחושת מדוחק ומוכח התם דכסף על כסף אין מחללין כלל וע"ש ברש"י דף נ"ו דכסף על כסף לא חשיב חילול כלל: ומה שהביאו התוס' שם מתניתין דמע"ש פלוגת' דר"מ ורבנן ולרבנן מחללין כסף על כסף כבר מצויין שם דבמשניות שלנו ליתא הך מתניתין כלל. ע"ש ולפ"ז העיקר מאי דאמרינן כסף הכסף לרבות כסף שני הוא ע"כ בשני מינין כגון מכסף על נחושת או על דנרי זהב או להיפך. וא"כ לפי הס"ד דש"ס קידושין דכל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי לבד א"כ ליכא למידרש מריבוי דכסף הכסף לרבות כסף שני דהא דכמו דכסף הראשון הוא כסף צורי כך כסף השני פירושא הוא כסף צורי וזה אי אפשר דכסף על כסף בודאי אינו רשאי ופרוטות לא חשיב כסף וכ"ש דינרי זהב לא חשיב כסף לפי הס"ד השתא דהא זהב גרע טובא מנחושת. ואם נחושת אינו בכלל כסף כ"ש זהב. דהא כן מוכח מסוגיא דב"מ ומהירושלמי שהבאתי למעל' דיותר הוי נחושת בכלל כסף מזהב. וכיון דמה"ת ליכא שום כסף לחלל א"כ אפילו אחר כך שנעשית פרוטות כסף מדינה ומותר לחלל עליו דחשיב כמו כסף אמאי רשאי לחלל על כסף נימא כסף ראשון ולא כסף שני ומשני כסף הכסף ריבה. היינו לרבות כסף שני וממילא מוכח דאיכא כסף שני ועל כרחך היינו פרוטות. ושפיר מדוקדק דברי רש"י ז"ל דמוכח ממתניתין מדרשאי לחלל מפרוטות על כסף ש"מ דאמרינן כסף הכסף ריבה כסף שני ומוכח א"כ דכסף דקרא לאו דוקא כסף ממש הוא אלא כל מטבע בין של כסף ובין של שאר מיני מתכות כגון נחושת ודוק: והנה לפי מה שכתבתי מוכח דכל מטבע שחריפים להוצא' חשיב מטבע א"כ הני באנקנאטען נמי חשיב מטבע כיון דהאידנ' עיקר המסחר הוא רק על ידם אולם יש לעורר עוד מדברי התוס' ריש קידושין ד"ה בפרוט' שהקשו למה תני במתניתין בפרוט' ובשוה פרוטה ליתני בשוה פרוט' לחודא כמו דקתני חמש פרוטות הן ההודא' שוה פרוט' ואשה מתקדשת בשוה פרוט'. והנה אם נימא דהני באנקכאטען דין מטבע יש להם ואשה מתקדשת בהן שפיר י"ל דמשו"ה נקט פרוטה לאשמועינן דאשה מתקדשת בבאנקנאטען דודאי אין בהן תורת שויה דהא אין גופן ממון והלא כל שטרות דעלמא נמי הם שוין הרבה אך מ"מ לא חשיב גופן ממון א"כ ה"ה הני באנקנאטען לא חשיב גופן ממון ומשו"ה אשמועינן דבמטבע עצמה אשה מתקדשת אע"פ שאין גופן ממון אלא מוכח מדהקשו התוס' ש"מ דסבירא להו דבאנקנאטען לא מהני לענין קידושין: ונראה די"ל דהתוס' הקשו קושייתם רק אפרוטה וש"פ ולא הקשו כמו כן אב"ש דאמרי בדינר ובשוה דינר דלמה ליה למימר תיפוק ליה דהוי שוה דינר. ועוד דהריטב"א שם דף י"א כתב וז"ל והדין הוא דלא הו"ל לב"ה למיתני בפרוט' דהא בקרא כסף כתיב וסבירא להו לב"ה דלאו כסף ממש אלא ממון דהיינו ש"פ וכיון דכן פרוטה עצמה שהיא של נחושת היינו ש"פ עצמה ולאו כסף הוא אלא דקתני ב"ש אומרים בדינר דלא סגיא בלא"ה כיון דקתני בכסף הכא נמי לב"ה בפרוט' ובש"פ עכ"ל מבואר בדבריו דלב"ש על כרחך צריך למיתני בדינר. ולכאור' צריך טעם להבין דמ"ש לב"ה הוי פרוטה בכלל ש"פ ולב"ש לא הוי דינר בכלל שוה דינר. וי"ל דשטרות מדינה איכא בינייהו דלעולם לא נהגו לעשות שטרות מדינה של פרוטות משום דעיקר פרוטות של נחושת המה נעשים לקנות בהם דברים דקים השוים דבר מועט כמ"ש השטמ"ק בסוגיא דריש פרק הזהב והנחשת שכיחי טובא לכן לא נהגו המדינות בכך מעולם ועד עתה. וגם עיקר הטיבע' הוא מטבעות של כסף דהכסף יענה את הכל בכל מדינה ומדינ' משא"כ נחושת דחשיב פרי לגבי כספא משום דלא סגיא בכל דוכתא כדאית' שם בסוגיא. לכן על כרחך פרוטה של נחושת הוא ש"פ. אבל דינר משכחת לה של באנקנאנוען שהמה שטרי מדינות דעל כרחך איצטריך למיתני דאינם בכלל. שוה דינר מחמת שאין גופן ממון אבל בכלל מטבע שפיר חשיבי כיון דקונים בהם כל דבר א"כ לפ"ז מוכח דאדרב' דשטרי מדינות חשיב כסף לענין קידושין: והנה ראיתי בספר אבני מילואים ה' קידושין סי' כ"ז שכתב וז"ל ואיכא למידק הא כסף האמור בתור' היינו כסף היוצא בהוצא' וכו' וכיון דפריטי בימי משה לא הוי וכסף היוצא לא הוה אלא מעה או דינר וכמ"ש תוס' קידושין דף י"א ע"ש. א"כ מנ"ל שיעור קדושי כסף במשקל כסף חצי שעורה כו' עכ"ל והאריך שם הרבה. ולפענ"ד אחרי בקשת הסליח' ונשיקת עפרו דבריו תמוהין חדא מ"ש דפרוט'