מצפה אריה תנינא חלק א רד

מבואר דפעולת המניעה לא חשיב בנין וה"ה הכא מסתברא דכמו כן העדר הזחילה ע"י הסתימה בדבר המקבל טומאה לא חשיב הויה: והנה נתתי עיני בהחת"ס הנ"ל במה שהקשה הרב הגאון ר' דוד ז"ל על דברי הנו"ב הנ"ל משיטת ר"ת בסוכה דף י' ע"א בפורס עליה סדין דמוקי בסוכה כשרה אלא שמתירא שעתידין עלי הסכך להתייבש או לנשור ויהי' אז צלתה מרובה מחמתה ולמנוע זה פרס עליה סדין ואפ"ה פוסל ר"ת משום דהוה מסכך בדבר המקבל טומאה אע"פ שאינו אלא מונע שלא תפסול דלא כהנוב"י הנ"ל וע"ז השיב החת"ס שהסדין עצמו חשיב סכך פסול כיון שבכה"ג הסדין אינו בטל מחמת שהוא לצורך הכשר סוכה והו"ל איהו גופי' סכך פסול דרק אם הסדין אינו לצורך הסכך בטל לגבי הסכך משא"כ בכה"ג שהוא לצורך הסכך אי אפשר להיות בטל ע"ש: והנה שמעתי שחכם אחד רצה לומר שקושי' הג' ר' דוד הנ"ל מעיקרא ליתא עפ"י מה דאיתא בשו"ע הלכות סוכה סי' תרכ"ט סעיף י"ב בהגה"ה וכל מה שדרכו לייבש תוך שבעה מיד חשבינן לי' כאילו הוא יבש (ר"נ פ"ק דסוכה) והוא אויר ופוסל בד' כו' ומשו"ה אין ראי' מדעת ר"ת לסתור דברי הנוב"י דהכא כבר נפסל' הסוכה מתחילה. ולכאורה יפה דיבר אבל אחרי העיון ליתא דעיקר הטעם מה דחשבינן לי' כאילו הוא יבש הוא משום כיון דעתיד להיות יבש ויפסול בתוך ימי החג ואנן בעינן סוכה הראוי' לשבעה להכי נפסלה מתחילה אבל כשפורס עלי' סדין ושוב לא יתייבש הסכך אם נימא דכשר בכה"ג מחמת שהסדין חשוב רק להסיר המניעה שפיר לא נפסל' הסוכה מעולם וזה בזה תליא דאם מותר לפרוס סדין הלא חשיב כאלו מסיר את המניעה שתפסול מחמתו אלא מ"מ יש נ"מ דאם דרכן של הסכך לייבש אם לא יפרוס הסדין מתחילת ימי החג אין לפרוס את הסדין בתוך ימי החג די"ל דכבר נפסל' הסוכה ומה שפורס הסכך עכשיו נחשב כאלו הסדין מתקן הסכך דלולא הסדין הי' נתייבש הסכך והוה חמתה מרובה מצלתה ודו"ק: אמנם בשו"ע או"ח סי' שט"ז סעיף ו' איתא צבי שנכנס לתוך הבית ונעל אחד בפניו חייב כו' ישב אחר על הפתח ומלאו יכול השני לישב בצדו ואפילו אם עמד הראשון והלך לו השני פטור ומותר והראשון חייב והמ"א ס"ק י"א הביא ח"ל התוי"ט שהלך לתוך הבית דאלת"ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחילה המקום פנוי מאין יושב ואז הצבי אינו ניצד ונמצא כשהשני חוזר וממלא הפתח הוא צודו וחייב כו' עכ"ל ותימא דאטו מי שיש לו תרנגולת בתוך ביתו ונפתחה הפתח יהא אסור לסתמו אלא ע"כ כיון שהוא כיצד כבר שרי ה"נ כן דהא רש"י כ' דאין זה אלא כשומרו לצבי שכבר ניצד כו' ע"ש הרי פליגי הני רבוות' בדבר זה אי מניעה מיחשב עשיית דבר מה אי לא חשיב עשיה: אבל יש להקשות על התוי"ט דידיה אדידיה דבפ"ה מהל' מקואות משנה ה' כתב בעצמו ויתכן דאפילו ר' יהודה דפליג הכא מודה התם במשנה דפרק ו' דפרה נתן ידו ורגלו עלי ירקות כדי שיעברו המים פסולים דהכא המקוה עשוי ושלם וצריך לומר כיון דר' יוסי פליג גם הכא דאין מתחילין בו הרי סובר דגם המניעה חשיב כעשיה והלכה כר' יוסי ע"כ סובר גם בצידה חשיב המניעה כעשיה וכן במקוה כשכבר נפרץ והוא בא לסתום הנקב כמ"ש הנו"ב וי"ל דגם באופן זה מיירי התוי"ט במתניתין דשבת שהלך ראשון והניח הפתח פתוח כל כך שהי' באפשרות להצבי לילך החוצה והשני בא וישב על הפתח ונחשב צידה מחדש אבל אם ישב השני תיכף אחרי הליכת הראשון ולא נפסק צידת הראשון גם התי"ט סובר דהשני פטור דזה חשיב כמסלק המניעה ולפ"ז יש להשוות דעת התי"ט לדעת המ"א אלא דהתי"ט מיירי באופן שלא ישב השני תיכף בפתח למלא מקום הראשון וכבר נתבטל הצידה ואלו לא בא השני למלאות הפתח הי' הצבי יצא מהבית להכי חשוב צידה חדשה משא"כ תרנגולת לא מיבעי' אם סתם הפתח תיכף דחשוב סילוק המניעה דפטור אלא תרנגולת שאני דתרנגולים המה בני תרבות וכאשר מורגלים בבית אינם עוזבים את הבית עפ"י רוב להכי לא חשיב צדה חדשה: סימן סט אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי מופלג בתורה וכו' מו"ה יחיאל לעהרער נ"י: בדבר השאלה באשה שזב ממנה מראה לובן כמה פעמים ביום ובלילה וקשה עלי' לבדוק בכל פעם ובפרט בלילה וצידד כ"ת להקל בלא בדיקה אעפ"י שאין לה וסת קבוע וטעמו ונימוקו דיש לדון בזה מטעם ס"ס שמא בא מהמכה כאשר הגידו הרופאים שיש לה מכה באותו מקום ואפילו אם בא מהמקור שמא הי' מראה טהורה והרמ"א בסי' ק"י התיר בס"ס אפילו היכא דאפשר לברר וגם הביא כ"ת מה שכתב הנו"ב ביו"ד סי' מ"ג דאפילו לפי מה שהביא הש"ך בשם הרשב"א להחמיר בס"ס במקום דאיכא לברורי היינו היכא שיש לברר האיסור בבירור משא"כ היכא שגם אחר הבירור יהי' נשאר איזה ספק גם הרשב"א ז"ל מודה דלא צריך לברר כלל והכא נמי אי אפשר לברר דשמא בא מהמכה זה תוכן דברי כת"ה: והנה לדינא דעתי נוטה לדברי כ"ת להקל בזה כאשר אבאר להלן אכן בזה יש לפקפק דהא מבואר ביו"ד סי' קפ"ז דאם דם מכתה משונה מדם ראייתה לא תלינן במכה אפילו לענין רוא' דם מחמת תשמיש וגם מבואר התם דאשה שיש לה וסת לא בעינן שנדע שמכתה מוציאה דם אלא אעפ"י שאינו ידוע אם המכה מוציאה דם תלינן במכה ועכצ"ל דהא דלא תלינן היכי שדם מכה משונה לומר שגם דם זה בא מהמכה ולמה יהי' גרע מהיכי דאין ידוע כלל אם מכתה מוציאה דם וצ"ל שדרך המכה להוציא דם אבל אין דרך המכה להוציא שני מיני מראות דם וא"כ הכא בנידון דידן כיון שהמכה מוציאה מראה לובן אם תבדוק ותמצא דם לא יהי' כלל בגדר ספק שמא בא מהמכה כיון שהמכה מוציאה מראה לובן הן אמת שיש מקום לחלק דדוקא היכי שהמכה מוציאה דם ממש רק שהיא משונה מדם ראייתה אבל היכי שהמכה מוציאה מראה לובן שאינו דם כלל חשוב כאילו אין המכה מוציאה דם כלל דמראה לובן לא חשוב דם ושוב תלינן במכה. אבל לא מצאתי דבר זה לע"ע מבואר בספר: גם על מה שכתב הנו"ב בסי' מ"ג יש לפקפק לדעתי ממה שהביא הטור בסי' קפ"ז בשם הרמב"ן ז"ל דהאידנא לא תלינן בדם מכה מחמת שנצרך לנו לבדוק אם דם מכתה משונה והשתא אין אנו בקיאין בבדיקה עיי"ש ולדעת הנו"ב למה צריך בדיקה כלל אם דם המכה משונה הא איכא ס"ס שמא בא מהצדדים ואפילו אם בא מהמקור שמא דם מכה היא ואין לומר דאפשר לברר ע"י שפופרת דז"א כיון דאנן לא בקיאינן בבדיקה הא תו לא אפשר לברר אלא מוכח דסבר כיון דספק זה אם בא מהצדדים או מהמקור אפשר לברר ולא יהי' נשאר רק ספק אחד אם הדם משונה או לא ויהי' אסור מחמת שאין אנו בקיאין בבדיקה וזה לא חשוב ספק חסרון ידיעה כמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ט' דזה לא הוי רק היכי דשאר חכמים יכולים להכיר רק חכם זה אינו מכיר זה הוי ספק חסרון ידיעה ולא הוי ספק אבל כשאנו אומרים שאין בזמן