מצפה אריה תנינא חלק א ר

החי ובשר מן החי הוא מקרא דטרפה ולהכי כל זמן שלא נתקשרו אבריו בגידין עדיין לא הוי בכלל איסור אבר דאבר לא מקרי בלי גידין ועצמות אבל לר"ל דגם בשר מן החי הוא מפסוק דלא תאכל הנפש עם הבשר גם קודם שנתקשרו אבריו בגידין עכ"פ הוי בשר מן החי וג"כ הוא מאזהרה דלא תאכל הנפש וכו' ודא ודא חדא היא ובלאו אחד נאמרו וחל איסור זה יחד עם איסור טומא' גם קודם שנתקשרו אבריו בגידין ודו"ק: והנה יש לפי דעתי לחקור איך הדין במליקה כ"ז שהיא מפרכסת אם יש עליה איסור אבמה"ח לישראל וכן לב"נ לפי מה דאמרינן בחולין דף כ"א דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר דלא הוי בכה"ג נביל' מחיים א"כ כ"ז שהיא מפרכסת עדיין ליכא עלה תורת נביל' א"כ יש לעיין אם יש עליה איסור אבמה"ח או לא מי נימא כיון דקי"ל ביבמות דף ל"ג ע"ב דזר שאכל מליקה חייב שתים משום זרות ומשום נביל' א"כ חשיב כמו שנתנבל' בשחיטה שכתב הש"ך בסי' כ"ז שם דגם לישראל איכא איסור אבמה"ח כ"ז שמפרכסת וה"ה במליקה דחשוב נביל' לזר או דילמא נימא כיון דעכ"פ מהני המליק' שתטהר מידי טומאת נבילות מהני ג"כ שתחשב כשחיט' להוציאה מידי איסור אבמה"ח בזמן שמפרכסת בין לישראל ובין לב"נ דמליק' כיון דדמי לשחיט' לדבר אחד דהיינו לטהרה מטומאת נבילות סגי להכשירה מידי איסור אבמה"ח: ולכאורה עלה על לבי דיש לומר ג"כ דלישראל איכא איסור אבמה"ח כיון דלדידי' איכא איסור נביל' אבל מ"מ לב"נ ליכא איסור אבמה"ח משום דנימא מי איכא מידי דלכהנים שרי ולעכו"ם אסור: אח"כ נתישבתי דז"א חדא כיון דעכ"פ דלישראלים זרים אסור שוב אפשר דלא אמרינן בכה"ג האי סברא דמי איכא מידי וכו' ועוד יש לומר כיון דלכהנים איכא מצוה לאכול ל"ש מי איכא מידי דוגמא לזה כתבו התוס' שם בחולין דף ל"ב אהא דעכו"ם ששבת חייב מיתה דל"ש מי איכא כיון דלישראל מצוה לשבות את השבת ונראה לפענ"ד דיש ללמוד דבר זה מדברי התוס' בפ' גיד הנשה שהבאתי למעלה שדקדקו בלשונם להאריך קצת וכתבו וז"ל דקתני רישא ושחיטתה מטהרתה טרפה מטומא' ולא קתני דאין שחיטתה מטהרתה כדקתני סיפא. ולכאורה הי' להם לומר בפשיטות דמדסיפא דקתני גבי עוף טמא דאין שחיטתה מטהרתה היינו לב"נ א"כ רישא גבי טהורה דקתני שחיטתה מטהרתה היינו בין לטומא' ובין לאבעה"ח לב"נ חזינן דלא ניחא להו בכך אלא רישא דמתניתין דקתני שחיטתה ומליקתה מטהרי' טרפתה הוי פירושא לטומא' אך ממה דלא קתני דאין שחיטתה מטהרתה הוכיחו דבר זה דשחיט' מטהר נמי לב"נ ולפי האמור שפיר ניחא דכיון דקתני ברישא שחיטתה ומליקתה מטהרה טריפתה א"כ על כרחך לא הוי פירושא לב"נ אלא רק לטומא' דסברי התוס' דמליקה אינה מטהרה לב"נ מידי אבמה"ח ע"כ דקדק להוסיף להוכיח מדלא קתני ברישא גבי שחיטה דאינה מטהרה כמו בסיפא ודו"ק: שוב התבוננתי דהא דאמרינן במליקה דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה היינו קודם שחיטת הסימן אינו חותך רוב בשר אבל לאחר שחיטת סימן אחד בחטאת צריך לחתוך רוב בשר כדאיתא בברייתא ורוב בשר עמו ובעולה הא צריך לשחוט שנים או רוב שנים כדאיתא בברייתא דחולין דף כ"א א"כ ל"ש כלל להסתפק במליק' אי מהני כשהוא מפרכסת לענין אבמה"ח לב"נ או לזרים דכיון דעכ"פ נחתך שדרה ומפרקת עם רוב בשר לכו"ע חשיב מתה ממש ול"ח אבר מן החי כלל ועיין רש"י חולין דף כ' ע"א ד"ה ותיקשי לך עולת העוף שכ' דהא ודאי עוף בסי' אחד היא מתה ועיין במהרש"א שכ' דכונתו דוקא עם רוב בשר: והנה שמעתי קושיא אחת בשם ספר ברית אברהם בהא' דאיתא במנחות דף מ"ה ע"א נביל' וטריפ' מן הבהמ' ומן העוף לא יאכלו הכהנים. כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראלים יאכלו ומשני כהנים אצטריכא לי' סד"א כיון דאשתרי מליק' לגבייהו אשתרי נמי נבילה לגבייהו ע"ש וקשה האיך הוה אמינא דכהנים מותרין בנבילה דא"כ גם בדידהו לא בשחיט' תליא מלתא אלא במיתה תליא מלתא כמו נכרי והאיך רשאין לאכול בני מעיים של בהמה או עוף שחוטה הא הוי לגבייהו אבמה"ח כמו אצל נכרי לרב אחא ב"י ואין לומר דהוי ס"ד דבאמת אסורין בבני מעיים דזה אי אפשר כלל דהא הקיבה דהוי בכלל בני מעיים והוי ממתנות כהונה דשייך לכהנים ולאכיל' דוקא דהא אמרינן לך ולא לכלביך והנה באמת יש לומר כיון דעכ"פ מהני שחיט' לטהרה מטומאת נבילות שוב אמרינן דשם שחיט' עולה גם לכהנים: והנה רש"י ז"ל כתב בחולין דף ל"ג אין מזמנין עכו"ם על בכי מעיים משום ריאה ותמהו עליו המהר"ם לובלין והבכור שור למה נקט משום ריאה דוקא הא גם הבני מעיים תלויין בושט ובספר פנים יפות פרשה צו כתב ותמהני על הגדולים הנ"ל דלא קשה מידי דלענין אבמה"ח אפילו מעורה כחוט השערה אין בו משום אבמה"ח כדיליף מקרא דכי יפול ובספר ערוגת הבושם סי' נ"ה תמה על תמיהתו דאף דאבר המדולדל מה"ת שרי זה אינו אלא לישראל דהשחיטה מתרת אבל לב"נ לראב"י אסור מה"ת דהרי לגבי ב"נ לא מהני שחיטה דלא ס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וקי"ל דמיתה עושה ניפול ע"ש ונ"ל דיש ליישב דבחולין דף כ"ח ע"ב פליגי רב ורב כהנא דרב סבר מחצה על מחצה כרוב ור"כ סבר דאינו כרוב ופריך הש"ס מברייתא הי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו שחיטתו כשרה ומשני רבא שאני לענין טריפות דבעינן רוב הנראה לעינים וביו"ד סי' כ"א איתא בהדי' דאף דקי"ל להלכה דבשחיטה בעינן רובא מ"מ סגי ברוב מצומצם אפילו יותר מחצי כחוט השערה ע"ש ובט"ז הביא דעת האגודה דבעינן רוב הנראה לעינים ע"ש ותמי' לי קצת הא רש"י ז"ל בחולין דף כ"א ע"א ד"ה שדומים לשנים כתב דלכתחיל' בעינן שיחתוך רוב להדי' שיהא נראה לעינים שהוא רוב או רוב שנים אפילו רוב מצומצם עכ"ל ולמה לא הביא הט"ז מ"ש רש"י ז"ל עכ"פ פשוט הדבר לפע"ד דלגבי אבר המדולדל לא סגי ברוב מצומצם למחשב אבמה"ח דהשתא לענין טריפות אמר רבא דבעינן רוב הנראה לעינים איך יעלה על הדעת לומר דלענין אבמה"ח סגי ברוב מצומצם ועוד דבחולין ק"ג ע"א איתא רבא אמר כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו כו' איסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי ע"ש מוכח דגם לענין אבר בעינן רוב הנראה לעינים דאל"ה הא קדים איסור אבר לאיסור טרפה ולפ"ז מיושב דברי הפ"י דבשחיטה סגי ברוב מצומצם ובזה לא הוה הבמ"ע כמאן דמנחי בדיקולא כיון דלא נשחט רוב הנראה לעינים ואתי שפיר קושי' הב"א דמותר' הבמ"ע לב"נ וה"ה לכהנים להס"ד דמנחות ודו"ק: עוד נראה דיש לומר בישוב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק מפרכסת אסור לבני נח דהנה התוס' עמדו בתמיה אהא דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור אמאי לא נימא דשאני נכרי דלאו בני שחיט' נינהו כמו דאמרינן בסנהדרין דף נ"ט גבי יפת תואר שאני נכרי דלאו בני כיבוש נינהו ואנכי בעת למודי העורתי על דברי התוס' ואח"כ מצאתי בספר נודע בשערים דיש לחלק דיפת תואר לא הותר לכל ישראל אלא מי שכיבש שרי לדידי' ולא לאחריני מבני ישראל א"כ לא משכחת לה בנכרי דלאו בני כיבוש נינהו אבל בשחיט' מה ששחט אחד מישראל מותר לכל בר ישראל לאכיל' א"כ מהני שחיט' של ישראל לכל בני ישראל ולכן אמרינן דמהני נמי לנכרי וצ"ל דסבירא להו להתוס' דמ"מ כיון דנכרי בעצמו לאו בני שחיטה נינהו לא דמי לבר