מצפה אריה תנינא חלק א קצז

עכ"ל אבל לא ביארו מאי יש לישב ולומר ועלה על דעתי די"ל לחלק בין עוף לבהמ' ורב אחא הא קאמר התם אליבא דר"ל. ור"ל הא סבר בנזיר דף כ"ט דאין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ לדידי' לשיטתו גם בישראל לאו בשחיט' תליא מלתא דגם בלא שחיט' שרי ומ"מ אמרינן דשחיט' מתיר בעודה מפרכסת משום דהוי שחיט' שמוציא' מידי טומא' א"כ מודי רב אחא דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. ומהא דאיתא התם אמר רב פפא הוה יתיבנא קמיה דרב אב"י ובעי דאימא ליה מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ולא אמרי ליה. דאמינא הא טעמא קאמר שמעינן דעיקר הא דלא אמרינן לרב אחא מי איכא מידי הוא משום הטעם דבישראל בשחיט' תליא מלתא א"כ בעוף למ"ד אין שחיט' לעוף מה"ת דליכא טעמא דבשחיט' תליא מלתא ואע"ג דגם לדידי' בעינן דוקא נחירת סימנים כמ"ש רש"י דף כ"ז וכ"ח ותוס' חולין דף כ' מ"מ יש לחלק דדוקא אי בעינן שחיטה אבל היכי דסגי בנחירה אפילו אי נחרה נכרי ג"כ מהני כמו שכתב הרא"ש ביומא סי' י"ד א"כ כיון דנחירת נכרי מותר לישראל קשה לומר דלישראל יהא שרי ולדידי' עצמו אסור: וביותר ביאור די"ל דראב"י סובר כמו שתמהו בתוס' שם ד"ה אחד דהא דאמרינן בסנהדרין שאני נכרי דלאו בני כיבוש נינהו והכא כמי לאו בני שחיט' נינהו. והיינו דשחיטת נכרי אסור לישראל א"כ לפי מה שכתב הרא"ש דנחירת נכרי מותר לישראל מוד' ראב"י דאמרינן מי איכא מידי ורב אחא ב"י לא קאמר אלא בבהמ' אבל לא בעוף: אמנם נרא' לפענ"ד דיש להביא ראיה דכל שאסור לישראל משום איסור טריפ' שפיר נאסר לב"נ מחמת איסור אבמה"ח ולא אמרינן בכה"ג מי איכא מידי וכו' דאע"ג דגבי ישראל ליכא איסור אבמה"ח מ"מ עכ"פ אסור משום איסור טריפ' שהרי הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהל' מלכים פסק דב"נ מצוה על אבמה"ח ועל בשר מן החי ותמה הכ"מ ע"ז דהא בש"ס חולין דף ק"ב פליגי ר"י ור"ל דר"י סבר דלא תאכל הנפש עם הבשר זה אבמה"ח ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי ור"ש בן לקיש סבר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבמה"ח ובשר מן החי. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן הטריפ' א"כ כיון דקי"ל כר' יוחנן דבשר מן החי אסור מקרא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו ולא משום הלאו דלא תאכל הנפש עם הבשר צריך להיות דבן נח אינו מצוה רק על אבמה"ח ולא על בשר מן החי שהרי קרא דבשר בשדה טרפה וכו' בישראל נאמר ולא בב"נ ותירץ הלח"מ דר' יוחנן לא קאמר רק בישראל דאזהרתו היא מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר א"כ לשון אכיל' קאי על הנפש ולא על הבשר ומשו"ה ס"ל דאין בכלל זה רק אבמה"ח ולא בשר מן החי. אבל ב"כ דאזהר' דידי' היא מקרא דכתיב ובשר בנפשו דמו לא תאכלו ובקרא זה קאי איסור אכילה על הבשר ומשו"ה נאסר גם בבשר מה"ח אפילו לר"י ע"ש א"כ לפ"ז נמצא דלישראל בשר מן החי נאסר משום לאו דטרפ' ולב"נ נאסר כמו אבמה"ח אלמא דלא אמרינן בכה"ג מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כיון דעכ"פ גם לישראל אסור כמו טרפה א"כ הכא נמי יש לומר בטרפ' ממש שנשחט' שתהא מפרכסת אסור לב"נ כמו בשר מן החי דאסור לישראל מדין טרפה נאסר גם לב"נ באיסור דאבמה"ח ולא אמרינן כיון דלישראל ליכא איסור דאבמה"ח גם בנכרי ליכא דמי איכא מידי וכו'. אלא כיון דעכ"פ דאסור לישראל משום טריפה אסור שפיר לב"נ מטעם אבמה"ח. כיון דאיסור בשר מן החי ואיסור טרפה בלאו אחד נאמרו מסתמא דין אחד להם: ובזה עלה על רעיוני דיש לישב שיטת הרמב"ם ז"ל דתסק שם בה' מלכים דאבמה"ח מפרכסת אסור לב"נ אע"ג דלישראל שרי. ותמהו עליו דהא מסיק בש"ס חולין תניא דלא כראב"י הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה יחתוך כזית בשר מבית השחיט' וממתין לה עד שתצא נפשה אחד עכו"ם ואחד ישראל מותרין בה ולפי הנ"ל י"ל דהרמב"ם לשיטתו דפסק כר' יוחנן דבשר מן החי גבי ישראל אינו אסור רק משום איסור טריפ' לבד. א"כ כשכבר נשחט' הבהמ' והיא מפרכסת ליכא גבה איסור טריפה דאף אם נטרפ' הבהמ' אחר שחיטת' כשהיא מפרכסת באיזה טריפות מן הטריפות שמנו חכמים אינו חייב עלה משום טריפה. ובזה אין לומר ששחיטת' מטהרת' דאין השחיט' מטהרה לאיסור טריפ' לאכיל' היכי שנטרפ' מקודם א"כ חזינן דכיון שנשחטו שני סימנין שוב אין מקבלת הבהמ' דין טריפ'. א"כ כמו כן צריך להיות לר' יוחנן דגם כשנחתך אחר שחיט' בשר מן החי דשרי לישראל משום דשוב לא שייך דין טריפה גם לב"נ צריך להיות מותר דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ובזה אין לומר דשאני ישראל דבשחיט' תליא מילתא דשחיט' אינה מתרת בעלמא לאיסור טריפה וכנ"ל אלא הטעם דכשהיא מפרכסת אינה מקבלת הבהמ' איסור טריפה. וכיון דליכא בזה הטעם דבשחיט' תליא מילתא שוב אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי. דאינה אסור מצד טרפה ולעכו"ם אסור מטעם בשר מה"ח. אבל באבמה"ח דגבי ישראל מותר מטעם דשחיט' מתרת לאיסור אבמה"ח לא שייך לומר מי איכא מידי ולהכי אין ראיה מהברייתא דקתני חותך כזית בשר מבית השחיט' די"ל דדוקא כזית בשר שרי לנכרי אבל אבר שלם אסור לב"נ והא דקאמר הש"ס תניא דלא כרב אחא בר יעקב היינו משום דרב אחא קאמר אליבא דר"ל ואליבא דר"ל ליכא למימר הכי דהא איהו סבר דגם בשר מה"ח אסור מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר. אבל הרמב"ם דפסק כר' יוחנן שפיר י"ל כנ"ל לחלק בין בשר לאבר: ולפ"ז צריך לפרש הא דכתב הרמב"ם שם בפ"ט מה' מלכים ה' י"ג ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי הוי פירושו בשר הפורש עם האבר יחד דהמעיין בהרמב"ם בפ' ה' מה' מאכלות אסורות יראה דדעתו דבשר הנפרש מאבה"ח יש גם להבשר דין אבר לישראל ורק בשר הנפרש מן הבהמ' לבדו בלי אבר אין לו דין אבר לישראל רק דין טרפה והברייתא דקתני חותך כזית בשר. דוקא נקנו בשר לבדו בלי אבר והרמב"ם מיירי בבשר שנפרש עם אבר וזה אסור לב"נ ודו"ק: והנה כבר נודע מה שהביא הכרו"פ קושית הגאון מהר"ש על הרמב"ם ז"ל מפסחים דף כ"ב דפריך הש"ס התם אדר' אבהו אמר ר' יוחנן דלא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והרי אבר מן החי דרחמנא אמר לא תאכל הנפש עם הבשר ותנן מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ ת"ל לפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שרי. ולדעת הרמב"ם ז"ל יש לומר דמיירי באבמה"ח של מפרכסת דלישראל שרי ולעכו"ם אסיר. וכבר נלאו האחרונים ז"ל לישב קושיא זו. ולפי עניות דעתי יש לישב בפשיטות דהנה כל עיקר טעמא של הרמב"ם ז"ל הוא דפסק כרב אחא ב"י דבישראל בשחיט' תליא מילתא ובנכרי במיתה תליא ומשו"ה לא שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. והנה פירוש דבר זה כך הוא דלישראל אין לו שום היתר לאכיל' רק ע"י שחיטה דבמית' לא הותר לאכיל'. אבל נכרי א"צ להיתר שחיטה כי גם במיתה הותרה לו א"כ כל זה הוא לפי האמת דאבמה"ח מותר בהנאה אבל להס"ד דאבמ"ה אסור בהנא' ואיסור הנאה של הבהמ' יש לו היתר ע"י מיתה דכשתמות הבהמ' ונעשה נבילה בודאי מותרת בהנא' דהא נבילה מפורש בקרא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי. וכיון דאבמה"ח יש לאיסור