מצפה אריה תנינא חלק א קצו

הוה אמרינן דאי אפשר לקדושי בלילה מ"מ פשיטא דלא נדחו מקדושתן הני קרבנות דכבר נתקדשו ביום א"כ הכא י"ל בסוכה ג"כ דמה שישב בה בחג לא נפקע קדושתן ע"י הפסק הימים שבנתיים וגם אין לומר דאי לאו דר' אפטוריקי הוה אמרינן דבאמת אין להקריב כל קרבן אלא ביום הקדישו דזה ודאי אינו שהרי בר"ה דף ו' ע"א איתא דדרשינן קרא שעובר בבל תאחר לאפריש ולא אקריב אלא דהקרבן שהפריש לא איפסל כלל ע"י הפסק בין הפרשה להקרבה ואנכי לא באתי אלא לעורר את המעיין: סימן סה נסתפקתי בהא דמבואר בשו"ע יו"ד סי' ט"ו דמותר לשחוט את המעוברת משום דעובר ירך אמו הוא ואם יצא העובר חי אחר שחיטת אמו והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ע"ש הטעם כיון דהפריס על גבי קרקע צריכה שחיטה מדרבנן איך הדין אם עייל ידיה במעי אמו ושחט בן ט' חי אם מותר לשחוט אח"כ בו ביום את אמו דיש סברא לומר דבשחיטת העובר ניתר העובר באכילה דקי"ל כרבא בחולין דף ע"א ע"א ד"ה סימנין אכשר רחמנא להכי חשיב שחיטה בפני עצמו ואסור לשחוט האם אחריו בו ביום ויש מקום לדעתי לומר דמ"מ כיון דבשעת שחיטת העובר הי' ירך אמו ואם לא נשחט מקודם הי' ניתר אח"כ בשחיטת אמו חשיב חדא שחיטה ואם נימא כפן השני דבכה"ג אינו נוהג דין אותו ואת בנו עוד יש להסתפק לדעתי איך הדין אם האם היא טרפה ומעייל ידי' במעיה ושחט את העובר אם מותר לשחוט את אמו בו ביום מי נימא כיון דהעובר לא הי' ניתר בשחיטת אמו לאכילה חשיב שחיטה בפני עצמו ואין לשחוט את אמו בו ביום או אמרינן כיון דעכ"פ שחיטת אמו היתה מועלת לטהר את העובר מידי נביל' וקי"ל כר' מאיר דשחיטת טרפה חשיב שחיטה לענין דין או"ב מעתה חשיב שחיטה אחת ויש עוד להסתפק אם נימא דבכה"ג אין לשחוט את האם בו ביום איך הדין אם נטרפה האם אחר שחיטת העובר ולא מצאתי גילוי לדינים הלל ולא באת אלא לעורר: והנה ביו"ד סוף סי' י"ד איתא בהגה"ה ואם שחט עובר במעי אמו לא מקרי שחיטה ר"כ ובעי' פרק בהמה המקשה ולא איפשטא והל"ח והט"ז והש"ך כולם מביאים מ"ש הלבוש שהטעם משום חלדה וכתבו ושגגה הוא והלבוש לא ראה מקור דין זה ע"ש ולפי האמור לדעת הלבוש דאם שחט עובר במעי אמו יש בזה פסול חלדה ולא הוה שחיטה כלל משא"כ מטעם בעי' דר' אושעי' דלא איפשטא הוה ספק שחיטה עכ"פ ויש נ"מ לדין איסור אותו ואת בנו וכנ"ל: אולם גוף הדבר אם כששחט העובר במעי אמו שייך דין פסול חלדה עי' בשבות יעקב חלק א' סי' מ"ה שכתב דדבר זה תליא במה דאיבעי' הש"ס בחולין דף ל' ע"ב תחת מטלית מהו ובזה יתישב מה שהשמיט הרמב"ם והרא"ש והטור לאיבעי דר' אושעי' ע"ש ועי' בט"ז סי' כ"ד ס"ק ד' ובנה"כ שהשיגו על הלבוש דבמעי אמו לא שייך פסול חלדה ע"ש: ולפע"ד יש לעורר מב"ק דף ק"ו ע"ב דפריך התם הש"ס ולישני לי' בבן פקועה כר"מ דאמר בן פקועה טעון שחיטה וכתב רש"י ז"ל ד"ה בן פקועה שנמצא במעי אמו ופקעה לאחר שחיטה והוציאוהו כו' ע"ש ויש להקשות דגם לר' מאיר אפשר דהברייתא מיירי דבשעת גניבת האם הי' הולד בתוכה והגנב שחט את האם ולר"מ צריך הולד שחיטת עצמו ולא מהני לי' שחיטת אמו להכי פטור מד' וה' בעד האם דחמשה בקר אסר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר ולעיל דף ע"ח ע"ב איבעי' לי' להש"ס אם מכרה חוץ מעוברה מהו ונשאר בתיקו ובשלמ' לאיכא דאמרי דאיתא התם או דילמא כיון דצריך לאשתרויי בהדה בשחיט' כמאן דשייר בגופה דמי שפיר ניחא דזה שייך רק לרבנן אבל לר"מ דבן ט' חי לא משתירי בשחיטת אמו פשיטא דלאו כגופה דמי וחייב ד' וה' אאמו לבד אבל ללישנא קמא דאיבעי' הוא כיון דמחובר בה הוי שיור או דלמא כיון דלמיפרש מינה קא' לא הוי שיור א"כ גם לר' מאיר גם בן ט' חי ג"כ הא עדיין מחובר בה אבל ביותר יש להקשות הא שפיר מצינן לאוקמי' אליבא דרבנן דק"ל כוותייהו כגון שגנב פרה מעוברת שכבר הי' נשחט הולד בתוך מעיה והי' בן ט' חי לפי איבעי' דר' אושעי' דשחיטת הולד מתרת גם במעי אמה ואח"כ שחט הגנב להפרה ופטור הגנב מדו"ה דחשיב חמשה חצאי בקר דהעובר הי' נשחט דבכה"ג גבי מכירה אם אמר חוץ מהעובר חשיב שיור וה"ה בשחיט' חשיב שיור כיון שהעובר כבר הי' נשחט ודו"ק: סי' סו הנה ראיתי להתב"ש סי' כ"ז סעי"ק ב' שכתב בשמלה חדשה מותר לחתוך בשר מהנשחט בעודו מפרכסת וליתן לנכרי לאכול ואין בו משום לפני עור כו' ואע"ג דנכרי מצוה על אבמה"ח וכיון דנכרי לאו בשחיט' תליא מילתא כו' מ"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכו' אפילו נמצאת טריפ' מ"מ כיון דאהני הך שחיט'. אהני נמי לעכו"ם להוציא' מידי אבמה"ח וכתב בתבו"ש שדבר זה מוכח מלשון הרשב"א שהביא הש"ך והפר"ח וכונתו מדכתב הרשב"א דכשנתנבל' בשחיט' פשיטא כיון שאסור לישראל משום אבמה"ח גם לעכו"ם אסור מוכח מזה דאי לא נתנבל' בשחיט' רק הבהמ' היא טריפ' דאע"ג דאסור' באכיל' משום טריפ' מ"מ כיון דהוי שחיט' מעליותא וליכא איסור אבמה"ח לישראל גם לנכרי ליכא איסור אבמה"ח. וכתב עוד שכ"כ דודי הרב בעל תורת חיים להדיא וכן מעשים בכל יום שמוכרין בני מעיים לא"י. וכן כתב בספר פרמ"ג בסי' הנ"ל וכן ראיתי בתשובת רע"א סימן קס"ה שהביא דבר זה דבטריפ' שייך לומר מי איכא מידי דשרי לישראל ואסור לנכרי בשם הספר תב"ש ממשמעות הרשב"א. ובמחכ"ת של הני רבוותא אנכי תמה אקרא הלא דבר זה איתא בהדיא בתוס' חולין דף ק"ב ע"א ד"ה אלא שכתבו דזהו משנה מפורשת בטהרות פרק א' משנה א' גבי עוף טהור השחיט' מטהרת טרפה מטומא' שמטהר' נמי לב"נ מידי איסור אבמה"ח מיגו דמכשר' לישראל דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. וכן כתב רש"י ז"ל שם לפרש דהא דקתני סיפא גבי עוף טמא דאין שחיטת' מטהרת' היינו לאכיל' לב"נ א"כ לפ"ז רישא דקתני דעוף טהור שחיטת' מטהרת' טריפת' היינו נמי בין לטומא' ובין לאכיל' לבן נח דאי לאו הכי למה לא קתני ברישא דאין שחיטת' מטהרת' לבן נח כמו דקתני בסיפא וכמו שהוכיחו מזה בתוס' ע"ש. ותמיה רבתי על כל הגאונים הנ"ל שהוצרכו להוכיח ממשמעות הרשב"א ולא זכרו מה שמפורש בתוס' הנ"ל ואין לדחות ולפרש כונת התוס' מה שכתבו ולא קתני דאין שחיטה מטהרתו דאין כונתם על טרפה אלא אכשרה וע"ז כתבו דשחיט' מכשרה לבן נח אבל טרפה אין שחיטת' מכשרה לבן נח לאכיל' אלא רק מטומא' דאם כה נימא אכתי קשה אמתניתין אמאי לא קתני בטהור' דאין שחיטת טרפה מטהרת' לאכיל' לבן נח כמו דאשמועינן בטמא'. אלא ע"כ כונת התוס' דגם בטריפ' השחיט' מכשרה לבן נח מטעם מיגו דלישראל שרי וצ"ע: והנה התוס' שם הקשו תו. הא ממתניתין הנ"ל דטהרות תקשה אדרב אחא ב"י דאמר אין מזמנין נכרים על בני מעיים וכתבו מיהו בלא"ה אמר לעיל תניא דלא כרב אחא ב"י וקושית המשנה אינה פשוטה כל כך