מצפה אריה תנינא חלק א קצה

יש לומר דבשאובין גם בכה"ג הקילו חז"ל אבל בכולו שאוב או לטבול בצינור גופא דהוה דאורייתא אפשר דבכה"ג דינו כתלוש ופוסל את המקוה והנה בגזלן לא משכחת להסתפק כלל דהא גזל עצים וחקקן ועשה כלים חשיב שינוי מעשה וקנאם הגזלן כמבואר בחו"מ שם אבל היכי שסבור שהוא שלו ולא נתכוין לגזול כלל דלא קני דאיסורא לא ניחא לי' דליקני א"כ הוא עומד לתלוש י"ל דחשוב כתלוש ופוסל את המקוה: ועתה נחזור נא לענין השאלה דכבר הבאתי למעלה דגם לשיטת רש"י ז"ל שכתב בהך דקבר הנמצא מותר לפנותו מיירי דוקא בקבר חדש מ"מ יוכל להיות דגם הוא ז"ל מודה דסתם קבר יחידי הנמצא מותר לפנותו אף בקבר ישן וגם הטור מסתם סתם דעת רש"י ז"ל ואינו מחלק בין ישן לחדש והרב"י אף שהעיר בספרו דרש"י מחלק בין חדש לישן מ"מ בשו"ע כתב סתם שיטת רש"י ומשמע דבכל גווני מותר לפנותו ומותר בהנאה ומקומו טהור והנה לענין איסור הנאה אין נ"מ אצלינו דהא ז"א אלא בקבר בנין אבל קרקע עולם אינה נאסרת אך כל עיקר יש לדון אם מותר לפנותו ולענין טומאת המקום דזה תליא במחלוקת רש"י ורמב"ם אמנם בנ"ד דא עקא שלא נמצא רק מקצת עצמות ממת ולא מת שלם א"כ יש לחוש מפני העצמות החסרים דאי נקבר שם מת הלא חסרים עוד עצמות וע"כ גם לדעת רש"י ז"ל צריכים אנו להעתיק עצמינו לדון ולחקור אחרי העצמות האלה מי המה אם של יהודי או של אינו יהודי: וראיתי שכ"ת במכתבו הביא מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' פ"ג במעשה כזה שחפרו סביב למפתן הבית מבחוץ ומצאו עצמות אדם בעיר שהרוב אינם יהודים והתיר הרשב"א מטעם דאזלינן בתר רוב נכרים ואמרינן כל דפריש מרובא פריש עיי"ש לכן כתב כ"ת שיש לדון גם בעובדא דידן שהרחוב הוא רוב אינם יהודים א"כ יש לומר דכל דפריש מרובא פריש ואזלינן בתר רוב גוים הנה לא דקדק כ"ת במה שכתב שהרחוב הוא של גוים. ומסתמא כונתו דהעיר הוא רוב גוים דאם רוב בני העיר המה ישראלים ורק ברחוב הזה דרים רוב גוים לא סגי למיזל בתר הרחוב רק בתר רוב העיר לפי מה דקיימ"ל כר' חנינא דאמר בב"ב דף כ"ג ע"ב רוב וקרוב הולכין אחר הרוב לכן אין ספק אצלי שבעיר המה רוב גוים להכי שפיר הביא כ"ת תשובת הרשב"א הנ"ל דאזלינן בתר רוב בני העיר: אמנם כבר הובא תשובת הרשב"א הנ"ל בהג"הה ביר"ד סי' שע"ד סעי' ג' וז"ל מת הנמצא ולא ידעינן אם נכרי אם ישראל הוא אזלינן בתר רוב הנמצאים שם אם יש שלא נוכל לומר כל קבוע כמחצה על מחצה (ב"י בשם תשובת הרשב"א) עכ"ל והש"ך כתב ע"ז וז"ל ור"ל דאזלינן בתר רוב עוברים ושבים המצויים שם או בתר רוב עיירות אם רובן נכרים אין צריך לקוברו ואם רובא ישראל הוי מת מצוה ולא אזלינן בתר העיר הקרובה אפילו בקורבה דמוכח אלא בתר רובו אזלינן דכל דפריש מרובא פריש כן הוא בתשובת הרשב"א סי' פ"ג ס"ק ח' עכ"ל הש"ך והנה מדברי הש"ך משמע דדוקא במוצא חוץ לעיר אזלינן בתר רוב אבל בעיר עצמה לא אזלינן בתר רוב משום דהעיר חשוב כמו קבוע וכמחצה על מחצה דמי אכן אנכי עיינתי בתשובת הרשב"א ונראה ודבריו דלא כן דעתו הרמה אלא כל דנמצא מת חשוב כמו פריש ואמרינן כל דפריש מרובא פריש ומלשון הרמ"א משמע דלפעמים משכחת אופן שיהא חשוב קבוע ואי נימא דמת חשוב תמיד פריש איך משכחת אופן שיהא חשוב קבוע וצ"ע. אמנם בעובדא דידן שנמצא ג"כ עצמות בהמה יותר מסתברא לומר דמסתמא של נכרים הם העצמות אדם הללו דאין דרך ישראל לקבור עצמות אדם אצל עצמות בהמה ובהאי גוונא סימנא מלתא הוא וכמו דאית' בנזיר שם בגמ' דאמרינן התם כל הני דשדאי נכרי הוא ופירש"י ותוס' דאין דרך ישראלים לקבור כך גם לענין טומאת כהנים אין להחמיר ויפה הורה כ"ת וד' יצילנו משגיאות: סימן סד הנה ביו"ד הל' תערובות סי' ק"ב סעיף ד' יש מי שכתב דבר שיל"מ וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח לא מיקרי דבר שיל"מ ויש חולקין (והוא דעת הרמב"ם ז"ל) ומוח"ז ז"ל הישוי"ע נתקשה דלפי הטעם דדבר שיל"מ אינו בטל משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר בלי ביטול הא אפשר לאכול חמץ אחר הפסח ולמה לא מקרי דבר שיל"מ ע"ש: ולי נראה די"ל עפ"י מה שכתב הישוי"ע בעצמו באו"ת סי' תמ"ז סעיף א' דכמו היכא שנתערב קודם פסח בטל בס' דאינו חוזר וניער בפסח כמו כן אם נתערב בפסח אע"ג דבפסח זה אסור מ"מ לשנה הבאה מותר דלגבי שנה הבאה חשוב שנתערב קודם פסח ע"ש וכן איתא בשו"ת רע"א ז"ל סי' כ"ו בפסקים בתוך התשובה בענין חטה שנמצאת בפסח בתוך הקדרה דאפילו התבשיל עצמו שנמצא בו החטה מותר לפסח הבא כו' ע"ש א"כ שפיר ס"ל להנך פוסקים דלא מקרי דבר שיל"מ דאע"ג שיש בידו לאכול אחר הפסח מ"מ אם ירצה אפשר לו להמתין עד הפסח הבא ויאכל בפסח וסומך על הביטול ואין שום תועלת במה שאסרו לאכול בפסח זה מטעם דבר שיל"מ דסוף סוף אם ירצה יאכל בפסח הבא ומה לי בפסח זה ומה לי בפסח הבא בכה"ג לא גזרו חז"ל מטעם דשיל"מ וגם י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דגם בפסח הבא אסור דלא כישוי"ע ורע"א ז"ל אלא כיון דנאסר בפסח במשהו חשוב כל התערובות כאלו כולו חמץ גמור ושוב אינו חוזר להיתרו לאכול בפסח של שנה הבאה להכי יש לאסור מטעם דבר שיל"מ כדי שיאכל אחר הפסח ולא יסמוך על הביטול ודו"ק: ודרך אגב הנני להעיר עוד במה שכתב המג"א בהל' סוכה סי' תרל"ח ס"ק ב' דמי שיש לו סוכה משנה לשנה מ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג אע"ג דכבר ישב בה בשנה שעברה מ"מ כשעבר החג בטלה קדושתה וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה ע"ש ולדידי מספקא לי טובא דאפשר כיון שדעתו הי' לישב בסוכה זו גם לשנים הבאים לא נפקא קדושתה כשעבר החג וחילי דידי ממ"ש התוס' ביומא דף ס"ד ע"א ד"ה התם שכתבו וכן כל קרבן שהקדישו ביום ועבר עלי' לילה אחר שלא הקריבו תו לא לקדשיה דהוה לי' נראה ונדחה ואין לתרץ לילה אינו מחו"ז כו' וי"ל כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה ועוד דלילה לא חזי להקרבה שום קרבנות ע"ש א"כ הכא נמי הוא אינו מחוסר שום מעשה בסוכה ואחר עבור החג אינו זמן סוכה כלל ואיך יפקע קדושתה אחרי שקידשה על דעת לישב בה בשנה הבאה: ולכאורה יש לחלק דשאני לילה דאפשר להקדיש בלילה כדאיתא בזבחים דף י"ב ע"א דר' אפוטריקי רמי כתיב ויקרא (כ"ב) והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב וביום השמיני והלאה ירצה הא כיצד לילה לקדושה ויום להרצאה ע"ש משא"כ סוכה אי אפשר לקדש רק בישיבתו בתוך החג דא"כ נימא יקשה דלמה לן קרא דלילה לקדושה תיפוק לי' דאי לא מצי לקדש בלילה צריך להיות דכל הקרבנות שעבר עליהם לילה אחת תו לא לקדשיה דהו"ל נראה ונדחה כקושי' התוס' וא"כ בלא קרא נמי הוה ידעינן דלילה לקדושה ועי' בחולין דף פ"א ע"א דפריך הש"ס והא מיבעיא לי' לכדר' אפטוריקו כו' ומשמע דכו"ע ס"ל להך דאפוטריקי אלא מוכח דאפילו אי