מצפה אריה תנינא חלק א קצב

דרך השחתה דאיך משכחת לה גבי מעיל דרך השחתה תיקון דהא בעינן שיהא אריג בתחילת אריגתו כמו שמבואר שם ברמב"ם וכיון שנקרע לא אפשר כלל לתקנו דהא לא יהי' אריג בתחילת אריגתו וצ"ע. והנה לפי מה שהוכחתי למעלה דמוכח בהדי' מש"ס דע"ז דאינו חייב משום לא תעשון אלא א"כ שהשחית לגמרי צריך להיות דגם במחיקת השם אינו עובר במוחק מקצת אות לא מיבעי' היכא שאין האות נתקלקל ע"י זה אלא אפי' שהשם נתקלקל ע"י זה אינו חייב כיון דעכ"פ ניכר האות מעט ולא עבר צורתו אולם מה אעשה אשר מהב"י ומשאר גדולי הקדמונים מבואר דאפי' למחוק מקצת השם ג"כ אסור וההכרח לכוף ראשי ולקבל דבריהם אשר המה לנו לעינים ולא באתי בכ"ז אלא לעורר: ובגוף הדבר אם מותר למחוק השם ע"מ לתקן שהב"י בשם הר"י אכסנדרי ז"ל אוסר והרמ"א בתשובותיו סי' ק' כתב להתיר וכתב שם לפמ"ש דברי רב האי גאון על דרך זה ותוכן דבריו כתב דגבי סוטה אין זה בכלל מחיקת השם שאנו לומדים ממה שכתוב בתורה ואבדתם את שמם לא תעשון כן ולכן אינו אסור רק כשעושים דרך אבידה להשם אבל כשעושים לצורך מצוה ותיקון דבר דאין כונתו לאבד שרי ולכן למד אחיתופל ק"ו יפה מה לעשות שלום בין איש לאשתו ליכא איסור מחיקה כ"ש כשמכוון לצורך תיקון כל העולם כולו היינו דבכה"ג לא חשיב איבוד וליכא כאן שום איסור ע"ש. גם ראיתי להאחרונים שהביאו בשם התשב"ץ ח"א סי' ב' שמסיק שם שהיתר מחיקת השם גבי סוטה גזה"כ הוא ואין ללמוד מכאן היתר לדברים אחרים ומ"מ כתב להשוות דין מחיקת השם ע"מ לתקן לסותר אבן מן המזבח וההיכל דשרי ע"מ לתקן דאשכחן לבבא בן בוטא בפ"ק דב"ב דף ד' שהשיא עצה להורדס לסתור ההיכל ולבנותו ועי' ברדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו ובחת"ס יו"ד סי' רס"ז וכן כבר נהגו לגרור מקצת השם כדי לתקן כשיטת הרמ"א ודעימי' ז"ל אך מ"מ כשעתה הוא אינו נדבק ורק משום חשש שמא ידבקו ברבות הימים בודאי אינו נכון וד' יורני דרך בתורתו לאמית' של תורה והנרא' לפענ"ד כתבתי: סימן סג כבוד הרב המאוה"ג המפורסם מופלג בתורה מוה' ישראל נ"י אבד"ק הערלויא במדינת רומעניע בדבר יהודי אחד קנה בית מאינו יהודי וחפר ומצא עצמות אדם עם עצמות בהמה ובר אוריין אחד הורה לקבור העצמות אדם בבית הקברות של ישראל. והנה הבית הלז נמצא ברחוב של גוים ובגלל הדבר הזה יצא כ"ת לדון דאין כאן תורת טומא' דאזלינן בתר רוב גוים ומסתמא עצמות האלו של אינו יהודי המה והביא מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' פ"ג ג"כ במעש' כזו שנמצא עצמו של מת אצל מפתן הבית מבחוץ ברחוק והורה להתיר משום דאזלינן בתר ריב גוים וכל דפריש מרובא קפריש. וכ"ת הביא ג"כ הא דאיתא ביור"ד סי' שס"ד סעיף ב' דקבר הנמצא מותר לפנותו לכ"ע כדאיתא בש"ס סנהדרין דף מ"ז ע"ב. ולענין איסור הנאה וטומאת מקומו איתא במחבר שם שני דיעות בדיעה הראשונ' שמותר בהנאה ומקומו טהור דעת הרמב"ם ז"ל שאסור בהנא' ומקומו טמא וזה תליא בחילופי גירסות הש"ס בסנהדרין שם. אמנם כ"ת לא הרגיש במכתבו מ"ש רש"י ז"ל שם לפרש קבר הנמצא קבר חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם עכ"ל. מבואר בדבריו דבעינן שיודע בעל השדה בבירור שהמת נקבר שם שלא מדעת בעל השדה אבל בישן דאפשר להיות שנקבר שם מדעת בעל השדה לא חשוב קבר הנמצא וכבר הרגיש בזה הרב"י בטור שם וכתב בזה"ל ומ"ש רבינו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה דמשמע דמסתמא מותר לפנותו עד שידע שמדעת בעל השדה נקבר שם ומדברי רש"י שכתבתי נראה להיפוך דלא שרי לפנות אלא קבר חדש שיודע בעל השדה שמעולם לא צוה לקוברו עכ"ל הרב"י ע"ש: הן אמת שאעפ"י שהרב"י כתב כן במשמעות דברי רש"י הנ"ל מדכתב קבר חדש נראה דלא שרי לפנות אלא היכי שיודע בעל השדה שמעולם לא צוה לקוברו מ"מ הדבר צ"ע דהא שם בסמוך גבי קבר הידוע כתב רש"י ז"ל בעצמו בזה"ל קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה א"כ מזה יש ללמוד דאם אינו יודע בבירור שנקבר שם מדעת בעל השדה דינו כמו קבר הנמצא והוא כדעת הטור שם ודברי רש"י נראים כסותרים אהדדי: והנה ראיתי בתשו' חוות יאיר תשובת הגאון ר' דוד אופינהיים ז"ל שהאריך הרבה בדברי רש"י הללו וכ' הוא ז"ל דכונתו הוא לפי מאי דפריך הגמרא שם וקבר הנמצא מותר לפנותו ודלמא מ"מ הוא ומ"מ קונה מקומו ומשני מ"מ קלא אית לי' וסבר רש"י ז"ל דדוקא קבר חדש אין לחוש למ"מ כי מ"מ מידכר דכירי אינשי אבל בקבר ישן יש לחוש שמא מ"מ הוא וכבר נשכח זכרו וכי לעולם לא יהי' נשכח זכרו ונימא דקלא אית לי' ובכתובות דף כ' ע"ב אמרינן עד שיתין שנין מידכר דכירי אינשי ולהכי כתב רש"י ז"ל דבקבר חדש דוקא מותר לפנותו אבל בקבר ישן אין לפנותו מחמת שמא מ"מ הוא זה ת"ד הגאון ז"ל אבל בזה לא נתיישב מ"ש רש"י ז"ל תו להלן דקבר ידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה דמשמע מדבריו דמן הסתם מותר לפנותו ולא חיישינן למ"מ ועוד אי נימא דמספק אסור לפנותו דחיישינן למ"מ כמו כן יש לומר דחיישינן בקבר ישן שמא נקבר מדעת בעל השדה ומה לי ספק דמ"מ דקנה מקומו ומ"ל ספיקא שמא נקבר מדעת בעל השדה דקנה מקומו: והנראה לפענ"ד בישוב דברי רש"י ז"ל דבמתניתין דנזיר ס"ד ע"ב איתא המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו מצא שלשה אם יש בין זה לזה מן ד' אמות עד שמונה הרי זה שכונת קברות ובתוס' שם כתבו וז"ל נהי דקבר הידוע אמרינן בפרק נגמר הדין דאסור לפנותו התם הוא דוקא בשנודע בו שלדעת נשאר קבור שם אבל בנמצא אמרינן התם מותר ליטלו מאחר שלא נודע הקבר לבני אדם נכון לומר כי לאקראי נקבר שם עכ"ל ולפי"ז הך ברייתא דפרק נגמר הדין דמחלק בין קבר הנמצא לבין קבר הידוע מיירי בקבר אחד או שנים דבמוצא ג' קברים בכל גווני יש לחוש לשכונת קברות וכמו דאיתא בתוס' דנזיר הנ"ל אבל נראה לי די"ל דלרש"י ז"ל הי' נראה זה לדוחק לפרש כן דא"כ הי' לו לתנא לפרש דמיירי רק בקבר אחד או שנים וגם למה לו לחלק בין נמצא לידוע בנמצא גופא הי' לו לחלק בין קבר אחד לשלשה קברים. עוד קשה לי אהא דפריך הש"ס בפרק ממר הדין וקבר הנמצא מותר לפנותו אמאי ניחוש שמא מת מצוה הוא ומ"מ קנה מקומו ולא פריך הכי אמתניתין דנזיר דקתני בהדיא המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו אמאי שרי ליטלו שמא מת מצוה הוא וקנה מקומו ובאמת בירושלמי במס' נזיר פריך שם אמתניתין הכי דאיתא התם וחש לומר שמא מ"מ הוא ומשני מ"מ אינן מצויין ע"ש ומעתה קשה אש"ס דילן למה שבקי' מתניתין דנזיר ופריך בסנהדרין אברייתא הנ"ל ולפי"ז יש לומר דכל זה הי' קשה לרש"י ז"ל ע"כ יצא לפרש דהברייתא בפרק נגמר הדין מיירי בקבר חדש ובקבר חדש ליכא חילוק בין קבר אחד לשלשה קברים רק איכא חילוק בין נמצא לידוע דבנמצא כיון שברור לבעל השדה שנקבר שם שלא מדעתו בכל גווני מותר לפנותו אפילו אי נמצא ג' קברים ויותר דכיון שנעשה שם שלא מדעתו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו