מצפה אריה תנינא חלק א קצ

אלא מוכח כנ"ל. אך י"ל דאדרב' דזהו בנין אב לכל מקום דכיון דחזינן דצותה התור' לעשות שפה והטעם הוא כי היכי דלא יקרע א"כ ה"ה בכל מקום נמי ילפינן מזה דיש לעשות תקנה להוציא מידי חשש שיוכל להעשות ולתקן מקודם שלא יבוא לידי כך ודוק: אמנם לענין מחיקת השם בודאי אין אנו צריכין לחוש לשמא ימחק אח"כ דהרי כפי המבואר בשבת דף ק"כ אפי' גרמא שרי דאמרינן התם בגמרא ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דר"י אדרבי יוסי דתניא הרי שהי' כתוב שם על בשרו הרי זה לא ירחץ נזדמנ' לו טביל' של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ומשני שאני התם דכתיב לא תעשון כן עשי' היא דאסור הא גרמא שרי כו' ותו פריך התם ותסברא האי גמי היכי דמי' אי דמיהדק קא הוי חציצ' אי דלא מיהדק קא עיילי בי' מייא ופריך חציצה תיפוק לי' משום דיו ומשני בלחה כו' מ"מ קשה אלא אמר רבא בר רב שילא היינו טעמא דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום כו' ע"ש וכיון דאפי' לגרום מחיקת השם שרי כ"ש דאין לנו לחוש שמא ימחק השם מאליו ולעשות לזה תקנה. אמנם דבר זה דמותר לגרום מחיקת השם לא נמצא בספרי הפסוקי' לא ברמב"ם ולא בטור ובמחבר ואין אחד מביא הך דינא להלכ' והרמב"ם ז"ל הביא הברייתא דנזדמנה לי' טביל' של מצוה כורך עליו גמי מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום עי' בדבריו בפ"ו ה"ו מהל' יסודי התור' א"כ נראה דמשום איסור מחיקת השם אין לחוש לזה ועכצ"ל מחמת דאינו אלא גרמא וכסוגית הש"ס הנ"ל: שוב ראיתי בתשובת בית אפרים יו"ד סי' ס"ב שהאריך לחקור בענין זה והביא בשם שה"ג פ"ר דשבועות שגרם מחיקת השם שרי והוא ז"ל מסתפק דשמא אסור עכ"פ מדרבנן. גם בספר נוב"י מהד"ת נמצא תשו' בנו הגאון מהר"ש לאנדא שהעלה ג"כ דגרם מחיקת השם אסור מדרבנן ע"ש. אמנם מש"ס הנ"ל דשבת מוכח בהדי' לכאור' דגם מדרבנן מותר והנה באמת קשה לכאור' אש"ס דשבת הנ"ל דכיון שמכניס ידו למים והשם נמחק ע"י המים איך נחשב זה לגרמא הא הוי כמוחק בידים וכבר הקשה זה הרשב"א ז"ל בחידושיו ותירץ דאינו ברור שימחקו המים ומשו"ה חשיב גרמא אבל אלו ודאי נמחק חשוב כמשפשף ע"ש ועי' בתשו' ב"א הנ"ל שנתקש' בהבנת דבריו ע"ש. אבל לדעתי יותר יש לתמוה ממכות דף י"א ועוד בכמה דוכתי דבשע' שכרה דוד שיתין כו' אמר מהו למיכתב שם אחספא שדי אתהומא ואי לא חשיב רק גרמא מאי קמבעי' לי' לדוד וצ"ל דבשהי' מועטת כמו טבילו' הוי רק ספק אבל כששוהא הרבה בודאי המים מוחקים להכתב. אבל דעת הגאון בעל ב"א שם אפי' אם בודאי נמחק אח"כ כיון שבשע' שמכניס ידו אינו נמחק תיכף אלא שגורם אח"כ המחיק' לא חשיב רק גרמא ולא דמי למקרב את כיבויו שמדמ' הרשב"א ז"ל דהתם טעמא דשמא עם נתינתו יעלו הניצוצות והוה מעשה בידים ע"ש: והנה ראיתי להכסף משנה והלח"מ בפ"ו מהל' יסודי התור' ה"ו שעמדו על מ"ש הרמב"ם וכן אם הי' שם כתוב על ידו כג' נזדמנ' לו טביל' של מצוה כורך עליו גמי וטובל כו' ולא יהדק כדי שלא יחוץ ולא הזכיר דוקא בדיו לחה וכתבו דלא חש רבינו לכתוב דדוקא בדיו לחה לפי שזה אינו מענין הלכות אלו אלא מענין הלכות מקואות ע"ש. ולפענ"ד נרא' דסובר הרשב"א ז"ל דאי לא מיהדק עיילי בי' מיא וימחוק הדיו ושוב לא יהי' הדיו חוצץ והש"ס פריך רק אי מיהדק למה צריך החציצ' של הגמי תיפוק לי' משום הדיו דאי מיהדק לא עיילי בי' מיא וישאר הדיו אבל לפי מה דפסק הרמב"ם דלא יהדק ועיילי בי' מיא ממילא ימחוק הדיו לגמרי ובעינן שימתין עד שימחוק הדיו ומשו"ה גם בדיו יבש שפיר דמי ותמי' לי על הכ"מ והלח"מ שלא הרגישו בזה וצ"ע. ואף שהרשב"א שהבאתי למעל' כתב דאינוי ברור שיהי' נמחק כבר תמה עליו בתשו' ב"א הנ"ל דמדמדמה הש"ס לגרם כיבוי ופריך מדרבנן אדרבנן מוכח דהכא שני בודאי איכא גרמא למחיקת השם דבלא"ה לא הוי מקש' מידי די"ל דהתם ודאי גרם כיבוי והכא אינו אלא ספקא ע"ש: עוד ראיתי נכון לפרש גמרא דשבת הנ"ל דלפי"מ דמשני הש"ס אליבא דר"י דסבר מתוך שאדם בהול מל ממונו אי שרית לי' אתי לכבויי נחית הש"ס נמי ממאי דסבור מעיקרא דהא דהצריכו חכמים גמי הוא משום דסבירי דגרם מחיקה אסור אלא גם אינהו מודי דגרם מחיקה שרי דבהך דרשה דלא תעשון עשי' הוא דאסור גרמא שרי ליכא פלוגתא אך הא דאיצטריכא גמי הוא משום דסברי דאי שרית לי' אתי לשטף בידים וכמו דגזר ר' יוסי דגרם כיבוי אסור משום הך טעמא דאי שרית לי' אתי לכבויי כן סברי רבנן גבי גרם מחיקה אי שרית לי' אתי לשפשף. ובזה אתי שפיר הא דפריך אי הכי קשה דרבנן אדרבנן ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לכ"ש וכתבו בתוס' דבלא"ה הוי קשיא דרבנן אדרבנן אלא משום דהשתא פריך מתורת כ"ש קאמר אי הכי. ולכאור' תמוה איזה עדיפותא יש השתא בהפירכא ממה שהי' מעיקרא אבל לפי האמור שפיר ניחא דמעיקרא הוי קשיא לי' דרבנן אדרבנן מגרם כיבוי אגרם מחיקה וע"ז ל"ה כ"ש אבל השתא הקושי' הוי אמאי דחששו במחיק' שמא ישפשף וע"ז שפיר פריך מכ"ש. אלא מוכח דטעמא דרבנן היא מטעם דסברי דגרם מחיקה אסור ולא מטעם שמא ישפשף והדר קאמר ותסברא כו' ואי לא מיהדק עיילי בי' מייא. א"כ הגמי אינו מגין מלמחוק וע"כ הגמי מועיל שלא ישפשף בידים. ולפי"ז הא דפריך הש"ס מ"מ קשיא וכתב רש"י גמי לרבנן היינו דקשיא דלמה חיישי רבנן שמא ישפשף וגבי שבת לא חיישי ודו"ק: עוד נראה לי דלפי"מ דמשני הש"ס דמיירי בדיו לחה שפיר מצי מיירי גם במיהדק ולא קשיא הא הוי חציצה די"ל דכאן בדיו לחה אינו חוצץ א"כ מצטרף בהדי המי מקוה וחשיב כאלו מיהדק הגמ' ע"ג מיא דפשיטא דאלו מיהדק גמי ע"ג מים דלא חשיב חציצה דהמים שתחת הגמי מצטרף עם המי מקוה וה"ה ביש דיו לחה תחת הגמי מצטרף הדיו עם המי מקוה ואע"ג דס"ל במתניתין דפ"ז דמקואות וברמב"ם בפ' ז' מהל' מקואות דשאר משקין אינן מעלין כגון שנטל סאה מים ונתן סאה משקין לתוך המקוה אינו משלים לארבעים סאה מ"מ כשיש מ"ם סאה מים בתוך המקוה ויש בתוכה ג"כ משקין ואין המשק' חוצץ אפי' אם מעכב ביאת המים מלנגוע במי שטובל בהם לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מקואות ה"ט שכתב אפי' חביות של יין שנשבר בים הגדול ומרא' אותו מקום כמרא' של יין הטובל באותו מקום לא עלתה לו טבילה היינו דוקא כשטובל במקום מראה היין. אבל מ"מ י"ל אם יין מעט חוצץ ואינו מניח המים לנגוע בגופו ל"ח חציצה דאל"כ הי' לי' להרמב"ם ז"ל לאשמעינן דאפי' מועט יין לא עלתה לי' טביל' משום דחשיב חציצה אלא נראה דמצד חציצה אינו מעכב כיון שהיין לח א"כ ה"ה בדיו שתחת הגמי כיון דהיא לחה ולא חשיב חציצה הוא מצטרף וגם הגמי שעליו אינו חוצץ: ואת אשר נראה לי לפיענ"ד בישוב קושית הרשב"א שהבאתי למעל' מש"ס דמכות הנ"ל דהנה באה"ע סי' קכ"ד ס"ט כ' המחבר ולא יתננו לה עד שתתיבש הכתיב' והחתימ' וע' בח"מ שכן הוא במרדכי שכ' שיש ליזהר שלא ליתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא וע' עוד בספר מנחת חינוך מלוה ל"ט אות ל"ד מביא דברי הח"מ וכתב הוא ז"ל דלפי"ז בשבת נמי אינו חייב בכותב רק לאח"כ כשנתייבש והוה כמו אפי' ובישול ע"ש. והנה פשוט דלפי דבריו אינו חייב בשבת על המחיק' אלא לאחר שנתייבש הכתיב' דהא כללא היא דכל שאינו