מצפה אריה תנינא חלק א קפט

דראב"י בזה הלשון וכן נטע לאו דוקא דה"ה למבריך ומרכיב דמ"ש הא מהא וכדאמר גבי ערלה בשמעתין דמו"מ חייבין בערל' עכ"ל חדא דהא אדרבה הגמרא קאמר בהדיא לאו אמר ראב"י התם כרם כמשמעו הכי נמי נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא ואיך כתב הוא להיפוך מהש"ס תהו עיקר יסוד של הרמב"ן ז"ל דה"ה ונטעתם דכתיב גבי ערלה לראב"י אמרינן נוטע אין מו"מ לא. ועוד יותר תמוה דבשמעתין ליכא רמז כלל דמבריך ומרכיב חייב בערל'. והנה הרב מטאלנושווא הפליג בשבחי הט"א כי הוא המפואר שבגאוני בתראי ואני אומר כי אין צריך להסכמתו ולא להסכמות כל חכמי דורינו אבל עכ"ז הרשות נתונה אפילו לזעירא דמן חברייא כמוני היום לתור בחכמ' ולבקר אחרי דבריו הקדושים וכמו שהט"א מבקר דברי הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שם בדוכתא אשר הי' ראש חכמי ישראל בין הקדמונים ז"ל: ב) עוד מ"ש הרב מטאלטשווא לדחות מ"ש בישוב קושית השעה"מ דהא דמחמירינן בנטע רבעי בחו"ל הוא משום דהו"ל דשיל"מ דפודין אותו בש"פ דמשמע מהשו"ע בסעיף ב' דדין נטע רבעי נוהג בחו"ל דה"נ צריך לברך אשר קדשנו וכו' כמו שכ' בסעיף ו' למעל' ואי הוה רק מצד דשיל"מ תינח דפודה מברך אבל אכתי איך יברך על הפדיון כמדומ' לי שהפריז הרב הנ"ל לדחות בדברים כמו אלה חדא דבסעיף ב' אינו מזכיר כלל הש"ע מדין ברכות רק בדין הפדיון לבד. ועוד לא הראה שום הוכחה דמה שפודין משום דשיל"מ אין לברך על הפדיון ומה שכ' שדיבר בזה בספר שאילת יעבץ כבר כתבתי במכתבי הראשון שאין הספר הזה אצלי לעיין בו: סימן סב ע"ד השאל' בס"ת שרגל ה'' מהשם נמשך לרגל הוא"ו שלאחרי' ולפי מראית העין נרא' כמו נדבק קצת. ובאמת כשמעינין היטב רואין שאינן נוגעין להדדי ויש איזה הפסק בין האותיות והתיר המורה לגרר קצת מהאות למען יתרחקו זה מזה יותר מעט מחמת כי יש לחוש שאם לא יעשה כן פשוט הוא שבקרב הימים יהיו נדבקין יחד ויהיו נוגעין זה בזה ויפסול. הנה זה המורה בודאי הי' מהיר להורות דלדעתי הוא חשש רחוק אחר שעתה אינן נוגעין מאין לנו לחוש שבקרב הימים יהיו נוגעין ובודאי יש עוד לשהות ולהשגיח אם יתקרבו יחד זה אל זה יותר אך מ"מ אמרתי לעיין אם בכה"ג אלו אירע היכי שיש חשש כזה שיהיו אותיות השם נדבקין יחד במשך הימים מה דינו אם מותר מחמת חשש למחוק קצת מן האות כדי שלא יפסול הס"ת או לא אחרי כי י"ל דכ"ז שהס"ת הוא כשר לא חשוב תקון כלל ואסור וזה החלי בעזר הצור: הנה דבר זה אי מותר לגרר קצת מאותיות השם ולהפריד בין הדבקים נפתח בגדולים כי הרב"י ז"ל בטור יו"ד סי' רע"ו הביא בשם המרדכי שכ' ח"ל אם הדביק אות של שם יכול למחוק אע"פ דאזהר' למוחק את השם מלא תעשון כן האי תיקון הוא ושרי עכ"ל וכן הביא הרב"י בשם התה"ד להתיר אכן כתב בשם הר"י אכסנדרי דהיכי שהאות הוא נקרא כהלכתו ורק שהוא נדבק לאות שלאחריו אסור למחוק כיון שכל העולם קורין אותו ה' רק שנפסל בנגיעת'. וכתב עוד שם וליכא למימר דכל מחיק' שהיא לצורך תיקון שרי דהנותן אבן מהמזבח לא מחייב אלא בדרך השחת' אבל אם נפגמ' שצריך לתקן אחרת במקומ' שרי כו' דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח כו' אבל הכא אפשר לגנוז היריע' ע"ש באריכות. וכן הוא דעת הש"ך ביו"ד שם דשם שנכתב בקדוש' אסור למחוק אפי' לצורך תקון ומעתה ק"ו ב"ב של ק"ו דבאופן כזה שהשם הוא כעת בכשרות אסור למחוק אפי' אי יש חשש שיתקלקל אח"כ ודעת הרמב"ם ז"ל נרא' ג"כ דאסור למחוק אפי' לצורך תקון שכתב בהל' יסוד התור' פ"ו ה"א כל המאבד שם מן השמות הקדושים כו' לוקה מה"ת ולא כתב דרך השחת' כמו שדקדק לכתוב שם להלן גבי הסותר אבן אחת מן המזבח דרך השחת' וכו' לוקה וכן כתב בהל' בית הבחיר' פ"א גבי הסותר אבן כו' דרך השחת' ומדלא כתב גבי מחיקת השם דבעינן נמי דרך השחת' ש"מ דדעתו אשר במחיקת השם אין חילוק בין דרך השחת' או לא. אך באמת הך מלתא טעמא בעי כיון דשניהם בפסוק אחד נאמרו ואזהרתם מלאו דלא תעשון כן לד' א' למה יהי' חילוק ביניהם: והנה מכל הנ"ל שהבאתי בשם הב"י נרא' מבואר דאפי' במוחק קצת מהאות אע"פ שלא נתקלקל עי"ז האות כלל וניכר צורת האות אחר מחיקת מקצתו ג"כ אסור דהא בנדבקים אינו מוחק רק גורר זה המקצת כדי להפרידם. ולכן נפלאתי מאוד מה שראיתי בספר מנחת חיכוך מצוה תל"ז שכתב ח"ל ונרא' דעכ"פ אינו חייב אלא במוחק אות או שמקלקל השם לגמרי או דנקרא שם אחר אבל במוחק מקצת מן האות ועדיין האות ניכר כגון שהי' ארוך או רחב וקצרו ועדיין צורת האות עליו לא הוי מוחק כלל כיון דהשם נקרא יפה כו' וסיים אבל באינו מקלקל כלל בודאי אינו אסור כלל עכ"ל. ודברי קדשו אינם מובנים לי דלפי"ז למה יהי' אסור לגרר בין הדבקים דהא בודאי אינו מקלקל האות כלל ואדרב' יותר עדיף ומתוקן ומ"מ אסרו הפוסקים הנ"ל וכמדומ' שהוא פליטת קולמסו והטעם בזה י"ל דכבר נתקדש אגב השם ונתפס בו קדושת השם להכי אסור למחוק אפי' כשנשתייר בי' שיעור אות וזה ברור: ונראה דאפי' להפוסקים דסבירא להו דמותר למחוק ע"מ לתקן מ"מ אין למחוק ולגדר משום החשש שמא ידבק אח"כ ויפסול הס"ת דעל כגון זה אין לנו לחוש כ"כ וראי' לזה נרא' מעירובין דף י"ג דא"ל ר"ע לר' מאיר בני הזהר במלאכתך שמלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצא מחריב כל העולם כולו וא"ל ר' מאיר דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו ומפרש שם בגמרא דהכי קא"ל ר' מאיר לר' עקיבא ל"מ בחסרות ויתרות דלא טעינא דבקי אנא אלא אפי' מיחוש לזבוב נמי דלמא אתי ויתיב אתגי' דדלית ומשויא לי' ריש דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו ועי' שם ברש"י ז"ל דבחסר או יתר אות אחת חשיב מחריב את העולם כמו וה' אלקים אמת שחסר אות א' מאמת או בתיבת וידבר יכתוב הוספ' ו' ע"ש דכ"ז יהי' מחרף ומגדף. כן מד' רי"ש י"ל ג"כ כגון ד' אחד ואי שווי' לי' ריש יהי' מחרף ומגדף ולכאור' אמאי לא קאמר הש"ס דיש לחוש שמא אתי זבוב ויתיב על השם וימחוק אותו אלא מוכח דמשום מחיקת השם אין לנו לחוש ולהטיל קנקנתום דמחמת זה אינו מוטל עלינו לחפש תיקון וזהו ראי' נכונה לפע"ד: עוד נרא' לי להביא ראי' מיומא דף ע"ב ע"א מהא דאמרינן התם אמר ר"י המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע מתקיף לה רב אחא ב"י ודלמא הכי קאמר רחמנא ניעביד לי' שפה כי היכי דלא יקרע ומשני מי כתיב שלא יקרע עיין שם ובקרא כתיב שפה לפיו לא יקרע מוכח דצריך קרא לעשות שפה אבל אי לא הוי כתיב שפה לפיו לא הוי ידעינן דצריך לעשות שפה דמלא יקרע לחודי' הוי ידעינן דאסור לקרוע בידים אבל לא הוי ידעינן מ"מ דצריך לעשות שפה כי היכי דלא יקרע ש"מ דכל כה"ג אין אנו צריכין לעשות תקנות מקודם שלא יבוא לידי כך ולהוציא מידי חשש מה שיעשה אחר כך דאל"כ קשה למה צריך הכתוב לפרש שיעש' שפה לכתוב לא יקרע לחודי' וממילא הוי ידעינן שצריך לעשות שפה כי היכי דלא יקרע