מצפה אריה תנינא חלק א קפח

כל הכרם מוכשר להיות חוזר עליו כמו דאמרינן התם זאת אומרת כרם של שני שותפים אין חוזרים עליו מעורכי המלחמה ופירש רש"י שם גבי הא דפריך ולוקמא בכרם של שני שותפים שהיה של ראובן ובא שמעון והרכיב בו להיות פירות ההרכבה שלו ע"ש אלמא דבכה"ג גם ראובן אינו חתר מחמת שההרכבה היא של שמעון א"כ הכי נמי י"ל לראב"י דמבריך ומרכיב לא הוי בכלל נטע ממילא אפילו ילדה בילדה אינו חתר דאנן בעינן שיהא כל הכרם בתורת חזרה ואם חלק שבו אין בו דין חזרה נסתלק דין חזרה גם מעיקר האילן דלא עדיף מכרם של שני שותפים מעתה ניחא כל הקושיות של הט"א דמה שהקשה דאם נטע כמשמעו למה לן קרא דלא חללו לא קשה כלל דבעינן קרא דאינו חוזר בכה"ג אפילו כשהרכיב בילדה ראשונה דאינו חוזר ותנא דמתניתין סבר דלא בעינן נטע כמשמעו ומשו"ה ילדה בילדה שפיר חוזר דגם הענף שהבריך או שהרכיב אינו ממעט כלל תורת חזרה כיון שגם ראשונה היא ילדה ודו"ק כי זה נכון לפע"ד: עוד התבוננתי דיש לחזק מה שכתבתי למעלה דשינויא דרב חסדא דמשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר והיינו דברייתא דקתני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב מיירי בהרכבת איסור אתיא כרבנן ולא כראב"י והוא לפי מ"ש רש"י גבי כרם של שני שותפים דכל חד וחד לא קרינן בי' כרמו דבעינן כרמו המיוחד ע"ש והנה לראב"י דאינו חתר על שאר אילנות רק כרם כמשמעו לא צריך קרא למעט הרכבת איסור דתיפוק ליה דהרכבת איסור לא משכחת לה אלא כשהרכיב בהכרם ענפים משאר אילנות דשני מיני ענבים ליכא ובכה"ג בלא"ה אינו חוזר דבעינן כרמו המיוחד וכל שהרכיב בו ממין אחר לא חשיב כרם המיוחד דזה גרע מכרם של שני שותפים דהוי כולו כרם אלא כשאינו מיוחד כ"ש כשיש בו חלק שאינו כרם וכן איתא בב"ק דף צ' גבי הא דתניא מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפים אינן יוצאין בראשי אברים שאינם חוזרין כו' ר' אליעזר היא מי לא אמר ר' אליעזר כספו המיוחד לו הכא נמי עבדו המיוחד לו ע"ש הרי בהדיא דחצי עבד וחצי בן חורין לא חשיב מיוחד א"כ הכא נמי דבעינן כרם המיוחד אם חצי אינו כרם אלא משאר אילנות לא חשיב מיוחד אלא ע"כ דאתא רק כרבנן דכרם לאו דוקא אלא ה"ה שאר אילנות ומשו"ה אין חילוק אם הוא כולו כרם או יש בו הרכבה משאר אילנות דלענין חזרה מעורכי המלחמה כולם שוים ודין אחד להם ודו"ק ועיין בספרי מצפה אריה סי' כ"ג מה שכתבתי שם בענין זה: ומה שמביא הט"א ראיה מהא דפריך הש"ס אלא ילדה בזקינה והא אמר ר' אבהו כו' שילדה שסבכה בזקינה בטלה אלמא מזה דכל דפטור מערלה פשיטא דאינו חוזר עליו לדעתי יש לדחות ולומר דכונת הש"ס כך היא דכמו דבטלה לגבי תורת ערלה בלא שום ילפותא אלא מצד הסברא כן צריך להיות דבטל לענין תורת חזרה אצל עורכי המלחמה מצד הסברא דכל שאין על עיקר האילן תורת חזרה אע"פ שחייב בערלה אין על הענף שהרכיב בו ג"כ תורת חזרה ועיין בספרי שו"ת מצפה אריה סי' נ"ב שהארכתי קצת בזה והבאתי ראיה עצומה מדלא מוקי הש"ס שהרכיב באילן העומד מאליו ע"ש. עוד מה שמתמה הט"א אשינוי' דרב דימי אמר ר' יוחנן דברייתא ר' אליעזר בן יעקב היא לאו אמר ראב"י כרם כמשמעו הכא נמי נטע כמשמעו דלפ"ז למה לן מיעוטא דלא חיללו תיפוק ליה דאפילו אי הוה כתיב ולא חילל נמי הוה אמרינן נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא זה ודאי קשה מאוד ומה שנראה לפע"ד די"ל דבעינן קרא דלא חללו היכי דאיכא תרווייהו חמשה שאר אילנות וחמשה הברכות או הרכבות בגפנים דבכה"ג הלא מתקיימים כל המקראות דיש כאן נטע משאר אילנות וגם כרם יש כאן בהברכת או בהרכבת של הגפנים והוי ס"ד דמצטרפינן להיות חוזר עליהם קמ"ל קרא דלא חללו לזה ולא לאחר היינו דבעינן שיהא החילול בהכרם ולא סגי בהחילול של שאר אילנות אפילו למ"ד נטע רבעי ושאר אילנות חייבין בחילול הנראה לפע"ד כתבתי: סימן סא שנית על הענין הנ"ל להרב הנ"ל: עתה אבוא להשיב ע"ד ההעתק ששלח לי ממכתב הרב הגאבד"ק טאלטשווא והנה אנכי תמה אקרא מה ראה על ככה ללחום נגד הלכה פסוקה בטור ובשו"ע ונושאי כליהם אשר לאורן אנו הולכים והם חיינו ואורך ימינו ומי זוטר סהדותיה של הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שאין אנו נוהגין ערלה בהברכה או בהרכבה וחלילה להוציא לעז על הראשונים שלא נזהרו מאיסור ערלה דוגמא לזה כתב התה"ד בתשובה סי' ע"ו בענין עירוב שהיו מקצת מערערים וכתב הוא ז"ל שלא להוציא לעז על הראשונים פן יאמרו הכל שחללו שבת בהוצאה והכנסה וטלטול ע"ש א"כ כ"ש בענין אכילת דבר איסור אשר הבטיחו לנו חז"ל שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים וכתבו בתוס' חולין ה' ע"ב ד"ה צדיקים דהיינו דוקא באכילת דבר איסור. ועתה האיר ד' את עיני וראיתי בספר תה"ד סי' קצ"ב שטרח ג"כ ליישב המנהג שאין משגיחין בהברכת הגפנים משום ערלה וכתב כמה טעמים ובתוך דבריו הביא בשם הרא"ש ז"ל משום דראב"י סבר במס' סוטה דדוקא נוטע חוזר מעורכי המלחמה ולא מבריך ומרכיב דאינו בכלל נטיעה וא"כ ה"ה לענין ערלה ואע"ג דלא קי"ל כותיה מ"מ בחו"ל עבדינן כוותיה וסיים ובמרדכי פ"ק דר"ה משמע נמי דסבר דהלכה כמותו לענין ערלה עי"ש: ועתה אבוא על סדר השגותיו א) מ"ש להשיג על מה שכתבתי דאפילו לפי פירושו של הט"א דראב"י סובר דמו"מ חייב בערלה יש לסמוך בחו"ל על מתניתין דפ"ק דערלה ודת"כ דאמרינן ונטעתם פרט למו"מ דהתם מיירי כשלא נפסקו מאביהן כמ"ש בתוס' בר"ה הנה תשובתו בצדו כי התוס' שם כתבו ויש לדקדק אי הוה מצי לשנויי הכי בסוגיא דסוטה וכונתם נראה בעליל דאי הוה מצי לשנויי הכי יש הוכחה מהסוגיא דש"ס דלא ניחא להו להש"ס לאוקמי בהכי מדלא משני התם הכי ומצאתי בתשובת מהר"ם אלשיך ז"ל בסי' ק"ו שהאריך הרבה בדברי התוס' דר"ה הנ"ל דתינח מבריך אבל במרכיב רחוק הדבר מאוד שיהיה הרכבה על אופן זה שלא יפסק מאבוה והוא לא שכיח ע"ש א"כ פשיטא דהתוס' לא החליטו דבר זה דמיירי כשלא נפסק מאבוה והיה רפויה בידם ועתה אני אוסיף מיא ואוסיף קמחא דאפילו לפי פירושו של הט"א יש לסמוך להתיר מו"מ בחו"ל דע"כ לא כתב הט"א אליבא דראב"י דמו"מ חייב בערלה אלא לפי מה דמשני ר"ד אמר ר"י דהא דקתני ולא חיללו פרט למו"מ אתיא לראב"י ומדאיצטריך קרא למעט מו"מ ש"מ דסבר מו"מ חייב בערלה וזהו עיקר יסוד ראייתו של הט"א א"כ לפי שינויא קמא דהש"ס דסיפא אתיא כרבנן ממילא י"ל דסבר דלא מצי אתי אליבא דראב"י דכיון דסבר כרם דוקא הוי נטע כמשמעו וכן ונטעתם דכתיב גבי ערלה נמי כמשמעו פרט למו"מ כסברת הרמב"ן והתה"ד ולהכי לדידיה לא צריך קרא למעט כמ"ש הט"א א"כ לפ"ז לשינוי' דרב חסדא שפיר י"ל אליבא דראב"י דנטעתם אתי למעט מו"מ ומתניתין דפ"ק דערלה ודת"כ אתיא כוותיה דס"ל נטע כמשמעו וברייתא דר"ה ס"ל כרבנן דכרם דכתיב גבי עורכי המלחמה לאו דוקא וכן נטע ונטעתם לאו דוקא להכי מו"מ חייב בערלה ובעינן קרא דלא חיללו למעט מו"מ ודו"ק. ובלא"ה אני עומד ומשתומם על הט"א איך כתב אליבא