מצפה אריה תנינא חלק א קפז

בשוה פרוטה גם בזה"ז כדאיתא ביו"ד והנה כמו מע"ש דחשיב דבר שיל"מ כמבואר בנדרים דף נ"ח ע"א ובב"מ דף נ"ג ע"א להכי יש להחמיר גם בספיקן כמו בכל דבר שיל"מ דגם ספק בדרבנן אסור כמו דאיתא בהדיא בביצה דף ד' וביו"ד סי' ק"ב ומאן דמתיר נטע רבעי בחו"ל צ"ל לדעתי דשאני נטע רבעי משאר איסורים משום דספק ערלה בחו"ל קיל טובא דאפילו לכתחילה יורד ולוקט כדאיתא בקידושין שם בגמרא אי מדרבנן או דהלכה כך נאמרה משו"ה יש להתיר גם דבר שיל"מ ומאן דאוסר לא סבירא ליה הכי אלא דרק ספק ערלה מותר אבל נטע רבעי בחו"ל דהוי דבר שיל"מ אסור גם בספיקא. ואל תשיבני דא"כ למה לא נאסור בהברכה והרכבה נטע רבעי בחו"ל מטעם דהוה דבר שיל"מ דזה לא קשה כלל חדא דאיכא כאן ס"ס דשמא אין רבעי נוהג כלל בחו"ל כמו מע"ש ואפילו כרם רבעי איכא מ"ד דאינו נוהג בחו"ל ואפילו אי נוהג בחו"ל שמא מו"מ אין לו דין ערלה כלל ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק נ"ה שמביא בשם מהר"ם מרוטענבורג דבכה"ג דאיכא ס"ס גם דבר שיל"מ מותר ע"ש וגם פשיטא שלא יתכן כלל לאסור במו"מ שנה רביעית משום רבעי כיון דבשלש שנים הראשונים לא נהג בהן ערלה וזהו דבר שא"א כלל: ועתה נשימה נא עין בקורת על דברי הט"א במה שהרבה בתמיה דלדעת הרמב"ן ז"ל אליבא דראב"י דס"ל דליכא דין ערלה במו"מ למה ליה קרא דלא חללו למעט דאינו חוזר עליו תיפוק ליה דאפילו אלו הוי כתיב ולא חילל ג"כ לא הוי חוזר דכיון דבמו"מ ליכא חילול כלל. הנה אף שלכאורה דבריו צודקים מ"מ לא ידעתי מה יענה על הא דתניא התם בברייתא הלזו יכול שאני מרבה ארבע אילנות מאכל וחמשה אילנות סרק ת"ל כרם והא אילני סרק אינם עושין פירות כלל כמו דתנן בפ' ו' דכלאים איזהו אילני סרק כל שאינו עושה פירות ובודאי לא שייך חילול ומ"מ איצטריך קרא למעט דאינו חוזר עליו ובלא מיעוטא הוי אמרינן דחוזר עליו ועוד הא הת"ק ס"ל התם בברייתא דחוזר על שאר אילנות וגם ראב"י אי לאו דס"ל כרם כמשמעו ה"א דחוזר עליו אע"ג דלמ"ד בברכות כרם רבעי ליכא בשאר אילנות דין רבעי כלל ועוד לפי מה דמשמע מרש"י שם בסוטה דבד' אילנות אינו נוהג דין ערלה כלל ומ"מ אי לאו מיעוטא ה"א דחוזר עליו ועוד הא הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מה' מלכים לפי מ"ש הכ"מ שם לפרש הא דמשני התם הש"ס כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר דהרכבת איסור הוי מה שהוא חייב בערלה והרכבת היתר הוה מה שהוא פטור מערלה אלמא בהדיא דדעתו דאע"פ דפטור מערלה איצטריך קרא דלא חיללו למעט מו"מ דאינו חוזר עליו דלא כהט"א. אמנם באמת יש להתבונן דאי ליכא בזה דין חילול כלל אימת יהיה כלות הזמן של דין חזרה מעורכי המלחמה וכי עד עולם יהיה חוזר עליהם. ועלה על לבי לומר דאזמן חילול קפיד רחמנא דהיינו עד שנה הרביעית באילנות שיש בהם חילול דוגמא לזה מצינו בפסחים דף ה' ע"א גבי לא תשחט על חמץ דם זבחי דזמן שחיטה אמר רחמנא אבל זה דוחק ע"כ אמינא דבלאו מיעוטא דלא חיללו הוי אמינא דלא חיללו לאו דוקא ואין הדבר תליא כלל בחילול וכמו דאמרינן דאע"ג דכתיב אשר בנה או אשר נטע לאו דוקא כשבנה בעצמו או נטע בעצמו אלא ה"ה בלקח ונתן לו במתנה כדאיתא התם בסוגיא וצריך לומר דהכתוב דבר בהווה ה"ה הוי מצינן למימר דאע"ג דכתיב לא חיללו מ"מ לאו דוקא מידי דבעי חילול והכתוב דיבר בהווה דסתם כרמים המה ע"י נטיעה וצריך חילול אבל העיקר תליא בשימושו ובהנאתו דחס רחמנא עליו שמא ימות במלחמה בלא הנאה ולא ראה טובה בעמלו ויבא אחר תחתיו וישמח במה שלא עמל בו ולהכי תלה רחמנא בחילול דנטעים הצריכים חילול אי אפשר להנות בלי חילול דדרך הנאתן של פירות הוא ע"י אכילה ולהכי מרבינן שאר אילנות אע"ג דלמאן דסבר כרם רבעי תנן ליכא בהו חילול וכמו כן הוה ס"ד לרבות אילני סרק דאין עושין פירות דמ"מ יש בהו תשמיש אחר לישב בצילן וכדומה ומשו"ה הוה מרבינן אפילו מו"מ לולא דממעט הכתוב מקרא דלא חיללו וכנ"ל. וקצת סיוע לזה מתו' סוכה ל"ה ע"א ד"ה לפי ע"ש: עוד יש להביא ראיה דלא כהט"א מהירושלמי שם בסוטה בפ' משוח מלחמה יכול הנוטע כרם בחו"ל יהא חוזר ת"ל ולא חללו את שמצוה לחללו יצא זה שאין מצוה לחללו ע"ש א"כ מוכח דאיצטריך קרא למעט חו"ל אע"פ דליכא חילול וגם איתא התם אח"כ תני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ואינו מבואר התם אי הנך תרי תנאי פליגי אהדדי דמר ממעט מלא חיללו חו"ל ומר ממעט מבריך ומרכיב או לא פליגי וממעטינן מלא חיללו תרווייהו חו"ל וגם מבריך ומרכיב ובש"ס דילן לא מצינו למעט הנוטע כרם בחו"ל ובספר מנחת חינוך פרש' שופטים מצוה תקכ"ו ראיתי שכתב הנוטע כרם בחו"ל אינו חוזר וז"פ כיון דאין חילול רבעי נוהג מה"ת עיין ברמב"ם ה' נטע רבעי א"כ ל"ש לא חיללו כי אין צריך לחללו עכ"ל ולא ראה כי כן מפורש בירושלמי: ויש לי קצת עיון בש"ס דילן דלמה לא משני לעולם ילדה בילדה וילדה ראשונה הוא בחו"ל וענף שהרכיב בו הוא נוטה לארץ ואיתא בירושלמי פ"ק דערלה אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בחו"ל כו' כאלו כולו באר רשב"ג אומר צד הנטוע בארץ חייב צד הנטוע בחו"ל פטור ע"ש ועיין סוף ב"מ אי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו א"כ מצינו אופן שיהא חוזר על הרכבה ולא על הילדה ראשונה אולם לפי מ"ש בספרי מ"א סי' מ"ב דלענין חזרה מעורכי המלחמה נמי בטל הענף שהרכיב לגבי עיקר האילן גם בזה י"ל דאם העיקר בחו"ל אין לחזור על הענף מחמת שבטל לגבי עיקר האילן ודו"ק: והנה בגוף פירושו של הט"א דגם לרב דימי אמר רבי יוחנן מיירי שהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות יש לפקפק מאוד חדא דמסוגיית הש"ס משמע דלהך שינויא דרב דימי אמר ר"י שוב אין צריך לאוקמא שהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות ועוד הא במתניתין קתני אחד המבריך ואחד המרכיב ובברייתא קתני פרט למבריך ולמרכיב א"כ כמו דקשה ממרכיב כמו כן קשה ממתניתין אברייתא ממבריך אמברך ובמבריך לא מתרץ מידי דלפי פירושו של הט"א ל"ש רק במרכיב אבל לא במבריך: והנה במאי דמשניי הש"ס כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר תמה בתשובות מהר"ם אלשיך שהבאתי בספרי מ"א שם תינח מרכיב אבל עדיין קשה ממבריך אבל לפענ"ד דבריו תמוהין דמבריך נמי איכא לשנויי דמבריך אילן בירק דזה מיקרי הברכה בדאיתא להלן שם בברייתא והשתא קיימינן כחכמים במבריך אילן בירק כו' דקתני וחכמים אוסרים א"כ שפיר איכא הברכת איסור אבל לפי שינוי' דרב דימי אמר ר"י דתליא בפלוגתא דראב"י ורבנן זה לא שייך למבריך כלל. ולולא דמסתפינא הוה אמינא לישב כל המבוכות של הט"א דפירושו של הש"ס כך הוא דלעולם ילדה בילדה ודקשיא לך תיפוק ליה מילדה ראשונה הא מני כאב"י היא דאמר נטע אין מבריך ומרכיב לא ולדידיה אתי קרא דלא חללו דאינו חוזר גם על עיקר האילן שהרכיב בו או שהבריך אחד מענפיו דבעינן שיהיה כל הכרם נטוע ולא כשהוא מקצת בהברכה או בהרכבה ואע"ג דלענין איסור ערלה חייב' הילדה ראשונה בערלה כמבואר ביו"ד שם סעיף כ"ב דאם צד אחד נטוע למאכל וצד השני נטוע לסייג ולקורות את שלצורך אכילה חייב והשאר פטור מ"מ לענין חזרה מעורכי המלחמה בעינן שיהיה