מצפה אריה תנינא חלק א קפה

ומעתה יש להסתפק איך הדין בנתגרשה ונאסרה להנות מבעלה ואח"כ חזרה ונשאת לבעלה הראשון אם היא מותרת להנות ממנו שהרי הוא לא הי' בשעת חלות הנדר בכלל בריות וגם עכשיו שנשאת לו פעם שני' ג"כ אינו בכלל בריות אף שבנתיים נעשה בכלל בריות היינו מזמן הגרושין עד שנישאת שנית זה לא איכפת לן וכן מוכח דאל"כ יקשה למה אינו יכול להפר לר"י בן נורי דחייש שמא יגרשנה ויהא חל עליו הנדר כשיחזירנה וכמ"ש למעלה: והנה התוס' ריש פרק ואלו נדרים דף ע"ט ע"ב בהא דאיתא התם אין בהם עינוי נפש לעצמו מפר לאחרים אינו מפר כתבו וז"ל כלומר כל מה ששייך לעצמו הוה הפרה בין כשהוא תחתיו ובין כשגרשה דאכתי הוה שפיר בינו לבינה כל כמה דלא ניסת לאחר הלכך הוה הפרה כשמחזירה ובשטמ"ק כתובות פרק אע"פ דף נ"ט ד"ה ר' יוחנן בן נורי הביא דברי התוס' אלו וכתב ע"ז ובדין הוא שנאמר דימים שבנתיים כלומר בין גירושין לחזרה שיחול הנדר דעכשיו לא הוה בין איש לאשתו אלא שלא מצינו נדר שחל ואח"כ כשתתגרש חוזר וניעור ואח"כ כשתחזור ותנשא לו יסתלק כו' ע"ש ולכאורה אי נימא דבכה"ג שאמרה קונם שאני נהנה לבריות מותר להנות מבעלה שגירשה לאח"כ כשמחזירה הא מצינו אופן שהנדר ניעור ויסתלק בכה"ג וי"ל דמשו"ה דייק השטמ"ק בלשונו וכתב נדר שחל כו' היינו שכבר הי' חל הנדר והותר ע"י הפרת בעלה משא"כ בכה"ג דמיירי מתניתין הא הנדר לא הי' חל כלל על בעלה דבעל לאו בכלל בריות הוא: אמנם י"ל כיון דקודם הקדושין אסורה להנות ממנו איך יקדשנה הא מה שמקדש אותה זהו גופא חשיב הנאה דוגמא לזה כתב החוו"ד סי' צ"ט ס"ק ה' דהא דסבירי להו לרוב הפוסקים דמה דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן ז"א רק באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה אסור מדאורייתא שהרי הביטול גופי' חשיב הנאה כמו דאסור לפטם בהמה בא"ה ע"ש ועי' בישוי"ע שם שכתב ג"כ הכי ולפ"ז י"ל דהקדושין עצמן חשוב הנאה לא מיבעי' היכא שמקדשה בכסף או בביאה אלא אף אם מקדשה בשטר חשיב הנאה כיון שעי"ז היא מותרת להנות ממנו ומתחייב בשאר כסות ועונה אך יש מקום לומר דשאני התם דהאיסור נעשה ע"י התערובות משא"כ הכא דעם הקדושין נסתלק האיסור לגמרי וכמו דאמרינן בעלמא גיטה וידה באין כאחד. ולפע"ד יש לדמות להא דאיתא בנדרים דף ל"ד ע"ב בעי מיני' רב חייא בר אבין מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי אמר לו כי איתא ברשותי' הוא דאסור או דילמא עליך אמר לו עילויה שויתה כהקדש והר"נ הביא בשם רשב"ם שהקשה מהא דתנן בפירקין דף מ"ג הנודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו כו' וי"ל דהתם בנודר מהנאתו וכיון שכן אם נותן מתנה בשעת מתנה הרי הוא נהנה ממנו אבל הכא דאמר ככרי איכא למימר דשרי משום דבשעה שנהנה מן הככר אינו של מדיר ע"ש הרי חזינן דהכה"ג דעם הפעולה נסתלק האיסור גם באיסורי הנאה שרי דלא כחוו"ד וישוי"ע ומ"מ צ"ע ובמקום אחר הערותי מהאי דשורפין איסורי הנאה דקי"ל דמותר להנות מאפרן: ואם נימא כאופן החוו"ד והישוי"ע דאם יגרשנה אסור לקדש אותה הדרא הקושיא לדוכתא אליבא דרבא דאמר בעל בכלל בריות ומה טעם קאמר מפני שיכולה להנות מלקט שכחה ופיאה תינח כשהיא תחתיו אבל אם יגרשנה תהא אסורה עליו לחזור לו דהא מתהני ע"י הקדושין א"כ למה אינו יכול להפר אליבא דר' יוחנן בן נורי דחייש לזה דשמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ואין לומר דמתניתין לא אתיא כר"י בן נורי דז"א דא"כ הי' לריב"נ לפלוג בהך מתניתין ולמה המתין מלפלוג עד מתניתין דלהלן אך בזה י"ל דלפי מה דמשני הש"ס לעיל דף פ"ב למתניתין דריש פרקין דקתני מאי אינו יכול להפר משום עינוי נפש אבל מפר נדרים שבינו לבינה הכי יש לפרש כמו כן להך מתניתין דהכא ומשו"ה לא פליג ריב"נ דטעם שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור הא הוה דברים שבינו לבינה כדאיתא לעיל דף ע"ט ע"ב אבל אכתי קשה לפי הס"ד דהש"ס דפירוש' דאינו יכול להפר הוה שאינו יכול להפר כלל והלא בפירוש נאמר במתניתין דברי ר' יוסי וע"כ צריך לפרש דסבר דלר' יוסי אפילו דברים שבינו לבינה לא הוי כיון דקתני סתם אינו יכול להפר ולהכי לרבנן לא הוי עינוי נפש כמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש א"כ קשה על מתניתין דקונם שאני נהנה לבריות דקתני ג"כ אינו יכול להפר ובודאי פירושו ג"כ דאינו יכול להפר בשום אופן דאפילו דברים שבינו לבינה לא הוה כמו מתניתין דקונם פירות חנוני עלי ואמאי לא פליג ריב"נ דיפר שמא יגרשנה וצ"ל דודאי הוה מצי לאקשויי אדר"נ אלא פריך אמימרא דשמואל דקדים: והנה לכאורה יש לומר דעד כאן לא קאמר הירושלמי דנודר מיורדי הים לאחר ל' יום אם בשעת הנדר הי' מיורדי יבשה ואחר ל' יום נעשה מיורדי הים דתליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע כמו שהביא הר"נ ז"ל זהו דוקא כשתלה נדרו לאחר ל' יום אבל במי שנודר סתם מיורדי הים מי שהי' בשעת הנדר מיורדי יבשה ואח"כ נעשה מיורדי הים הא אפשר שסובר הירושלמי דלכ"ע אסור וכן מוכח ממה דפסקינן ביו"ד סי' רי"ז סעיף ל"ה אמר יורדי הים לאחר ל' יום מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו ומי שאינו מיורדי הים בשעת הנדר מותר בו אע"פ שלאחר ל' יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים ובסימן רל"ד סעיף ה' איתא נדרה שלא ליהנות לבריות ולא הפר לה מותרת ליהנות מהבעל כל זמן שהיא תחתיו שאינו בכלל הבריות ולאחר שתתגרש חל הנדר גם עליו ואי אפשר לה להנות אלא מלקט שכחה ופאה ולכאורה הדברים סותרים למ"ש בסימן רי"ז הנ"ל דמ"ש מי שהי' מיורדי יבשה בשעת הנדר ואח"כ נעשה מיורדי הים דלא חל עליו הנדר ומ"ש מי שלא הי' בשעת הנדר בכלל הבריות ואח"כ נעשה בכלל הבריות דחל עליו הנדר אלא עכצ"ל דהחילוק הוא דהתם הי' הנדר לאחר ל' יום דעדיין לא חל הנדר כלל והכא נדר סתם מן הבריות: שוב ראיתי שבהגהות רע"א ז"ל שם ביו"ד כתב וז"ל תמיהני שסתם המחבר להקל כדעת הטור ולא חשש לדעת הר"נ שהעלה דבין אם הוא מיורדי הים בשעת הנדר ובין אם הוא מיורדי הים בשעת חלות הנדר הוא אסור וצ"ע גם נ"ל דלפי הוכחת הר"נ ז"ל שם מההוא דקונם שאני נהנה לבריות מזה משמע דאף שאינו תולה בזמן אלא שאמר סתם שאני נהנה מיורדי הים והי' אחד עכשיו מיושבי היבשה ואח"כ מיורדי הים דאסור להנות דכל שבשעת הנאה היה מיורדי הים הוא בכלל איסור. אח"ז מצאתי שבספר קרבן נתנאל תמה על השמטת דעת הר"נ ע"ש ולפענ"ד באמת הדבר תמוה דאיך אפשר לדמות מי שתולה בזמן למי שאמר סתם שאני נהנה מיורדי הים ואיך הוכיח הר"ן מקונם שאני נהנה לבריות סתם להירושלמי דאמר קונם מיורדי הים לאחר ל' יום: ואת אשר אני אחזה בזה שכל שיטת הר"נ ז"ל הארוכה שהירושלמי סותר הש"ס דילן והתחלת דבריו ואני אומר דאם איתא דהכי פירושא הא דגרסינן בירושלמי הוא נכתב בטעות באוקימתיה דרב נחמן ואינ' שייכות כלל שיטת הירושלמי לאוקימתי' דרב נחמן כיון דרב נחמן קאי אמתניתין דקתני סתם קונם שאני נהנה לבריות והירושלמי מיירי דאמר לאחר ל' יום אלא כל דברי הר"נ צריכין להיות