מצפה אריה תנינא חלק א קפד

לטבול כן נראה לפענ"ד. עור ראיתי בהגהת יד שאול על יו"ד סי' קצ"ח שהביא בשם מהר"ם דיסעלדארף להסתפק אם בטבילת ב"ק פוסל חציצה וחכם אחד העיר מש"ס דיבמות דף מ"ה דאמרינן אמר ר' יהושע בן לוי מי לא טבל לקריו ואי ב"ק כשר חציצה איך מהני לגר דבעי טבילה גמורה וע"ז כתב הגאון יד שאול דיש לדחות דריב"ל סבר בברכות שם בסוגיא דב"ק צריך טבילה מה"ת א"כ לדידיה בודאי גם ב"ק צריך טבילה גמורה ע"ש ובמחכ"ת שגג בזה ונעלם ממנו בעת כותבו דבריו אלו מאי דאיתא בברכות שם אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרית ופריך והא איהו דאמר ב"ק אסור בדברי תורה ומשני הכי קאמר מה טיבן בטבילה אפשר בנטילה ומה טיבן בארבעים סאה אפשר בט' קבין ע"ש א"כ מבואר בהדיא דגם לריב"ל לא בעינן בב"ק טבילה גמורה ועיין רשב"א שם בחי': ובגוף הספק אי חציצה פוסל בטבילת ב"ק נראה לי דיש להביא ראיה משבת דף ק"כ ע"ב מהא דאיתא התם בברייתא היה שם כתוב על ידו הרי זה לא ירחץ כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ופרכינן האי גמי היכי דמי אי דמהדק הא הוי חציצה אי דלא מהדק עיילא ביה מיא ופריך תו חציצה תיפוק ליה משום דיו ע"ש ואי נימא דחציצה אינו פוסל בב"ק אמאי לא משני דמיירי בטבילת ב"ק וזהו ראיה ברורה לפענ"ד: ובגוף הראיה שהביא החכם הנ"ל מהך דיבמות באמת ביותר יש להקשות הא שאובין בודאי כשר לב"ק כונו שמבואר בגמרא בברכות הנ"ל א"כ האיך קאמר ריב"ל מי לא טבל לקריו הא גר טעון טבילה גמורה וראיתי שכבר תמה ע"ז הגאון מטארניפאל בספרו מנחת חינוך פרשת אמור וסיים שהוא קושיא עצומה אבל לדעתי אין אני רואה שום תמיה ואין כאן שום ראיה לענין חציצה בב"ק דהא דקאמר ריב"ל ביבמות מי לא טבל לקריו אין הפירוש לתורה אלא לתרומה ולטהרות שלא יטמא בנגיעתו שלזה הוי טבילת ב"ק מן התורה כמבואר בסוף פרק מרובה שהבאתי למעלה תדע דכן הוא דטבילת ב"ק לתורה הא בתחלה לא נתפשטה הגזירה ברוב ישראל כמו שהבאתי למעלה בשם התוס' ובשם השטמ"ק ב"ק וגם בימי ריב"ל כבר זלזלו עוד יותר בזה דרב הונא היה בימי ריב"ל והוא אמר לרבנן מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו ובירושלמי ברכות איתא דבימי ריב"ל בקשו לעקור טבילה זו ואיך יתכן שיאמר ריב"ל כולי האי בפשיטות מי לא טבל לקריו אלא ברור דכונת ריב"ל היה דבודאי טבל לקריו שלא יפסול תרומה וטהרות שבזה היו נזהרים כמבואר בכמה מקומות בש"ס ולדעתי כראה שבזה דקדק ריב"ל בברכות לומר מה טיבן של טובלי שחרית היינו שגוף הטבילה היו צריכים לטבול במקוה כשרה לתרומה ולטהרות שלא יטמאו בנגיעתם אלא על מה שהיו נזהרין קצת לטבול שחרית קודם התפלה במקוה כשירה ע"ז אמר שלתפלה סגי בט' קבין וגם בלאו הכי הא התוס' הביאו בשם ר"ח בנדה דף ל' ע"א ד"ה וש"מ דפוסק כמ"ד טבילה בזמנה מצוה א"כ ע"כ היו צריך לטבול לקריו אלא העיקר היא כל הסוגיא דברכות שהי' נזהרין לטבול שחרית אך מ"מ קשה קצת לדעתי הא דאמר ר"ה התם לרבנן אי משום צינה וכן הא דאמרינן בירושלמי דרצו לעקור טבילה זו שהנשים מתעקרות מפני הצינה כיון דע"כ היו צריכים לטבול לתרומה וטהרות וכ"ש למ"ד דטביל' בזמנה מצוה ואולי יש לומר דאח"כ היינו אחר צהרים היו מחממים המקוה רק בשחרית היה צונן ומ"מ זהו דוחק וצ"ע: עוד יש לי לשאול דבר הקשה לי הלא בשבת דף י"ג איתא דהבא ראשו ורובו במים שאובים וטהור שנפלו עליו ג' לוגין מים שאובין פוסל את התרומה והוא מגזירת י"ח דבר ושיטת הרמב"ם בפ' מה' אבות הטומאה דאפילו טהור שבא ראשו ורובו במים שאובין פוסל את התרומה וטעם הגזירה היה שלא יאמרו דשאובים מטהרין וע"כ רצו למנוע את העם שלא לבוא בשאובים כל עיקר ואיך אפשר לומר דשאובין מטהרין לתורה ולתפלה ולבי אומר לי שלהכי בטלו לטבילת ב"ק לגמרי כיון דתקנת עזרא היה בשאובים וכן ט' קבין ג"כ אפי' שאובים כמבואר בט"ז סי' פ"ח ואח"כ גזרו ע"ז טומאה וממילא מחמת זה בטלה תקנת עזרא ולהחמיר ולומר דבעינן שלא יהיו שאובים לא רצו חז"ל ובזה מיושב קושית התוס' בב"ק סוף מרובה דאיך בטלו לטבילת ב"ק הא קי"ל דאין ב"ד יכול לבטל וכו' ולפי האמור ניחא ודו"ק והנלע"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות: סימן נט בנדרים דף פ"ג ע"ב תנן קונם שאני נהנה לבריות אינו יכול להפר ובגמרא פריך אלמא אפשר דמתזנא מדיליה מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא יכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה ומשני התם רב נחמן לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קתני נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה וקשה לי הא לקמן דף פ"ה ע"א תנן שאני עושה על פיך אינו צריך להפר ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה עליו א"כ הכא נמי נהי דסבר דבעל לאו בכלל בריות הוא מ"מ יפר משום האי טעמא דשמא יגרשנה ותהא אסורה עליו לר' יוחנן בן נורי שהרי כשיגרשנה חל הנדר גם לגבי בעלה אמנם יש לומר דרב נחמן מוקי לה דתנא דמתניתין סבירא ליה כת"ק דהתם דפליג אר' יוחנן וס"ל דאינו יכול להפר אך עדיין יש לעורר אמ"ש הר"ן ז"ל לקמן במתניתין וז"ל ות"ק פליג עלי' דר"י בן נורי אי משום דלא סבירא ליה דמהניא הפרה לכי מגרש לה אי נמי משום דנדר גופיה כיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל ע"ש מעתה אי מודה ת"ק דהיכי דנדר חל השתא מצי מיפר לה משום הטעם דכי מגרש לה תהא אסורה עליו תקשי לי' מתניתין הנ"ל דאמאי אינו יכול להפר הא לאחר שתתגרש יהא חל האיסור גם עליו דהכי מוכח מר"נ גופיה דאמר נתגרשה יכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה דמדידי' לא מתזנא דשוב חזר להיות בכלל בריות ושאני התם גבי קונם שאני עושה על פיך דהתם מטעם שיעבוד קא אתי עלי' דלא חייל נדרי' אבל הכא הטעם דאינו בכלל בריות ולהכי כשנעשה בכלל בריות חל הנדר גם עליו וכן כתב הר"ן ז"ל בהדיא דכשנתגרשה חוזר להיות בכלל בריות וצריך להיות דמשו"ה אינו יכול להפר דאם יגרשנה יכול להחזירה ולישאנה ושוב לא יהי' בכלל בריות ותהא מותרת להנות ממנו ואם כה נימא צריך להיות דה"ה אם יגרשנה ותנשא לאיש אחר ג"כ מותרת להנות מהבעל דאף שבשעת חלות הנדר הי' זה האיש בכלל בריות מ"מ אח"כ כשנשאת לו יצא מכלל בריות: ולכאורה לפמ"ש הר"נ ז"ל שם לשיטת הירושלמי תליא דבר זה בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דהא כתב אם הי' בשעת נדרו מיורדי הים ואח"כ נעשה מיושבי יבשה אסור לר"ע ומותר לר' ישמעאל וה"ה אם הי' איפכא אם הי' בשעת נדרו מיושבי יבשה ואח"כ נעשה מיורדי הים אסור לר' ישמעאל ומותר לר"ע אבל הר"ן ז"ל כתב דש"ס דילן פליג אירושלמי דהא רב נחמן אומר נתגרשה יכולה להנות מלקט שכחה ופיאה אבל מבעלה אסורה להנות וע"כ סבר ש"ס דילן דכולהו בכלל בין בני אדם שהיו בכלל לשונו בשעת הנדר בין בני אדם שהיו בכלל לשונו לאחר מכאן ולפ"ז אם נתגרשה ונישאת לאחר אסורה להנות מבעלה דכיון שהי' בכלל בריות בשעת חלות הנדר וכן משמע מלשון הש"ס נתגרשה יכולה להנות מלקט שכחה ופיאה ולא קאמר שיכולה להנשא לאיש אחר ולהנות ממנו: