מצפה אריה תנינא חלק א קפג

שהוא מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ביוה"כ הוי פירושא בחמין דבצונן הא לא אסור כלל ביוה"כ ומשו"ה שפיר שרינן לטבול ביוה"כ אפילו בחמין דסגי האי טעמא דמלוכלך שלא לחלוק בין צונן לחמין אמנם ראיתי להרשב"א ביצה שנדפס מחדש שהקשה ג"כ קושית הפנ"י ותירץ הוא ז"ל בפשיטות דהא דקתני בברייתא דיומא דמלוכלך שרי רחיצה ביוה"כ אינו אלא מקום המלוכלך לבד ולא כל גופו ולהכי כשטובל כל גופו מחזי כמתקן דלא שכיח שיהא מלוכלך כל הגוף ע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא דאם נימא דבשבת אסור טבילה בחמין איך מותר להס"ד דהש"ס לטבול בחמין ביוה"כ ונראה די"ל לפי מה שהקשו התו' בשבת דף קי"א דמאי ראיה הוא מהך דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן דאמרינן הואיל דלמא התם הוא מטעם מצוה דסבור טבילה בזמנה מצוה ותירצו דמטעם מצוה לא הוי שרינן להך איסורא דמחזי כמתקן ע"ש. ולפ"ז יש לומר דזה אינו אלא לפי האמת דבצונן אסור ביוה"כ ול"ש לומר הך סברא דנראה כמיקר ביוה"כ אבל להס"ד דבצונן שרי מטעם דנראה כמיקר שוב י"ל דלא חלקו בין צונן לחמין מטעם מצוה וכדרך שהבאתי למעלה בשם הפנ"י דלענין שלא לחלוק לא בעינן טעם אלים כולי האי (דוגמא לזה כתבו התו' בכתובות דף ל"ט ע"ב ד"ה טעמא ח"ל ואומר ר"י דמתוך שהצריכו קן בגרושה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תיקנו נמי לאלמנה משום חינא מיהו לכתחילה לא היו מתקנים משום חינא ע"ש) ואף דהתוספות לא הקשו אלא דלמא סבר' הך ברייתא דטבילה בזמנה מצוה ע"ש מ"מ י"ל דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה התירו לטבול בחמין כדי לקרב טהרתו כיון דע"כ מיירי שאי אפשר לו לטבול בצונן וכמו שהתירו איסור רחיצה ביוה"כ מחמת הך טעמא כמ"ש התוס' בביצה וכמו שהבאתי למעלה בשם הלח"מ: והנה לפי המבואר כשהתירו חז"ל לטבול חייבי טבילות כגון זב ונדה וכדומה ביוה"כ בחמין התירו האיסור תיקון גברא כיון דבחמין ליכא למימר הואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ולפ"ז בב"ק שלא התירו לטבול אחר המנחה חזינן דלא חששו חז"ל להתיר ביוה"כ בכדי לטהר אותו מטומאתו לענין טהרות רק קודם המנחה התירו משום תפלה והלא קי"ל דטבילת ב"ק לתורה ולתפלה סגי אפילו במקוה שכולה שאוב. וכבר הבאתי למעלה מ"ש המג"א דבטבילת ב"ק לתורה ולתפלה ליכא איסור דמחזי כמתקן כיון דלא הוי אלא מדרבנן ומעתה יש לומר דכשהתירו ב"ק לטבול ביוה"כ קודם המנחה לא התירו רק בשאובין דסגי בזה לתפלה דלמה נתיר אותו לטבול במקוה כשרה דאיכא בזה איסור דמתקן גברא דהא לטהר ג"כ מטומאתו לגמרי לענין תרומה וקדשים ומשו"ה פריך הגמרא אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא ועיקר פירכת הש"ס הוא מב"ק דודאי לא התירו לו רק בשאובים וחמין בשאובים פסול כב"ק כמו דסבר רב חסדא בברכות ובעל שקלא וטריא בסוגיא דתענית הוא ג"כ רב חסדא ומשו"ה לשיטתיה ליכא לאוקמיה הך ברייתא דחמין דא"כ האיך טובל ב"ק: אמנם לכאורה יש להשיב ולומר דאדרבה דאי חמין שאובין פסול לב"ק שוב י"ל דהתירו לטבול גם במקוה כשרה כדי שיוכל להתפלל אע"ג דמחזי כמתקן כמו שהתירו זב וזבה לטבול במקוה כשרה ולא חששו להא דמחזי כמתקן אך באמת זה אינו דלא מסתבר כלל לומר שהתירו לאיסור דמחזי כמתקן בב"ק כדי שיוכל להתפלל בטהרה דהא תקנת עזרא שתיקן טבילה לב"ק לא חמור כולי האי כמו שכתבו התוס' בפ' מרובה דף פ"ב דלא פשיט איסורו ברוב ישראל ומשו"ה בטלו אח"כ לגמרי לתקנה זו ועיין שטמ"ק ב"ק מ"ש אהא דקאמר התם ותיקן טבילה לב"ק שתקנה זו קילא מכל התקנות ואין להתיר איסור דמחזי כמתקן משום תקנת עזרא וגם תפלת המנחה לא הוי אלא מדרבנן ועיין במג"א ה' פסח סי' תמ"ו במה שהביא בשם השל"ה לבער החמץ ע"י נכרי דמוכח שם דדעת המג"א דאין עשה דרבנן דוחה ל"ת דרבנן ואפי' השל"ה לא קאמר רק דדוחה שבות דאמירה לנכרי אבל שאר שבות דרבנן לא א"כ אין תפילת המנחה דוחה שבות דמחזי כמתקן ובשלמא איסור רחיצה דיוה"כ שפיר התירו דהא אפילו למי שהולך לקבל פני אביו או פני רבו התירו לעבור במים או אפילו ההולך לשמור פירותיו דהוי צורך חול התירו כיון שאינה רחיצה של תענוג וכן מי שהיה מלוכלך בטיט ובצואה נמי מותר א"כ כשהוא ב"ק נמי שפיר התירו לצורך תפילת מנחה אבל איסור דמחזי כמתקן דהוי שבות חמור בודאי אין להתיר בשביל תפלת המנחה אלא ודאי להס"ד לא התירו לב"ק לטבול רק בשאובים ולהכי פריך הגמרא דלא מצי מיירי בחמין דשאובין חמין פסול לטבילת ב"ק כמו דסבר רב חסדא בעצמו בברכות ודו"ק: היוצא לנו מזה דהא דאמרינן שם בברכות וכי יש טבילה בחמין וכן הא דאיתא בתענית אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו הוה פירושו דשאובים דכשרי' לטבילת בעל קרי פסול בחמין ורק בצונן הכשירו חז"ל שאובים לב"ק ולא חמין אליבא דרב חסדא אבל במקוה כשרה כשר אפילו חמין ואין חילוק בין צונן לחמין ולרב הונא כשר לב"ק לטבול אפילו בשאובים חמין ודו"ק. ודע דמה שכתבתי למעלה דהך ברייתא שמביא הגמרא בביצה דף י"ח ובתענית שם הוא הברייתא עצמה שמביא הש"ס בסוף יומא נראה לי כך אע"ג דבביצה ובתענית איתא הלשון בין בט' באב ובין ביוה"כ וביומא איתא רק ביוה"כ בלבד מ"מ חדא ברייתא היא וכן מצינו בכמה מקומות יש שינוי בלשון וכן הגאון ר' ישעיה פיק ציין בביצה במראה מקומות שלו על הברייתא דיומא ומזה מוכח דגם הוא ז"ל סבר דחדא ברייתא היא: והנה בגוף הענין מאי דסברו רבנן דחייבי טבילות כגון זב וזבה וכדומה התירו לטבול ביוה"כ כל היום וב"ק לא התירו רק עד המנחה לכאורה תמוה דמ"ש ב"ק משאר חייבי טבילות ואפילו אי טבילה בזמנה לאו מצוה ורק הטעם שהתירו הוא מחמת כדי לקרב טהרתם כמ"ש התוס' א"כ למה לא התירו גם ב"ק לטבול מחמת טעם הזה. וראיתי שכבר עמד על מדוכה זו בעל כפות תמרים ולא מצא מענה. ולפענ"ד נראה דלמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה לא התירו לטבול רק אב הטומאה דכל הני דחשב התם בברייתא הוה אב הטומאה משא"כ ב"ק דאינו אלא ראשון לטומאה והחילוק בזה דאב הטומאה מטמא אדם וכלים לכן חששו בזה למהר טהרתן משא"כ ראשון לטומאה דאינו מטמא אדם וכלים וגם לאחר הטבילה הא הוי טבול יום ביוה"כ ודינו כמו שני לטומאה לכן לא חששו להתירו לטבול ביוה"כ רק עד המנחה ותו לא: והנה ראיתי בספר כפות תמרים שם דברים מבהילים שכתב וז"ל ולזה אפשר ליישב דרש"י מפרשה בחייבי טבילות דזב וזבה ונדה וב"ק דאינו יכול להתפלל בלא טבילה ואחרי בקשת הסליחה שגגה גדולה היא דבהדיא איתא בברכות דף כ"ב דזב וזבה ונדה ויולדת מותרין בתורה ובתפלה ותקנת עזרא לא הוי רק ב"ק ולא מצינו בשום מקום לאסור טמאים בדברי תורה ותפלה זולת ב"ק ומלבד זה כתב התם עוד ולא יקשה אמאי קתני ברישא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ ומשמע אפילו טמא מת ושרץ ותמוה טובא הלא טמא מת קתני בהדיא בברייתא שם אך מה שהוסיף טמא שרץ לפי מ"ש למעלה דוקא קתני כל הני דהוי אב הטומאה טמא שרץ דאינו אלא ראשון לטומאה לא עדיף מב"ק וכיון דלא התירו לב"ק לטהר אלא מחמת התפלה א"כ טמא שרן דמותר בתפלה לא התירו