מצפה אריה תנינא חלק א קפב

במתניתין פרק ח' דמס' מקואות מקואות העמים כשרי לב"ק וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פסקינן באו"ח סי' פ"ח בפשיטות וכן פסק המג"א שם ואפילו כולו שאוב כשר ואין לומר דמיירי שאין באמבטי ארבעים סאה פשיטא דלא שייך בזה טבילה כלל ולא הי' לו לומר דשאובים ממש נינהו כיון דשאוב כשר אפילו כולו שאוב כמ"ש בהדיא הרב"י שם וא"כ מאי כ"מ אי הוי שאובין גבי ב"ק וכמו כן ראיתי בספר מראה הפנים להגאון בעל פני משה על הירושלמי בפרק מי שמתו שכתב ג"כ לדחות ראיית המרדכי מהך דמס' תענית ומס' ברכות דהתם מיירי בכולה שאוב ע"ש ולא ידעתי למה דקדק לומר דמיירי בכולה שאוב הא בתענית דמיירי בשאר חייבי טבילות סגי אם נימא דמיירי במקצת שאובין ובסוגיא דברכות דמיירי בב"ק לבד לא מחזיק כלל אם נימא דמיירי בכולה שאוב כיון שמבואר בהרב"י דב"ק מותר גם כולה שאוב. והנה אם באנו ליישב דברי הגאונים הללו יש לומר דכונתם היה דמיירי שטבלו באמבטי ממש דהוי טבילה בכלים דבזה פליגי תנאי ר"י ורבנן אי כשר בב"ק טבילה בכלים וגם מצאתי תנא דמסייע להכי בשטמ"ק ברכות הנדפס מחדש שכתב הגירסא בגמרא שם ומי איכא טבילה בכלים אבל גם זה קשה להבין דאטו פליגי ר"ה ור"ח בפלוגתא דתנאי ועוד קשה הא דמסיים הגמרא א"ל רב אדא ב"א קאי כוותך ומאי אהני האי סיוע דר"א ב"א במקום דתנאי פליגי בזה והוא תמיה עצומה: ומה שנראה לפענ"ד ליישב דברי הגאונים הנ"ל דאף דטבילת ב"ק מותר בשאובין מ"מ לא שרי אלא שאובין צונן אבל שאובין חמין אסור דזהו גזירת מרחצאות ממש דאם נתיר לטבול ב"ק במרחצאות יש לחוש דגם שאר חייבי טבילות כגון נדה ויולדות יטבלו ג"כ במרחצאות דבשלמא שאובין צונן התירו בב"ק ולא גזרו דכיון דצונן הוא לא חיישינן לזה אבל אם נתיר לטבול ב"ק במרחצאות דהוי שאובין חמין וירגילו בזה אתי למטבל נמי נדה ויולדות דהא מוכח בגמרא דמקוה כשרה של חמין לא היה שכיח להם דהרי חזינן דמהאי טעמא זלזלו רבנן בטבילת ב"ק שלא הי' להם מקואות חמין וגם בירושלמי איתא דבימי ריב"ל רצו לעקור טבילת ב"ק לגמרי שנשים מתעקרות מחמת צינה אלמא שלא היה להם מקואות חמין רק במרחצאות דהיינו ישל שאובין ולהכי לא התירו לטבול במרחצאות אפילו ב"ק דמותר בשאובין צונן ובזו פליגי ר"ה ור"ח דר"ה לא חייש לזה ומתיר ב"ק אפילו בשאובין חמין ור"ח פליג ואמר וכי יש טבילה בחמין דגם ב"ק אסור לטבול במרחצאות ודו"ק: אבל עוד לא נתיישב לנו סוגיא דתענית לשיטת הסוברים דמותר לעשות חמין מקוה כשרה וקושית הגמרא היה דסתם חמי האור המה שאובים א"כ קשה להתרצן דמשני התם דמיירי בחמי טבריה דודאי דוחק היא א"כ יותר היה לו לאוקמא דמיירי במקוה כשרה של חמין כקושית התוס' שהבאתי למעלה וא"ל דמשום דהש"ס פריך התם מהך דר"ח בן אנטיגנוס דאמר כדאי הוא בית אלקינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואמאי ליטבלו בצונן ומשני באתרא דלא שכיח צונן להכי לא היה ניחא להגמרא לאוקמא בחמי האור דא"כ יקשה לר"ח ליטבלו בצונן דהא ע"כ איכא צונן דהא חמי האור ג"כ היו צונן קודם שנתחממו מ"מ זה דוחק גדול דהא חזינן דהס"ד לא נחית לזה ורצה לאוקמיה בחמי האור: ומה שנלע"ד די"ל בישוב דברי הגמרא דתענית דפריך מי איכא טביל' בחמין שאובין נינהו אשר באמת היא כספר החתום עפ"י מה דאיתא ביומא דף פ"ח סיומא דברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן נדות ויולדות טובלין כדרכן יוה"כ ב"ק טובל והולך עד המנחה ע"ש ומבואר התם בסוגיא דכל הני טבילות אתיא אפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וכן כתבו התוס' ביצה דף י"ח והטעם בזה כתבו התוס' שם בביצה שהתירו חז"ל איסור רחיצה כדי שלא יטמאו הטהרות בנגיעתם ע"ש ועיין בלח"מ ה' יסודי התורה פרק ו' הלכה ו' שכתב ג"כ ח"ל ואולי י"ל דמש"ה התירו לטבול כדי לקרב טהרתם ע"ש ונראה מדבריו שלא זכר מהתוס' ביצה הנ"ל שמבואר בהדיא כן והנה עכ"פ מבואר בברייתא דרבנן סבירא להו דב"ק לא התירו לטבול רק מחמת התפל' אבל בלא"ה לא והנה בביצה שם איתא בגמרא מימרא דרבא דהא דאסרו חז"ל טבילת כלים בשבת הוא מטעם דמיחזי כמתקן מנא ופריך א"ה אדם נמי ומשני אדם נראה כמיקר ופריך תינח בימות החמה בימות הגשמים מאי איכא למימר ומשני בימות הגשמים נמי פעמים אדם מלוכלך ורוחץ ופריך תינח שבת יוה"כ מאי איכא למימר ומשני הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי וע"ז מייתי סייעתא מהך ברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ע"ש ועיין במג"א סי' שכ"ו שמביא בשם תה"ד שאחרי שהמנהג עכשיו שאין אנו רוחצין בצונן בשבת שוב ליכא למימר דמחזי כמיקר ומשו"ה גם טבילה של מצוה אסור בשבת דמחזי כמתקן וכתב המג"א דמ"מ נראה דמותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא כמ"ש בסי' שכ"ג ולכאורה יש להקשות דהא טבילת ב"ק הוא מה"ת לתרומה וקדשים. אך לענין תורה ותפלה הוי מדרבנן כמו דאיתא בהדיא בב"ק דף פ"ב ע"ב א"כ כשטובל מהני גם לגבי דאורייתא ולא דמי להך דכה"ג ביומא דהתם מיירי בטומאה דרבנן דמה"ת אין צריך טבילה כלל וצ"ל לדעתי דכונת המג"א דהא אנן אין נזהרין בשאר טבילות רק בטבילת ב"ק לטהר לתורה ולתפלה ולענין זה לא הוי רק מדרבנן ולהכי לא חשוב כמתקן וזה ברור: והנה הישוי"ע באו"ח סי' שכ"ו כתב שהיה לו דברים עם הרב ר' יוזפא וזאלקווא אם מותר לטבול במקואות חמין בשבת כיון דבחמין ל"ש נראה כמיקר דהא אסור לרחוץ בחמין בשבת ושוב מחזי כמתקן ע"ש. ולכאורה רציתי לומר דמגמרא דתענית מוכח דשרי לטבול גם בחמין דהא הס"ד רצה לאוקמא להך ברייתא דחייבי טבילות טובלין כדרכן דמיירי בחמין וכיון דשרי לטבול ביוה"כ בחמין כ"ש בשבת דהא כל עיקר דשרינן לטבול ביוה"כ הוא רק מטעם דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי כדאמרינן בביצה אמנם יש לדחות דהא דאמרינן בגמרא דביצה דביוה"כ שרי מטעם הואיל דבשבת שרי הוא לפי מסקנת סוגיא דתענית אבל לפי הס"ד דבט' באב שרי רחיצה בצונן ולדעתי עכצ"ל דאי בט' באב שרי רחיצה בצונן גם ביוה"כ מותר רחיצה בצונן דהא ברייתא מפורשת בפסחים דף נ"ד ע"ב דאין בין ט' באב ליוה"כ אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר הא לכל דבריהם זה וזה שוין ועיין בתוס' שם ד"ה קולי קולי קתני ולפ"ז להס"ד דביוה"כ נמי שרי רחיצה בצונן תו לא צריכנא להטעם להתיר טבילת מצוה ביוה"כ מחמת הואיל דבשבת שרי אלא דביוה"כ גופא נראה כמיקר כשטובל בצונן ומעתה לפ"ז י"ל הא דשרי לטבול בחמין לפי הס"ד הוא לפי מ"ש הפנ"י שם בביצה שהקשה אמה דפריך הגמרא יוה"כ מאי איכא למימר הא איתא בהדיא ביומא דף ע"ו דמי שהוא מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ביוה"כ ותירץ הוא ז"ל דודאי מחמת האי טעמא דפעמים שהוא מלוכלך לחודא לא סגי להתיר אלא דבשבת כיון דבימות החמה שרי משום דנראה כמיקר שוב לא חילקו בין ימות החמה לימות הגשמים כיון דבימות הגשמים פעמים שהוא מלוכלך אבל ביוה"כ דליכא אלא טעמא דפעמים שהוא מלוכלך לא סגי להתיר בהכי האיסור דמחזי כמתקן ע"ש ולפ"ז לפי המבואר למעלה דלהס"ד שרי טבילת מצוה בצונן ביוה"כ מטעם דנראה כמיקר שוב י"ל דמשו"ה שרי גם לטבול בחמין משום דפעמים שהוא מלוכלך ורוחץ אפי' בחמין דלהס"ד דביוה"כ לא אסור אלא רחיצה בחמין עכצ"ל דהא דקתני ביומא בברייתא דמי